פסק-דין בתיק עע 246/07

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ביום 19.1.2006 ניתן על ידי בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1528/05 ; השופט יוסף יוספי) פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערער. במסגרת פסק הדין חוייב המערער לשלם למשיבה סכום של 218,000 ש"ח. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה, האם היה מקום בנסיבות העניין ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערער.

הרקע העובדתי

2.         ביום 29.12.2004 הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד המערער וחמישה נתבעים נוספים. לפי הנטען בכתב התביעה הובאה המשיבה לישראל בדרך לא דרך על ידי המערער ונתבעים נוספים לשם העסקתה בזנות. עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך שהותה בארץ נכלאה על ידי המערער ונתבע נוסף בדירה בבת ים לשם העסקתה כאמור. בשלב מאוחר יותר הועברה המשיבה, לטענתה, לנתבעים אחרים תמורת סכומי כסף ששולמו בעדה.  המשיבה הוסיפה וטענה כי " הנתבעים ניצלו את מצוקתה של התובעת אשר עבדה עבורם לעתים ללא קבלת תשלום כלשהו או קבלת תשלום קטן וזאת בניגוד להסכם ביניהם". לאור האמור, התבקש בית הדין האזורי לפסוק לזכות המשיבה " שכר עבודה מיום 18.2.04 ועד 4.6.04 בתוספת פיצויי הלנת שכר ממועד התשלום על פי דין ועד התשלום בפועל".

            יוער, כי תביעתה של המשיבה הוגשה מלכתחילה לבית הדין האזורי בתל אביב והועברה לבית הדין האזורי בבאר שבע לאחר שנמצא כי הסמכות המקומית מסורה לו.  עוד יוער, כי במועד הגשת כתב התביעה וכן לאחר מכן היו נתון המערער ושאר הנתבעים במעצר בבתי מעצר שונים לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום בעבירות שונות ובינהן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, כליאת שווא וחטיפה. 

3.         ביום 27.3.2005 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה לגביית עדות מוקדמת בטרם גירושה מן הארץ. בית הדין האזורי נעתר לבקשה וקיים דיון בנוכחות הצדדים ביום 14.7.2005, במסגרתו נחקרה המשיבה בחקירה נגדית על ידי הנתבעים ובכללם המערער. בסיומו של הדיון התבקשה באת כוחה של המשיבה להגיש לבית הדין " את אישורי המסירה לפיהם אפשר להבין שכתבי התביעה והדרישות להגשת כתב הגנה הומצאו לנתבעים כדין".

4.         ביום 27.9.2005 המציאה המשיבה לבית הדין האזורי את אישורי מסירה מהם עולה כי ביום 5.8.2005 הוצאו למערער המסמכים הבאים "תביעת שכר עבודה + תצהיר עדות ראשית".

5.         ביום 19.1.2006 נתן, כאמור, בית הדין האזורי את פסק דינו בו ציין כי " הנתבעים 1-5 נדרשו להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שנמסרו להם כתבי בי-דין, וחרף העובדה שאלה נמסרו להם במסירה אישית לנתבעים 1 ו - 4 ביום 5.8.05...עד היום לא הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים 1-5". לאור האמור, חייב בית הדין האזורי את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם למשיבה סכום של 218,00 ש"ח. 

להשלמת התמונה יצויין, כי חלק מהנתבעים הגישו לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין. בקשה זו נדחתה.  

טענות הצדדים בערעור

6.          עיקר טענותיו של המערער בערעור שלפנינו היה זה : רק במועד שמיעת עדותה המוקדמת של המשיבה נודע למערער לראשונה כי הוגשה תביעה נגדו, ולכן לא היה באפשרותו להגיש כתב הגנה ; למרות שהמערער לא היה מיוצג, לא ידע בית הדין האזורי המערער במהלך שמיעת העדות המוקדמת על הצורך להגיש כתב הגנה  ; לגופו של עניין לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה ובכל מקרה יחסיהם נפרשו על פני תקופה קצרה ביותר (25 יום מתוך ארבעה חודשים).

