פסק-דין בתיק עע 300/06

השופטת לאה גליקסמן

1.         ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  (השופטת אהובה עציון, ונציגי הציבור מר רחמים ומר מזיג;  עב 7699/02), אשר דחה את תביעתן של המערערות.

2.         העובדות, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומהחומר שבתיק, הן כמפורט להלן:

א.        מר בנימין רביב ז"ל (להלן - המנוח), בעלה של המערערת 1 ואביה של המערערת 2 עבד במשיבה  (להלן - סלקום) מיום 25.9.1994 ועד יום 15.9.1995.

ב.         בסעיף 3 להסכם העבודה בין המנוח לבין סלקום נקבע כי החברה תצרף את המנוח ל "תוכנית ביטוח המנהלים הנהוגה בחברה" .

ג.         קודם לתחילת עבודתו של המנוח בסלקום, הוא היה  מבוטח בתכנית ביטוח מנהלים בחברת הביטוח "מגדל", בפוליסות שהוצאו לו במקומות עבודה קודמים (להלן - הפוליסות הקודמות).

ד.         המנוח החל עבודתו בסלקום עם הקמתה, בטרם גובשה תוכנית ביטוח המנהלים של עובדי סלקום. עד לגיבוש תוכנית ביטוח המנהלים של עובדי סלקום בוטח המנוח, כמו חלק מעובדי סלקום האחרים, בביטוח קולקטיבי בחברת הביטוח "שילוח" במרכיב הסיכון (ריסק) ובמרכיב החיסכון. במקביל ערכה סלקום מכרז לקבלת תכנית ביטוח מנהלים,  אשר הניב - במחצית שנת 1995 - את תכנית הביטוח "סל סלקום" אשר הוצעה לעובדים, והוחלה למפרע מראשית עבודתם.

ה.        כאמור, תוכנית הביטוח "סל סלקום" הוצעה לעובדי סלקום, לרבות המנוח. לנוכח העובדה כי תנאי הפוליסות הקודמות של המנוח היו טובים יותר מתנאי הפוליסות של "סל סלקום", ביקש המנוח כי ביטוח המנהלים שלו ייעשה במסגרת הפוליסות הקודמות שלו, וכן ביקש להמשיך לעבוד עם סוכנות הביטוח הקודמת שלו.  סלקום נענתה לבקשתו. בהתאם לכך, בחודש אפריל 1995, הועברו הפוליסות הקודמות של המנוח לבעלות סלקום. בחודשים מאי ויוני 1995 הועברו ל"מגדל" תשלומים לפוליסות הקודמות, למפרע מחודש ספטמבר 1994, מועד תחילת עבודתו של המנוח בחברת סלקום.

ו.         עקב העובדה כי חלה עליה בשכרו של המנוח עם המעבר לעבודה בחברת סלקום, דרשה חברת הביטוח "מגדל" בחודש אוגוסט 1995 כי המנוח יעבור בדיקות רפואיות. לאחר קבלת תוצאות הבדיקות הרפואיות, הנפיקה "מגדל" פוליסת ביטוח מנהלים חדשה (להלן - הפוליסה החדשה) בגין חלק השכר של המנוח שעלה על שכרו במקום עבודתו הקודם (להלן - הפרשי השכר). הפוליסה החדשה הוצאה בחודש אוקטובר 1995, לאחר סיום עבודתו של המנוח בחברת סלקום.

ז.         ביום 31.12.95 שם המנוח קץ לחייו. לאחר מותו, סירבה "מגדל" לשלם את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה החדשה, בנימוק שבמקרה של התאבדות קמה זכאות לתגמולי הביטוח רק לאחר חלוף 12 חודשים ממועד הוצאת הפוליסה. לטענת מגדל, הפוליסה החדשה הוצאה רק באוקטובר 1995 ולכן לא חלפו 12 החודשים שהם תנאי מוקדם לתשלום על פיה. בסופו של דבר הגיעו המערערות ו"מגדל" להסכם של פשרה, לפיו שולם למערערות סך של כ-70% מתגמולי הביטוח על פי הפוליסה החדשה. תגמולי הביטוח על פי הפוליסות הקודמות שולמו במלואם.

3.         בתביעתן בבית הדין האזורי טענו המערערות כי סלקום נמנעה מלבטח את המנוח בתוכנית ביטוח מנהלים החל מתחילת עבודתו בחברה, בחודש ספטמבר 1994, ומחדל זה היה בבחינת הפרת הסכם העבודה. בשל מחדל זה, הפוליסה החדשה לא הייתה בתוקף 12 חודשים לפני מותו של המנוח.    לפיכך - כך טענו המערערות - סלקום גרמה להן נזק בסכום השווה ל- 30% ממלוא תגמולי הביטוח על פי הפוליסה החדשה, עליו ויתרו בהסכם הפשרה,  כ-80,000 ש"ח, ויש לחייב  את סלקום לשלם להן סכום זה.

