פסק-דין בתיק עע 287/06

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      הערעור שבפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר הופמן ונציגי הציבור מר מזוז ומר דנוך; עב 1838/05) אשר קיבל את תביעתו של המשיב לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרותו, בנסיבות בהן לא היה מקום לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ב - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים).

הרקע העובדתי

2. המערערת (להלן - החברה) ניהלה מוסך לטיפול ואחזקה של אוטובוסים בבעלותה. המשיב (להלן - העובד) עבד כמכונאי במוסך השייך לחברה מחודש ינואר 1998 ועד להתפטרותו בחודש אוגוסט 2004.

      בעליהם ומנהליהם בפועל של החברה הם מר יגאל ואורי מור יוסף.

      לגרסת העובד, הודיע למנהלי החברה על התפטרותו בהודעה מוקדמת של שבועיים ימים.

3. העובד הגיש בבית הדין האזורי תביעה כנגד החברה וכנגד מר יגאל מור יוסף, לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרותו בנסיבות בהן שולם לו חלק משכרו מבלי לכלול אותו בתלוש משכורתו; זכה ליחס גרוע מצד מנהלי החברה; והבטחות שונות שקיבל לא קויימו כלפיו.

פסק דינו של בית הדין האזורי

4. בית הדין האזורי בחן את כלל טענות הצדדים, ולאחר ששמע את העדויות מטעמם, קבע כי העובד עמד בנטל להוכיח, כי התפטר "בנסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו", בהתאם לסיפת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת, משמצא שהחברה שילמה לעובד חלק משכרו באופן חיצוני, מבלי לכלול את סכום זה בתלוש משכורתו, וכי העובד מחה על כך בפני מנהלי החברה.

בית הדין האזורי התרשם מעדותו של העובד ומאמינות גרסתו. העובד העיד, כי במשך שנת עבודתו היה מקבל סכומים בשיעור 300 ש"ח או 380 ש"ח בהמחאות, ושלא באמצעות תלוש המשכורת. עוד העיד, כי ביקש ממנהל החברה לכלול את סכומים אלו במשכורתו, אולם נענה בתשובות לא מספקות שונות.

בפני בית הדין האזורי הוצגו אישורי הבנק בגין הפקדות ההמחאות לחשבון, ומהם עלה שבאופן רצוף ובלתי מבוטל היה העובד מקבל, בנוסף למשכורתו, סכומים נוספים בשיעור דומה, שלא קיבלו ביטוי בתלוש המשכורת.

5. טענתו של מנהל החברה, לפיה מדובר בתשלום שביצע העובד בגין עבודות פרטיות שביצע עבור בני משפחתו של מנהל החברה - נדחתה. זאת, מכמה טעמים: ראשית, לא הוכח כי הסכומים האמורים שולמו לעובד מכספו הפרטי של מנהל החברה, כנטען. ההמחאות נשאו את שמה של החברה, ללא פירוט מהות התשלום. יתירה מזאת, ברור שהעובד ביצע את העבודות האמורות לפי דרישת מנהלי החברה, כעובד החברה. לפיכך, מדובר למעשה בשכר ששולם לו עבור עבודתו. כמו כן, גם אם ביצע העובד עבודות נוספות במסגרת תפקידו כמכונאי עבור החברה, הרי שמדובר בשכר עבודה, שחובה עליה לכלול בתלוש משכורתו.
6. טענותיו של העובד ליחס גרוע מטעם מנהלי החברה, כמו גם אי מתן ביגוד או הפרת הבטחות - נדחו. בית הדין האזורי קבע, כי שכרו האחרון של העובד היה בשיעור 4,180 ש"ח, ובהתאם לכך חושבו פיצויי הפיטורים להם היה זכאי, בקיזוז תמורת הודעה מוקדמת בשיעור משכורת של שבועיים ימים.

הערעור בפנינו

7. בערעור שבפנינו קובלת החברה כנגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי, המתירה לעובד להגיש ראיות נוספות לאחר תום מסכת ההוכחות, לצורך הוכחת טענתו שקיבל באופן רצוף תשלום חיצוני למשכורתו. כמו כן, מערערת החברה על פסק הדין, וכנגד הקביעות העובדתיות שהובילו למסקנה המשפטית, לפיה התפטר העובד בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

      העובד מצידו, תמך בקביעותיו של בית הדין האזורי באשר לנסיבות התפטרותו מהחברה.

הכרעה

8. נקדים אחרית לראשית, ונאמר כבר עתה כי לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. זאת, לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר בפנינו. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא קיימת הצדקה להתערבותנו בו. להלן נבאר.

9.   אשר לטענת החברה כנגד החלטת הביניים להתיר לעובד להגיש ראיות נוספות, הרי שהלכה פסוקה ומושרשת היא כי יש לנקוט גישה מרחיבה, ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת (עע 437/05 עמותת מוריה תיכון תורני מדעי - רחל אנקונינה, לא פורסם, מיום 11.07.05). "הכלל הוא שאין בעלי דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלוואנטיות..." (רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ - דן רנט א- קאר, לא פורסם, מיום 22.08.02).