פסק-דין בתיק עע 281/05

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 2302/02, השופט יוסף יוספי ונציג ציבור מר  ישראל שלמה) דחה  את תביעתו של המערער  לתשלום מענק של ששה חודשי הסתגלות נוספים בגין פרישתו מהמשיבה. בפועל קיבל המערער מענק של עשרה חודשי הסתגלות.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת לגבי רוב העובדות כפי שפירט, המערער  בכתב תביעתו. המערער טען בכתב תביעתו  כי עבד בנמל אילת בשירות המשיבה החל משנת 1969. החל משנת 1990 שימש כראש מחלקת משאבי אנוש. בחודש אוקטובר  פרש מעבודתו. המשיבה גם לא חלקה כי כל אותה תקופה עד לפרישתו התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

טענות הצדדים בבית הדין האזורי

המערער טען כי סמנכ"ל המשיבה למשאבי אנוש, מר שאול רותם,  הבטיח לו  כי יקבל מענק הסתגלות בגובה שכר של  חמישה עשר חודשים, אולם למרות הבטחתו קיבל  בפועל מענק בגובה של תשעה  חודשים. המערער טען כי מר רותם התכחש להבטחתו.

המשיבה טענה כי נענתה פנייתו של המערער  לפרוש  פרישה מוקדמת אולם לא הובטח לו מענק של חמישה עשר חודשי הסתגלות.  המשיבה טענה כי הובטח למערער  כי יחול עליו הסכם העבודה  שעתיד היה להיחתם עם  סקטור הבכירים  בנמל אילת וכן שיעור פנסיה  וחודשי מענק  הסתגלות   על פי  התנאים שאושרו על ידי הממונה על השכר באותה עת. הלכה למעשה קיבל המערער קיבל פנסיה  בשיעור 70% ועשרה חודשי מענק הסתגלות.

פסק דינו של בית הדין  האזורי

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה האם מר שאול רותם, סמנכ"ל המשיבה, הבטיח למערער מענק הסתגלות בגובה של חמישה עשר חודשים. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי הכרעתו נפלה לבסוף בהסתמך על העדויות שנשמעו בפניו. בפני בית הדין האזורי העידו  המערער, מר שאול רותם  ומר בלס, מנהל נמל אילת בתקופה מושא התביעה.  בית הדין האזורי ציין כי  הוא העדיף את עדותו של מר שאול רותם אשר היתה מהימנה עליו על פני שאר העדויות וכי לא ניתן היה לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדויות המערער ומר רמי בלס אשר העיד מטעם המערער. בהסתמך על עדותו של מר שאול רותם ושאר חומר הראיות פסק בית הדין האזורי כי נחה דעתו שמר שאול רותם לא הבטיח למערער מענק פרישה של חמישה עשר חודשים. העובדות בקשר למענק ההסתגלות כפי שנקבעו על ידי בית הדין היו:

            התובע פנה אל מר רותם, וביקש לפרוש פרישה מוקדמת מעבודתו, ומר רותם הסכים לבקשה. בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל מענק חודשי הסתגלות עפ"י התנאים שאושרו ע"י הממונה על השכר באותה עת. בהסתמך על תוכנית הפרישה, שהוכנה מטעם הנתבעת ואושרה ע"י הממונה על השכר בחודש ספטמבר 2000, שולמו לתובע 9 חודשים מענק . בדיעבד הסתבר כי התובע היה זכאי באותה עת לתשלום מענק בגובה 8 חודשים בלבד .

            במהלך שנת 2001, לאחר פרישתו של התובע, אושר ע"י הממונה על השכר תשלום של עד 2 חודשי הסתגלות נוספים לעובדים שפרשו ואשר הנהלת הרשות תאשר להם מתן תוספת כזו. לאור זאת, אישר מר רותם לתובע שני חודשי מענק הסתגלות נוספים, מעבר ל - 8 חודשי מענק הסתגלות להם היה זכאי עד אז , סה"כ 10 חודשי מענק הסתגלות .

בית הדין האזורי מצא כי גרסתו של המערער לא מהימנה ולא סבירה ודחה את טענתו כי הובטח לו  מענק הסתגלות של 15 חודשים החורג מתנאי הפרישה המאושרים על ידי הממונה על השכר. בית הדין האזורי ציין כי המערער ידע במסגרת תפקידו הבכיר כי תנאי פרישתו כפופים  לדין ולהוראות הממונה על השכר. בית הדין האזורי קיבל  במלואה את עדותו  של מר רותם לפיה סוכם שהמערער יקבל את המרב שניתן לאשר לו בהתאם לכללי הפרישה שגובשו אז ובהתאם לאישור הממונה על השכר. מר רותם העיד כי המערער ידע את כללי הפרישה שאושרו והסכים להם.  עוד מציין בית הדין האזורי כי התרשם  שמר רותם פעל ככל יכולתו לאשר למערער את המרב שניתן ופנה למשרד האוצר מתוך ניסיון אמיתי להשיג  למערער  את תנאי הפרישה הטובים ביותר. בית הדין האזורי מציין כי בזכות פועלו של מר רותם  הוגדל שיעור הפנסיה שקיבל המערער ל- 70%  במקום 58.7% והוא  קיבל מענק  בגובה 10 חודשי הסתגלות במקום 8 חודשים.

בית הדין האזורי ציין כי התנהגותו של המערער לא הייתה ראוייה. המערער תבע ששה חודשי מענק הסתגלות, למרות שבפועל קיבל עשרה חודשי  מענק. לאור טענתו  הובטח לו חמישה עשר חודשי מענק הסתגלות. על כן  היה עליו לתבוע רק חמישה חודשים נוספים.

בית הדין האזורי חייב את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך 10000 ש"ח.

היש מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי

בערעור חזר המערער על טענותיו בבית הדין האזורי לפיהן הובטח לו מענק של 15 חודשי הסתגלות ושולמו לו בפועל רק תשעה חודשים. המערער מלין כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי בדבר מהימנות העדים והמשקל שנתן לעדויותיהם  והעובדות אשר הסיק מעדויותיהם.

לאחר שעיינו בכתב הערעור, בסיכומי הצדדים, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובחומר הראיות אנו קובעים כי אין מקום  להתערבותו של בית דין זה בממצאים אשר קבע בית הדין האזורי בפסק דינו המבוססות על התרשמותו ממהימנות העדים ועל חומר הראיות.

הלכה היא  כי ערכאת הערעור  לא תתערב  בממצאים עובדתיים ובשאלות מהימנות של הערכאה הדיונית למעט מקרים חריגים אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם (ראה רע"א 925/98 משה אליעז נ' מצליח עובדיה-לא פורסם)).

עמדה על כך השופטת נילי ארד בע"ע 239/03 מרים אסמר - עירית חיפה  (טרם פורסם) בציינה:

הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה  כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות  של הערכאה הדיונית, המתבססות על התרשמותו  ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור,  בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי.  על כן התערבות  בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות  דופן (ראו: ע"פ 86/04 אבי כנפו נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 10.6.2004).

מכיוון שגם בערעורו טען המערער בהרחבה על זכאותו ל- 15 חודשי מענק הסתגלות, מצאתי מקום להפנות  לדבריו  של מר שאול רותם אשר מסביר את חישוב הזכאות לחודשי מענק הסתגלות בכלל ולמערער בפרט (פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2004):