פסק-דין בתיק עע 233/06

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      האם זכאי המשיב (להלן - העובד) לקבלת גמול בגין עבודה בשעות נוספות אצל המערערת (להלן - החברה), והאם דרך חישוב ההפרשים עבור עבודתו בשעות נוספות צריכה להיעשות בהתאם לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, או בהתאם לחישובו של מי מהצדדים. אלו הן השאלות העומדת לדיון בשני הערעורים שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.      העובד שימש כנהג אוטובוס נוסעים בחברה החל מיום 20.12.94 ועד לפיטוריו ביום 30.11.01. עבודתו כללה, בעיקר, הסעות ברחבי הארץ. בדו"חות העבודה שמילא העובד פורטו הנסיעות שביצע ושעות עבודתו.

3.      שיטת תשלום השכר בחברה הייתה כדלקמן:

א.     עבור עבודה בין השעות 5:00 ועד 7:00 שולם תעריף בשיעור 150%.

ב.      עבור 8 שעות עבודה מהשעה 7:00 ועד 15:00 שולם שכר בשיעור 100%.

ג.       עבור עבודה בין השעות 15:00 ועד 19:00 שולם תעריף בשיעור 125%

ד.      עבור עבודה משעה 19:00 ואילך שולם תעריף בשיעור 150%.

תחשיב שכרו של העובד לשעה נעשה על בסיס שכר יסוד מחולק ל- 200.

4.       העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום הפרשי שכר בגין עבודתו שעות נוספות, מבלי ששולם לו גמול על פי התעריף הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה או החוק) .

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.      בית הדין האזורי (השופטת הדס יהלום ונציג הציבור מר לאוזון; עב 8610/02) בחן את טענות הצדדים וכלל החומר שהיה בפניו וקבע, כי דין תביעתו של העובד להתקבל. בכך, הכריע בית הדין האזורי כי על החברה לשלם לעובד הפרשים עבור עבודה בשעות נוספות, בניכוי שכר העבודה ששולם לו, וקבע את העקרונות לפיהם יש לחשב את הגמול בגין השעות הנוספות.

6.      ככלל, קבע בית הדין האזורי את העקרונות הבאים:

א.     בימים ובשעות בהם נרשם, כי העובד היה "לשרות המשרד", עמד העובד לרשות העבודה, ועל כן יהא זכאי לקבל תשלום עבורם.

ב.      בימים בהם היו לעובד הפסקות בין הנסיעות, שאינן עולות כדי הפסקה של יום שלם, הרי שלא הוכח שיכול היה לפנות לענייניו הפרטיים בזמן שבין נסיעה לנסיעה.

ג.       בימים בהם ביצע שתי נסיעות ליום, לכאורה היה פנוי לעשות לעצמו, אולם משלא הוכח מספר השעות שעבד העובד באותם ימים, נדחתה טענת הקיזוז של החברה.

ד.      "שעת המתנה" שניתנה לעובד עבור שעות הנסיעה מביתו למשרד ולהיפך, היתה חלק מתנאי השכר של העובד לאורך כל תקופת עבודתו, ועל כן לא תקוזז; בחישוב הפרשי השעות הנוספות יופחת מכל יום מחצית השעה בגין הפסקה.

7.      אשר לחישוב הגמול עבור עבודתו של העובד שעות נוספות, קבע בית הדין האזורי כי נפלו פגמים בשיטת החברה לחישוב השעות הנוספות. על כן, הפנה בית הדין את הצדדים לחישוב מדויק של ההפרשים להם זכאי העובד, בהתאם לחוק, והצדדים הגישו תחשיבים מטעמם.