7.          המשיבה מצידה טענה כי כתבי התביעה ותצהירי העדות הראשית הומצאו למערער עוד ביום 20.3.2005 ושנית ביום 5.8.2005. עוד טענה המשיבה בית הדין לעבודה אינו מחוייב ליידע בעת דין על הצורך להגיש כתב הגנה. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי בנסיבות העניין התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ; כי גם אם לא התקיימו יחסים כאמור, הרי שלאור הפרשנות התכליתית שיש ליתן לחוקי העבודה עליה לקבל את הזכויות אותן תבעה וכי " המרכיב העיקרי בתובענתה של המשיבה אינו שכר עבודתה, אלא עוגמת הנפש והכאב והסבל שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותו של המערער כלפיה".

הכרעה

8.          סמכותו של בית הדין ליתן פסק דין בהעדר הגנה קבועה בתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה) כדלקמן :

"נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין".

לפי לשון התקנה הסמכות ליתן פסק דין בהעדר הגנה נתונה לשיקול דעתו של בית הדין. התקנה לא תחמה תחומים לשיקול דעת בית הדין והותירה בידיו גמישות פעולה. 

9.         לאחר שעיינו בכל החומר המצוי בתיק ונתנו דעתנו לטענות הצדדים סבורים אנו, כי במקרה הנוכחי לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערער. הטעמים להכרעתנו יובאו להלן.

10.       ראשית, על פי תקנות בית הדין לעבודה לא מוטלת חובה על נתבע להגיש כתב הגנה, אלא אם נדרש לעשות כן בהוראת שופט או רשם (תקנה 27 לתקנות בית הדין לעבודה). במקרה הנוכחי, חזרנו ועיינו בתיק בית הדין האזורי וכן בנתוני התיק בתוכנת המזכירות ולא מצאנו דרישה להגשת כתב הגנה. לא זו אף זו. מאישורי המסירה שהתבקשה המשיבה להמציא  לבית הדין האזורי שהיוו הבסיס למתן פסק הדין בהעדר הגנה  עולה כי המסמכים שהומצאו למערער על ידה היו כתב התביעה ותצהיר העדות הראשית. הא ותו לא. נתונים אלה, מעלים ספק בקשר לשאלה, האם הומצאה למערער דרישה להגשת כתב הגנה וסבורים אנו כי ספק זה פועל לטובתו. יפים לענייננו דברים שנפסקו על ידי בית המשפט העליון בפרשה דומה בזו הלשון:

" ההליך השיפוטי מבוסס על העקרון כי לשני הצדדים למחלוקת מובטח יומם בבית המשפט להציג את עמדתם וכי זכותו של בעל דין להתגונן ולטעון כנגד תביעה שהוגשה כלפיו היא מעיקרי הצדק הטבעי . 

מתן פסק דין בהעדר הגנה הנו הליך דיוני יוצא דופן המביא עמו  הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד, ובלא שנשמע הצד האחר. ההצדקה לנקיטה בהליך חריג כזה בנויה על ההנחה כי לבעל הדין שכנגד ניתנה מלוא ההזדמנות להתייחס לתביעה שהוגשה נגדו ולהתגונן בפניה, וכי אם לא ראה לנכון למצות את זכותו להתגונן, אין לתת בידו את הכח להכשיל את ההליך הדיוני והוא חשוף, על כן, לקבלת פסק דין נגדו על פי התביעה ובהעדר הגנה. אולם ברי, כי מצב דברים זה מתבסס על ההנחה כי לנתבע ניתנה הזמנה כדין ונמסרו לו כתבי בי-דין כדין וכי בכך ניתנה לו ההזדמנות המלאה להציג את עמדותיו במחלוקת. רק בתנאי זה קמה זכותו של התובע להמשיך את ההליך ואפילו בהעדר הגנה .