פסק-דין בתיק עע 214/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי, נציגי הציבור מר קובי משה וגב' אלבארנס פרידה; עב 2670/05) בו התקבלה חלקית תביעת המשיבים לסכומי כסף שונים שהגיעו להם בקשר לעבודתם אצל המערערת וסיומה.

2.         להלן העובדות הנוגעות לעניינינו:

א.  המערערת הינה עמותה רשומה אשר נוסדה ע"י בני העדה הבבלית ומעניקה שרותי לוויה וקבורה בירושלים. המשיבה 1 עבדה בשירות המערערת משנת 1982 עד לחודש פברואר 2005. המשיב 2, בעלה המנוח של המשיבה 1, עבד בשירות המערערת משנת 1994 עד לחודש ספטמבר 2005. המשיב 2 נפטר לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין האזורי.

ב.   המשיבים טענו בפני בית הדין האזורי כי פוטרו שלא כדין מהמערערת, ותבעו תשלומים שונים בגין תקופת העסקתם אצל המערערת וסיומה, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות והוצאות ביגוד. בא כוח המערערת טען בפני בית הדין האזורי כי לא נוצרו יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין המשיבים וכי הם הועסקו כעובדים עצמאיים. לפיכך, כפי הנטען, המשיבים לא פוטרו ע"י המערערת.

ג.   במהלך הדיון בבית הדין האזורי הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק על דרך של פשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן החוק) אשר חל בבית הדין לעבודה.

ד.   בהתאם להסכמה זו, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לחקור את המצהירים, פסק בית הדין האזורי, ללא נימוקים, כי על המערערת לשלם למשיבים פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה והוצאות משפט בסכום כולל של 73,200 ש"ח. בפסק הדין נאמר כי הצדדים הסכימו כי בית הדין יפסוק ללא נימוקים.

ה.  בקשתה של המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין האזורי נדחתה בהחלטה מיום 30.4.07.   

3.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

4.         טענות הצדדים:

א.  ב"כ המערערת טען בפנינו את הטענות הבאות:

1.   הצדדים לא הסכימו שפסק הדין יינתן ללא נימוקים.

2.   בית הדין האזורי לא פסק בדרך של פשרה אלא פסק לחובת המערערת סכומים מופרזים.

3.   בית הדין האזורי התעלם מטענות שונות של המערערת שעיקריהן עוסקות בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד עם המשיבים וסוגיית פיטוריהם.

ב.         ב"כ המשיבים טען מנגד, את הטענות כדלקמן:

1.   המשיבים הגישו לבית הדין האזורי תצהירי עדות ראשית להם צורפו ראיות משכנעות ומבוססות להוכחת תביעתם.

2.   למיטב זכרונו של ב"כ המשיבים, הוסכם כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים על דרך של פשרה.

3. בית הדין האזורי לא פסק למשיבים את מלוא סכום תביעתם. התביעה היתה על סך של 125,043 ש"ח והסכום שנפסק הוא 73,200 ש"ח.

4.   אין בפסק הדין האזורי טעות בולטת או חריגה קיצונית מגבולות הסבירות, ולפיכך אין מקום להתערב בו הואיל וניתן על פי סעיף 79 לחוק.  

5.         דיון והכרעה:

לאחר שעיינו בחומר התיק ובטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות.  באי כוח הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק על דרך של פשרה. טיבה של פשרה הוא ויתור הדדי של הצדדים על מקצת תביעותיהם או טענותיהם. כשם שהנתבעים עלולים לשלם סכומים אשר אינם חבים בהם מכוח הדין, כך גם התובעים עלולים לקבל סכומים הפחותים מאלה אשר הם זכאים להם מכוח הדין (דב"ע נב/66-9 ניר את שפר "חשמל ואנרגיה" - גוהראן יוסי, פד"ע כג 474, 475, עע 94/06 מיכל אשכנזי נ' הגוף הכלכלי - אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון בנגב בע"מ ואח', לא פורסם).

הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקה לפשרה, אלא אם הוברר כי נפלה בפסק הדין טעות בולטת או שנוכחה כי "קיימת חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכום שנפסק" (ראו עד"מ 3000386/97 דב לנצנר - מיכל מלאכי; רע"א 04 /4044 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל פ"ד נח (6), 894, 897; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה פ"ד נג(1) 337, בעמ' 345-344).

ומן הכלל אל הפרט - בנסיבות העניין שבפנינו, לא קיימת חריגה כלשהי מגבולות הסבירות בקביעת הסכום שנפסק. בית הדין נתן לבאי כוח הצדדים לטעון את טענותיהם באריכות בפניו, והתובעים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית. כן יש לתת משקל לכך שעל פי פסק הדין, על המערערת לשלם למשיבים סך של 73,200 ש"ח, מתוך סכום של 125,043 ש"ח אשר נתבע על ידם.