4.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערות. בית הדין האזורי קיבל את טענת סלקום כי בתקופה הראשונה לעבודתו של המנוח,  סלקום קיימה את התחייבותה בהסכם העבודה בכך שביטחה את המנוח במסגרת ביטוח קולקטיבי בחברת "שילוח", כפי שנהגה עם עובדי החברה האחרים, כהסדר זמני עד לגיבוש תוכנית ביטוח המנהלים של סלקום וגם הודיעה על כך למנוח. בית הדין האזורי קבע כי בהסכם העבודה סלקום לא התחייבה לבטח את המנוח במסגרת הפוליסות הקודמות, וכי התחייבות זו קמה רק בחודש אפריל 1995, לאחר שגובשה תוכנית "סל סלקום" ולאחר שהיא נענתה לבקשת המנוח  להמשיך את ביטוחו במסגרת הפוליסות הקודמות.  עוד קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ביטוחו של המנוח בחברת "שילוח" והעברת הכספים לחברת "מגדל" בשנת 1995 לבין אי תשלום מלוא תגמולי הביטוח על ידי "מגדל" על פי הפוליסה החדשה. 

5.         גב' רביב טענה בפנינו כי לא הוכח שסלקום ערכה למנוח ביטוח מנהלים כלשהו החל מתחילת עבודתו בסלקום, ובכך הפרה סלקום את הסכם העבודה בינה לבין המנוח. כן טענה, כי על פי תלושי השכר של המנוח הכספים שנוכו משכרו הועברו לסוכנות הביטוח סיימון את ויזל, ולכן לא יכול היה המנוח לדעת שסלקום לא המשיכה את הפוליסות הקודמות.  עוד טענה כי אילו סלקום היתה מעבירה את הכספים לחברת הביטוח "מגדל" מראשית תקופת עבודתו של המנוח בסלקום, הרי שגם אם הייתה נפתחת פוליסה חדשה בגין הפרשי השכר, המערערות היו זכאות לתגמולי הביטוח, כיוון שזו הייתה בתוקף 12 חודשים לפני מועד מותו של המנוח.

6.         לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.  מעבר לאמור נוסיף:

א.        קביעת בית הדין קמא כי סלקום ביטחה את המנוח החל מראשית תקופת עבודתו בסלקום במסגרת הביטוח הקולקטיבי שנעשה לעובדי סלקום בחברת הביטוח "שילוח" היא קביעה עובדתית, המבוססת על התרשמות בית הדין קמא מהעדויות ומהראיות בפניו, ולא מצאנו מקום להתערב בה.  לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת המערערות כי לא נערך למנוח ביטוח מנהלים בתקופה מחודש ספטמבר 1994 ועד  חודש אפריל 1995, המועד בו בחר המנוח לבטח עצמו במסגרת הפוליסות הקודמות שהיו לו.

ב.         מסקנתו המשפטית של בית הדין כי בעריכת הביטוח הקולקטיבי למנוח קיימה סלקום את התחייבותה בהסכם העבודה לצרף את המנוח ל "תכנית ביטוח המנהלים הנהוגה בחברה" מקובלת עלינו. בראשית תקופת עבודתו של המנוח בסלקום "תכנית ביטוח המנהלים הנהוגה בחברה" הייתה ביטוח קולקטיבי, כהסדר זמני עד לגיבוש תכנית ביטוח המנהלים של עובדי סלקום.

ג.         אין בידינו לקבל את טענת המערערות כי סלקום היתה חייבת להעביר את הכספים לחברת "מגדל" החל ממועד תחילת עבודתו של המנוח בחודש ספטמבר 1994. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי המערערות לא הוכיחו שסלקום התחייבה או הסכימה לבטח את המנוח במסגרת הפוליסות הקודמות לפני חודש אפריל 1995. בהקשר זה יש לציין כי קודם לעבודתו בסלקום עבד המנוח במספר מקומות עבודה, והליך העברת הבעלות על פוליסת ביטוח מנהלים ממעביד למעביד היה ידוע לו,  כך שהמנוח ידע אל-נכון כי סלקום לא המשיכה לבטח אותו במסגרת הפוליסות הקודמות.

ד.         המערערות לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין ביטוחו של המנוח בביטוח הקולקטיבי בחברת "שילוח" והעברת התשלומים ל"מגדל" בשנת 1995 לבין אי תשלום תגמולי הביטוח על ידי "מגדל" בגין הפוליסה החדשה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המערערות והן לא עמדו בו. בקשר לכך לא למותר לציין כי בבית הדין האזורי המערערות לא זימנו נציג של חברת הביטוח "מגדל" למתן עדות באשר לסיבות לאי תשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה החדשה.

ה.        על פני הדברים, נוכח העובדה כי "מגדל" שילמה את מלוא תגמולי הביטוח על פי פוליסות ביטוח המנהלים הקודמות של המנוח, אליהן הועברו כספים למפרע ממועד תחילת עבודת המנוח בסלקום (ספטמבר 1994), המסקנה המתחייבת היא שאי תשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה החדשה נבע לא מכך שהתשלומים הועברו בשנת 1995 אלא מכך שחברת הביטוח "מגדל" מצאה לנכון להוציא פוליסה חדשה בגין הפרשי השכר, וזו הוצאה רק באוקטובר 1995. המערערות בחרו שלא להעמיד למבחן משפטי את התנהלות "מגדל" והגיעו עימה להסדר של פשרה בו קיבלו כ-70% מתגמולי הביטוח על פי הפוליסה החדשה. בחירה זו היא לגיטימית ואף מובנת. אולם, משהוברר כי סלקום קיימה את הסכם העבודה שלה עם המנוח ולא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות סלקום לבין אי תשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה החדשה, אין לחייב את סלקום לשלם למערערות את חסרון הכיס שנגרם להן כתוצאה מהסכם הפשרה.