פסק-דין בתיק עע 296/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת דיתה פרוז'נין ונציגי הציבור מר גולדנברג ומר פריהר; עב 1122/05) בו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום פדיון ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו במשטרת ישראל.

2.         להלן העובדות כפי שצוינו בפסק הדין של בית-הדין האזורי:

" א. התובע (המערער בפנינו - ו.ו.ל), יליד 1953, שירת במשטרת ישראל כרכז ביטחון שוטף (להלן - רב"ש) בישוב נס הרים משנת 1974.

ב.   ביום 1.3.00 פוטר התובע מעבודתו עקב קיצוץ בתקציב מערכת הביטחון, שבמסגרתו בוטלו כ-185 משרות של רבשי"ם, ובכללם גם זו של התובע. 

ג.   התובע מקבל גמלה שוטפת, וכמו כן קיבל מענק פרישה, דרגת שכר נוספת וחופשת פרישה בת חודשיים. כמו כן הוגדלה תקופת שירותו בשנתיים וחמישה חודשים, על פי סעיף  100(ב) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי והסוציאלי (סעיף 9 לתצהיר כרמלה כץ מטעם הנתבעת).

ד.   ביום 9.9.01 פנה התובע לנציבות קבילות שוטרים וסוהרים, וביקש לפעול להשבתו לשירות. כמו כן ביקש לקבל פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה. בקשתו נדחתה".

3.         הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת תחולתו של נוהל אמ"ש שמספרו 16.2.05 (להלן גם הנוהל) על המערער. המשיבה טענה כי הנוהל חל עליו. על פי הנוהל, הזכות לפדיון ימי מחלה קמה רק בפרישה מן השירות בגיל 50 ומעלה, או בפרישה מתחת לגיל 50 בשל סיבות רפואיות. המשיבה טענה, כי המערער פרש בגיל 47 מהשירות בגין צמצום תקנים, ולפיכך לא קמה לו הזכות לפדיון ימי מחלה.  המערער טען, מנגד, כי הנוהל לא חל עליו מכיוון שהוא פוטר מתפקידו ולא פרש מרצונו מהשירות. לדבריו קיימת לאקונה בעניינו ויש למלאה מכוח חובת תום הלב, ולחילופין, אם הנוהל חל עליו, יש לפרשו לטובתו.

4.         כן טען המערער, לחילופין, כי זכותו לפדיון ימי מחלה קמה מכוח החלטת ועדת המעקב מיום 29.7.01, הכוללת פרק העוסק ב"נוהל פדיון ימי מחלה לשוטרים מתחת לגיל 50".  המשיבה טענה שההחלטה אינה חלה עליו.

5.         בנוסף, טען המערער כי יש לראותו כזכאי לפדיון ימי המחלה מאחר שעבר את גיל 50 והוא המשיך בתפקידו כשוטר מתנדב באותו תפקיד. המשיבה טענה שלא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין מתנדבי המשמר האזרחי לבין משטרת ישראל.

6.         פסק דינו של בית הדין האזורי:

בית הדין האזורי בחן מהו ההסדר החל על המערער בעניין דמי המחלה. ההסדר החל על עובדי משטרה נקבע בנוהל, והתנאים הנדרשים לקבלת פדיון ימי המחלה מפורטים בסעיף 2.ג לנוהל. נקבע כי המערער אינו עונה על אף אחד מהתנאים הנ"ל ולפיכך אין הוא זכאי לפדיון ימי המחלה.

            טענת המערער לפיה מדובר בלקונה נדחתה, ובית הדין האזורי קבע כי מדובר בהסדר שלילי לכל דבר ועניין. החלופה העוסקת בעובד שפרש אינה חלה על המערער, הואיל והוא פוטר. על פי הנוהל, עובד שפוטר יהא זכאי לפדיון ימי המחלה רק אם פוטר בשל סיבות רפואיות, וזהו אינו המקרה בענייננו. הנוהל קבע תנאים ברורים וחד משמעיים לקבלת פדיון ימי המחלה, והמערער לא עמד בהם.

כן דחה בית הדין האזורי את טענת המערער בנוגע לפסק הדין בבג"צ 5060/96 רס"מ בת שבע קהלני ואח' נ' ראש הממשלה ואח', פ"ד נד(3) 270, ותחולתו על המקרה.

כן קיבל בית הדין האזורי את טענת המשיבה לפיה לא חלים יחסי עובד ומעביד בין המשטרה לבין מתנדבי המשמר האזרחי.

בנוגע להחלטת ועדת המעקב מיום 29.7.01, נקבע כי היא אינה רלוונטית למערער, משום שהוא פרש לגמלאות בגיל 47, וההחלטה עוסקת בשוטרים שפרשו אחרי גיל 48 ולפני גיל 50, ובכפוף לעמידה בקריטריונים נוספים. כן דחה בית הדין האזורי את טענת המערער לפיה הוא זכאי לפדיון ימי המחלה מכוח עקרון השוויון, משלא הוכחה.

מכל הטעמים לעיל, נדחתה תביעתו של המערער, ללא חיוב בהוצאות בשל היותו גמלאי. מכאן הערעור שבפנינו.

 7.        הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

            עיקר טענות הצדדים:

8.         בא כוח המערער שב ומעלה בפנינו את הטענות ששטח בפני בית הדין האזורי. לדבריו, נקט בית הדין האזורי בגישה פורמליסטית ודווקנית יתר על המידה. עיקר טענתו, היא כי הנוהל אינו חל על המערער ויש למלא את הלאקונה שבו מכוח עקרון תום הלב, שוויון, סבירות, הגינות וקדושת הזכויות הסוציאליות.