פסק-דין בתיק עע 2/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         שני ערעורים בפנינו האחד, ערעורו של מר וליד חביבאללה (להלן  גם - ווליד) והשני, ערעורה של חב' ג'י. בי. טורס בע"מ (להלן  גם - החברה) ושניהם נסובים על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר סאלח סאלחה ומר ראיק ג'ראיסי; עב 1542/01) אשר קבע כי על החברה לשלם לוליד יתרת שכר עבודה בגובה של 4,704 ש"ח בלבד.

2.         הרקע וההליכים בבית הדין האזורי

א.        החברה היא חברת נסיעות, ווליד הועסק אצלה במשך ששה חודשים בתקופה שבין 1.3.97 - 3.8.97 כאיש שיווק ומכירות.

            כעבור כארבע שנים מעת שסיים לעבוד בחברה, ווליד הגיש תביעה כנגד החברה לחייבה לשלם לו שכר עבודה החל מחודש אפריל 1997 ועד לחודש אוגוסט 1997.

ב.         החברה הכחישה תביעתו של ווליד ואף תבעה תביעה שכנגד לתשלום הכספים, שלטענתה ווליד חייב לה.

ג.         במהלך הדיון המוקדם בבית הדין האזורי הוסכם בין באי כוח הצדדים, כי ימונה רואה חשבון שיבדוק את מסמכי החברה ויחווה דעתו בקשר לטענות החברה כלפי ווליד כי לא העביר אליה כספים שגבה מלקוחותיה (להלן: המומחה) המומחה התבקש גם לבדוק האם שולם לווליד שכר עבודה עבור התקופה מושא התובענה.

ד.         בית הדין האזורי מינה את רואה החשבון יום טוב בילו. בחוות דעתו קבע המומחה, בראשונה, כי ווליד זכאי לשכר עבודה בסך 26.215.5 ש"ח וכי קיים חשד לפיו נותרו בידיו של ווליד כספי החברה בגובה של 35,258 ש"ח. בחוות דעת, מתקנת, בעקבות שאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי החברה קבע, כי ווליד זכאי לסכום של 25,216.5 ש"ח בגין שכר עבודה שלא שולם לו, וכי החשד לגבי הכספים שנותרו בידי ווליד הוא לגבי הסכום של 38,998 ש"ח, השייך לחברה וכדי לאמת חשד זה הוא ממליץ לזמן כעדים נציגי הגופים ששילמו את אותם כספים.

ה.        בבית הדין האזורי העידו שניים מן הלקוחות אליהם התייחס המומחה בחוות דעתו. מאותן עדויות, בית הדין האזורי הסיק לגבי לקוחה אחת, היא נציגת מועצת הנשים במועצה המקומית יפיע כי אכן שילמה לידיו את התמורה עבור הטיול שהחברה אירגנה, אולם כספים אלה לא הועברו לידי החברה ולכן קבע בית הדין האזורי, כי יש לקזזם מסכום תביעתו של ווליד. באשר ללקוח השני, שהעיד בבית הדין האזורי, קבע כי מעדותו לא ניתן להסיק כי אכן ווליד לא העביר את הכספים לחברה ולכן דחה את תביעת החברה לקזז את הכספים המיוחסים ללקוח זה.

            בסופו של דבר בית הדין האזורי חייב את החברה לשלם לווליד, לאחר תיקון פסק הדין, סך של 4,704 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

על תוצאה זו של פסק הדין הגישו הן ווליד והן החברה ערעור.

3.         תמצית טענות באי כוח הצדדים

א.        בא כוחו של ווליד טוען כי בית הדין האזורי טעה בהסיקו מעדותה של הגב' מהא אסו חאתום  כי יש לקזז את מלוא הסכום שכן לכל היותר היה מקום לחייב את ווליד בסכום של הזמנת האוטובוסים בגובה של 3,846 ש"ח בלבד, וכן כי היה על בית הדין האזורי לחייב את החברה בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד לרבות את שכר טרחתו של רואה החשבון.

ב.         בא כוחה של החברה טוען כי בית הדין האזורי התעלם מן העובדה כי ווליד הודה במכתב שכתב בדבר לקיחת סכומים מלקוחותיה וזאת כנראה לאור העובדה שהחברה לא שילמה את שכרו עקב קשיים כלכליים והוא שמר על אותם כספים על מנת להבטיח את שכרו. רק כעבור ארבע שנים ווליד הגיש תביעה לשכר עבודה מבלי שמזכיר כי שמר בידיו כספים של החברה.

            כמו כן טוען בא כוח החברה כי בית הדין האזורי היה צריך להסיק מעדותו של הלקוח השני מר סמיר סבחאן שהעיד כי הכספים ששולמו על ידו נותרו בידיו של ווליד. כך גם לגבי החוב של חברת רשיד נסיעות ותיירות שנציג שלה העיד בבית הדין, לכך מבקש להוסיף את התרשמותו של בית הדין האזורי מאי אמינותו של וליד ולכן יש לחייבו במלוא הסכום שנותר בידיו.

4.         דיון והכרעה

א.        לאחר שבחנו את טענות הצדדים הננו סבורים כי דין שני הערעורים להדחות מטעמיו של בית הדין האזורי.

ובמה דברים אמורים?