פסק-דין בתיק עע 283/07

השופטת נילי ארד

1.   במהלך דיון בתובענה שהתנהלה בבית הדין האזורי בחיפה (סגנית שופט ראשי איטה קציר; עב' 3149/06), נעתר בית הדין לבקשתה של רשות העתיקות תוך שהורה להוציא מתיק בית הדין מסמכים שצורפו לכתב התביעה, שעניינם בתכתובת עם נציב תלונות הציבור ומטעמו. וכן הורה על מחיקת טענות מכתב התביעה, המתייחסות להחלטות הנציב בעניינו של המערער.

כנגד החלטתו של בית הדין האזורי, מכוון הערעור שלפנינו (לאחר מתן רשות; ברע 227/07).

הפניות לנציב תלונות הציבור והחלטותיו

2.   בתאריך 30.3.06 הוציא נציב תלונות הציבור (להלן גם: הנציב) צו המורה לרשות העתיקות (להלן: הרשות) להחזיר את המערער לעבודתו ביחידה למניעת שוד עתיקות באזור הצפון. זאת, לאחר שהנציב שוכנע כי המערער  פעל בתום לב ועל פי נהלים תקינים ולאחר שהנציב הגיע למסקנה לפיה התקיים קשר סיבתי בין התרעת המערער בפניו על התנהלות הרשות,  לבין העברתו לעבודה באזור מרוחק מן המקום בו עבד קודם לכן (להלן: הצו).

בהתאם, הודיעה הרשות ביום 11.4.06, כי בעקבות הוצאת הצו הפסיקה את הליך פיטוריו של המערער והחזירה אותו לעבודתו ביחידה למניעת שוד עתיקות באזור הצפון.

נציבות תלונות הציבור (להלן גם: הנציבות) דחתה את פניות הצדדים אליה שנעשו לאחר מתן הצו ובעקבותיו. כך, במכתב מיום 22.5.06, הודיעה הנציבות לרשות כי לא נמצא טעם המצדיק היענות לבקשה לשנות מן הצו ולהורות על העברת המערער לתפקיד אחר. זאת, נוכח הודעת הפרקליטות על החלטת המשטרה בדבר סגירה מחוסר ראיות של תיק החקירה בעניינו של המערער, והעברתו לבדיקה במישור המשמעתי, ולאחר שהנציב שקל פעם נוספת את מכלול נסיבות העניין.

בה במידה, ובמענה לתלונתו של המערער, לפיה הרשות אינה ממלאת אחר הצו, בכך שלא החזירה אותו לתפקידו, ובכך שמשרדו ומשרתו הועברו לעובד אחר - הודיע הנציב, כי אין מקום להמשך התערבותו, משהוחזר המערער לתפקידו כרמ"ד שוד עתיקות בצפון "עם מלוא  הסמכויות שהיו לו" (מכתב הנציב מיום 22.8.06). 

ההליכים בבית הדין האזורי

3.   בתאריך 27.9.06 הגיש המערער לבית הדין האזורי "בקשה לצו עשה במעמד צד אחד" בה עתר "להורות למשיבה לתת לו רכב מסוג ג'יפ ולאפשר לו לבצע את עבודתו כראש מדור (רמ"ד) מניעת שוד עתיקות בצפון וזאת עד למתן פס"ד  בתביעה אותה עומד המבקש להגיש". במסגרת אותה בקשה פירט המערער בהרחבה את הנסיבות שקדמו ל"השעיתו מנהיגת רכב הרשות  מיום 5.9.06 ועד ליום 19.10.06",  כאשר לטענתו "פעולת השעייתו מנהיגה ברכב הרשות היא החלטה שרירותית, בניגוד לחוק,  בניגוד לסדרי מינהל תקינים, בניגוד לצדק".

רשות העתיקות ביקשה לדחות את ה"בקשה לצו עשה" ואת טענות המערער בדבר "התנכלות והתעללות". בין היתר, התייחסה הרשות בתגובתה לתכתובת עם נציבות תלונות הציבור ולממצאי הבירור בתלונת המערער, תוך שציינה כי החזרת המערער לעבודתו כפי שהורה הנציב "כובדה במלואה" וכי החלטת ההשעיה וההחלטה לאסור עליו לנהוג ברכב בזמן קצוב התקבלו כדין. לגופו של עניין, טענה הרשות, כי חקירת הנציב אינה רלוונטית לאירוע בגינו הגיש המערער את "הבקשה לצו עשה".

במהלך הדיון בבקשה לצו עשה ובהיענות להמלצת בית הדין, הוסכם על החזרת הרכב למערער ביום  5.10.06 תוך התייחסות לתיקוני המזגן ברכב.

4.   בכתב התביעה שהוגש ביום 3.10.06 העלה המערער טענות התנכלות כנגד הרשות  תוך שציין כי "מעשה ההתנכלות האחרון בגינו פנה לביה"ד הנכבד, הוא בשל החלטתו של מר משה שריג - קצין בטיחות בתעבורה ברשות העתיקות - להשעות אותי מנהיגת רכב הרשות". במסגרת זו, התייחס המערער לתלונה שהגיש לנציב תלונות הציבור, לצווים והחלטות שהוציא הנציב בעניינו, ולחליפת מכתבים שניהלו הצדדים עם נציב תלונות הציבור, תוך שצירף מסמכים בנדון זה, כנספחים לכתב התביעה.

המערער תבע נזקי הממון ברכיבים אלה: הפרשי שכר בתקופות בהן הושעה שלא כדין; הפחתה של ערך שעה שלא כדין; ההפרשות השונות לביטוח מנהלים, קרנות השתלמות וקופות גמל אשר נפגעו כתוצאה מאי תשלום הפרשי שכר והפחתת ערך שעה; כמו כן טען שיש "לחייב את רשות העתיקות לאפשר לו לעבוד כפי שעבד בטרם החלה כנגד ההתנכלות, לרבות ביצוע שעות נוספות וקבלת התמורה נגדן".

בנוסף תבע פיצוי על נזק שאינו ממוני, בסך 300,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, תוך שמירת הזכות לתקן את התביעה עד לסך של 500,000 ש"ח בגין "פעולותיה של רשות העתיקות  [ש]גרמו וגורמות לו עוגמת נפש", ואשר לטענתו התבטאו באלה: "ביזויו ופגיעה בשמו הטוב"; "התנהגות  רשות העתיקות כלפיו שלא בתום לב ביחסי עבודה"; "לפי חוק  הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997, בשל כל הפעולות שננקטו נגדו בהיותו חושף מעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים אשר גררו  התנכלות והתעללות בו אשר עדיין נמשכות נכון למועד הגשת כתב התביעה דנן".

בין הסעדים המפורטים בסעיף 122 לכתב התביעה, עתר "להעמיד לרשותו של התובע לאלתר ג'יפ"; "לאפשר לתובע לבצע את עבודתו כמקודם טרם  ההתנכלויות והשעייתו הראשונה באוגוסט 2005"; ולשלם לו הפרשי שכר והפרשות לקופות ולקרנות.

החלטת בית הדין האזורי

5.   בהסתמך על הוראתו של סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה (נוסח משולב), תשי"ח - 1958 (להלן: חוק מבקר המדינה), ביקשה הרשות מבית הדין כי יורה להוציא מכתב התביעה את "כל המסמכים והדוחו"ת או כל מסמך אחר שהכין מבקר המדינה". המערער מצידו ביקש לדחות את טענות הרשות ומבוקשה זה.

בית הדין האזורי נעתר לבקשת הרשות תוך שהורה כך: