פסק-דין בתיק עע 274/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         המערערת, חברה למתן שירותי שמירה אבטחה וניקיון, והמשיבות, עובדות ניקיון שהועסקו על ידי המערערת, הסמיכו את בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור יוסף לוי ואילן גבריאלי; עב 2053/05) לפסוק ביניהם לפשרה, לפי הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969).

            בית הדין האזורי פסק למשיבות סכומים שונים בגין פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות אחרות. המערערת מבקשת לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי באשר לטענתה, הסכומים כפי שנפסקו על ידי בית הדין חורגים במידה משמעותית מן ההסכמות של הצדדים, ובית הדין האזורי אף לא הבהיר את אופן חישובם. על כך הערעור שלפנינו, שנוהל על דרך של סיכומים בכתב.

2.         העובדות הרלבנטיות ופרטי השתלשלות ההליך, כפי שהם עולים מתיק בית הדין האזורי ומכתבי הטענות שלפנינו, הם כדלקמן:

א.        המשיבות, שעבדו אצל המערערת תקופות זמן שונות, הגישו תביעותיהן כנגד המערערת לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי ביגוד, דמי חגים והפרשי שכר. סכום התביעה הכולל עמד על 313,422.

ב.         כללית יאמר כי בכתבי ההגנה שהגישה, הכחישה המערערת את זכאות התובעות לפיצויי פיטורים.  באשר לרכיבי התביעה האחרים-המערערת הודתה בחבויות כספיות אחדות והכחישה טענות בדבר זכויות אחרות.

ג.         מן התיק עולה כי המערערת לא קיימה החלטות שונות של בית הדין קמא בקשר לגילוי מסמכים. כמו כן, לא התייצבה המערערת לדיון ראשון שנקבע להוכחות, ועקב כך אף ניתן נגדה פסק דין על יסוד התביעה. פסק הדין בוטל על פי החלטת בית הדין, ונקבעה ישיבה נוספת לשמיעת ההוכחות בתיק.

ד.         לתיק בית הדין האזורי הוגשו תצהירי עדות ראשית של המשיבות, למעט תצהיר של המשיבה מס' 5, לגביה הודיע ב"כ המשיבות כי היא שוהה עם הוריה החולים במחלות קשות ברוסיה. בהודעה שהגיש לפני מועד ההוכחות, מסר כי המשיבה תגיש את תצהירה ברשות בית הדין לאחר קבלת עותק מאושר מן הקונסול המקומי או לחילופין, תעיד בעדות ראשית בבית הדין.

ה.        למועד שנקבע להוכחות לא התייצבה המשיבה 5 לדיון, מאחר ששהתה באותה עת בחו"ל.

ו.         במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות הודיע ב"כ המשיבות כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו מרכיב של פיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים. את האיחור שבבקשתו הסביר באיחור שאיחרה המערערת בגילוי המסמכים מטעמה. מן הפרוטוקול עולה, כי נוכח המלצת בית הדין ויתר ב"כ המשיבות על הבקשה, וזאת מבלי לוותר על זכותו לתבוע רכיב זה בעתיד, אלא שאז התקיימה הפסקה בדיון, שלאחריה הודיעו הצדדים על הסכמתם להסמיך את בית הדין לפסוק ביניהם לפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]  התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט).

ז.         וזה נוסח ההסכמה כפי שהודיעו עליה באי כוח הצדדים:

" אנו מסכימים, כי בית הדין יתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט שיהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים.

בפסק הדין יקח בית הדין בחשבון זכויותיהן של התובעות בגין פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. באשר לתביעה של פיצוי פיטורים של תובעות 1,2,3,4,6,7 יחשב בית הדין 75% מסכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובעות. באשר לתביעה בגין הודעה מוקדמת, לכלל התובעות, ופיצויי פיטורים לתובעת מס' 5 בית הדין יפסוק לפי שיקול דעתו.

התובעת מס' 4 קיבלה לאחר סיום העבודה סך של 11,125 ש"ח נטו שיש לקזז מהסכומים המגיעים לה על פי דין".

3.         בפסק הדין מושא הערעור פסק בית הדין האזורי לכל אחת מן המשיבות סכומים שונים, אותם ייחס לתביעותיהן לפיצוי פיטורים, וכן פסק לכל אחת מהן בנפרד סכום כולל בגין כל יתר רכיבי תביעותיהן.

4.         לטענת המערערת, בפסק הדין שלפשרה נפלו טעויות המחייבות התערבות ערכאת הערעור. לטענתה, בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, אמור היה בית הדין לערוך חישוב של פיצויי הפיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים, וזאת בהתאם לדין, ובהתחשב בסכומים ששולמו למשיבות בתקופת עבודתן.

            בפסק דינו לא פירט בית הדין את חישוביו ובפועל פסק למשיבות סכומי פיצויי פיטורים גבוהים מן המוסכם, ואף פסק להן עבור הרכיבים של פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים, סכומים הגבוהים לאין שיעור מן הסכומים המקסימליים להם היו זכאיות.

5.         לטענת המשיבות, הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקה לפשרה, אלא במקרים חריגים ביותר, אם הוברר כי נפלה בפסק הדין טעות בולטת או שקיימת חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכום שנפסק.

            כמו כן, כבר נפסק כי מוטב לפסק דין של פשרה שינתן ללא הנמקה מפורטת, בעיקר בשל אופיים המיוחד ומורכבותם של השיקולים העומדים בבסיס הפסיקה לפשרה שאינם ניתנים למשקל ולמדידה.

            המשיבות מוסיפות עוד ומפנות לכך שרק לאחר המצאת המסמכים מן המערערת התבררה להן זכאותן לפיצוי בגין אי הפרשות לתגמולים, כמתחייב מן ההסכם הקיבוצי שהומצא על ידי המערערת. בהסכימם כי בית הדין יפסוק לפשרה, הבינו הצדדים את משמעות הסוגיות העולות בתיק, כולל הזכות לפיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים.