פסק-דין בתיק עע 259/05

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דחה בהחלטתו מושא הערעור את תביעתה של חברת א.מ. חטיפי העמק בע"מ כנגד המשיב 1 (הנתבע מספר 4) בקובעו כי אין לבית הדין סמכות עניינית ביחסים בין המערערת למשיב  1 (בש"א 3420/04; השופטת עידית איצקוביץ, נציגת ציבור גב' ברכה נודלר ונציג ציבור מר אילן גבריאלי).  המערערת  הגישה תביעה כספית בסך 1,000,000 ש"ח כנגד כל המשיבים. עוד עתרה המערערת בתביעתה למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיב 1 להימנע מלבוא בקשרי מסחר או עבודה עם שאר המשיבים בייצור,  שיווק ומכירה של חטיפים; להימנע מלפנות ללקוחות המערערת או למכור להם חטיפים שונים כלשהם; להימנע מלפנות לספקי המערערת; להימנע  מלעסוק  בעסק המתחרה או עלול להתחרות בעסקיה של המערערת ולהימנע מלעשות שימוש כלשהו בכל סוד מסחרי של המערערת. בתביעה טענה המערערת כי המשיבים הפרו פסק דין חלוט שניתן על ידי כב' השופט חיים ארמון, בתיק 1197/03 ביום 7.7.2003. בפסק דין קבע השופט ארמון, כי על המשיבים להימנע מעשיית שימוש במכשיר ה"מטגנת"; להימנע מייצור חטיפים הדומים במרקמם וטעמם לחטיפים הידועים בשמות המותג "במבה" "ביסלי" של "אסם"; להימנע ממכירה סיטונאית של החטיפים כאמור; וכל זאת עד יום 30/4/05, למעט יצור החטיפים דמויי ה"ביסלי" שייצורם נאסר לחלוטין ללא הגבלת זמן.

5129371

המערערת טענה בבית הדין האזורי כי המשיב 1, הוא הנתבע מספר 4 בבית הדין האזורי, שיתף פעולה עם המשיבים הנותרים במטרה לגזול את סודותיה המסחריים ולנצלם למטרותיו. עוד טענה כי מעשיו של המשיב 1  מהווים  בזיון בית משפט והפרה של צו שיפוטי. מהווים עוולה של גרם הפרת הסכם, עוולה של גזל סוד מסחרי והתנהגות בחוסר תום לב. המערערת ביקשה צו מניעה כנגד המשיב 1 וחיובו יחד ולחוד עם שאר המשיבים בפיצוי נזקיה. המערערת טענה כי התביעה כנגד המשיב 1 נסמכת על שתי עילות תביעה עיקריות אשר בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. האחת, עוולה של גזל מסחרי מכוח הוראות פרק ב' של חוק עוולות מסחריות ה'תשנ"ט-1999 ולבית הדין האזורי לעבודה סמכות לדון בעוולה זו לפי סעיף 22 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות; השנייה, עוולה של גרם הפרת חוזה, לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ה'תשכ"ח - 1968 ולבית הדין סמכות לדון בה לפי סעיף 24 (א) (1ב) לחוק בית הדין לעבודה, ה'תשכ"ט- 1969 .

המשיב 1 ביקש לסלק את התביעה נגדו על הסף מחוסר סמכות עניינית. הוא נימק את בקשתו בכך שאין הוא נמנה עם עובדי מי מהצדדים, לא היה צד להליכים קודמים ואין לו קשר לפעולות ייצור של מוצרים בם עוסקים המערערת ושאר המשיבים. המשיב 1 אינו עוסק בתחום עיסוקם של המערערת או המשיבים. עיקר עיסוקו בשיווק מוצרים ובבעלותו מחסנים וחנויות למכירת מוצרים שונים מסוג דברי מזון וחומרי ניקוי.

בית הדין האזורי  השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור הגברת ברכה נודלר ומר מאיר אילן גבריאלי (בש"א 3420/04; עב 286/03) נענה לבקשתו וסילק את התביעה נגדו בנימוק של היעדר סמכות עניינית וחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1500 ש"ח.

בערעורה טוענת המערערת כי עילות התביעה נגד המשיב 1 ושאר המשיבים מצויות  בסמכותו העניינית של בית הדין. תביעה בעילת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין מופנית גם כלפי צד שלישי אשר אינו צד לחוזה העבודה. למשיב 1 יש קשר לסכסוך עבודה בין המערערת לשאר המשיבים ולכן יש סמכות עניינית לבית הדין לדון בעילת תביעה של גרם הפרת חוזה  נגדו.

אף בעילת גזל סוד מסחרי יש לבית הדין האזורי סמכות עניינית לדון  כנגד המשיב 1. המשיב 1 קיבל או השתמש בסוד מסחרי בהיותו מודע להליכים משפטיים שהתקיימו בין המערערת לשאר המשיבים ולקיומו של צו מניעה אשר אסר על שאר המשיבים לייצר את החטיפים ולשווקם. למרות זאת, המשיב 1 מימן את פעילותם, רכש ציוד אריזה לאריזת החטיפים, רכש מהם את החטיפים ושיווק אותם.  סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות מרחיב את הסמכות הייחודית של בית הדין גם לתובענות אשר אינן בין צדדים אשר שוררים ביניהם יחסי עובד-מעביד ובלבד שעילת התובענה של גזל סוד מסחרי נובעת מחוזה העבודה. בענייננו,  יש סמכות עניינית לדון בעילת תביעה זו. המערערת טוענת עוד כי עילת התביעה הנוספת כנגד המשיבים הינה הפרת צו שיפוטי. עילה זו מצויה אף היא בסמכותו העניינית של בית  הדין לעבודה.

בין המשיבים התקיים הליך של ביזיון בית משפט במסגרתו נקבע כי יש בהתנהגות שאר המשיבים הפרה ברורה של פסק הדין החלוט. נקבעה סנקציה  של 2500 ש"ח ליום במקרה של הפרה. עוד קבע בית הדין האזורי בהליך הביזיון, כי הוכח שלמשיב 1 היתה ידיעה מסוימת באשר להליכים שהתקיימו בין המערערת לשאר המשיבים וכי חל על שאר המשיבים איסור לייצר חטיפים. עם זאת, לא הוכח  במידה הנדרשת כי המשיב 1 ידע על הצווים שבפסק הדין ועל הפרתם ודחה את בקשת הבזיון ככל שזו התייחסה למשיב 1 (בש"א  2812/03; השופטת עידית איצקוביץ). עוד הפנתה המערערת להחלטת בית הדין האזורי למינוי כונס נכסים לתפיסת ראיות לפי חוק העוולות המסחריות (בש"א  2822/03; השופט חיים ארמון). המערערת עמדה בהרחבה על כך שבפעולת כינוס הנכסים נתפסו ברשות המשיבים ראיות רבות המצביעות לכאורה על הפרת הוראות פסק הדין החלוט והמשך ביצוע עוולות גזילת סודותיה המסחריים ובן ארגזי חטיפים במחסניו של המשיב 1.

קביעת סמכות עניינית לפי מבחן העילה

בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו לסמכותו העניינית של בית הדין.  בית הדין פסק שההלכה הפסוקה נוקטת בפרשנות דווקנית כשמדובר בסמכות עניינית. בית הדין האזורי עמד על כך שבית הדין הארצי לעבודה הרחיב את הסמכות לדון בתביעת מעביד נגד עובד בעניין חובת השמירה על סודות מקצועיים ומסחריים גם נגד צד שלישי, גם כאשר משני צדדי המתרס התייצבו בעלי דין שלא התקיימו ביניהם יחסי עבודה היינו בין המעסיקה הראשונה  שממנה פרש העובד והמעסיק החדש אליו הועבר העובד. עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי נוצרו יחסי עובד-מעביד בין הצד שלישי להתדיינות (המעסיק החדש) לבין התובע.

אחד המבחנים לקביעת סמכות עניינית הוא מבחן העילה במובנה הרחב. עמדתי על כך בעניין הפניקס (ע"ע 1008/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ  - דוד מורנו הלוי (טרם פורסם) בצייני:

"גם אלמלא היתה לבית הדין סמכות עניינית מכוח החוק, הרי משהעילה הנדונה היא ביטוח בריאות משלים, יש לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הפניקס. יש לזכור כי פרשנותה של סמכות בצורה צרה אינה מקובלת עוד. סמכות יש לפרש פירוש על פי תכליתו של החוק הנדון. 

מספר קריטריונים נקבעו על מנת לבחון קיום סמכות עניינית לערכאה שיפוטית. האחד הוא בחינת הסמכות על פי הסעד המבוקש. הגישה במשך תקופה ארוכה היתה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסויימת הרי שיש לאותה ערכאה סמכות עניינית. ד"ר יואל זוסמן מציין באשר לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק כי:

נמצאנו למדים, כי לא מהות העניין לבדה קובעת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אלא גם סוג התרופה המבוקשת, ...  ובאמת מוסמך בית משפט גבוה לצדק לדון גם בעניין אזרחי מובהק .... ((ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמוד 30, סעיף 26).

עם השנים התבסס דווקא הפן השני, הקריטריון השני, הוא זה הקובע סמכות על פי העילה, המהות, כקנה מידה עיקרי. בעיני קריטריון זה הוא החשוב מבין השניים. במקום אחר ציינתי (ס"ק 5/03; בש"א 323/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואחרים - התאחדות התעשיינים בישראל (משיבה בבקשת המחיקה) ומדינת ישראל - משרד האוצר (המבקשת בבקשת המחיקה):

"ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה. עילת תביעה אינה זהה לכל מטרה. עמד על כך השופט Cardozo:

A "cause of action" may mean one thing for one purpose and something different for another (U.S. v. Memphos Cotton Oil Co. 228 U.S. 62, 68)".

והשופט שלמה לוין ציין: