פסק-דין בתיק עע 167/07

השופט יגאל פליטמן

1.         פתח דבר

לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה השופטת רונית רוזנפלד; ונציגי הציבור מר איקה קדם ומר אריה שפירא; בשא 1194/06 בשא 1154/06; בתיק עיקרי  עב 2945/03) למחוק על הסף את תביעת המערערת הגב' שלומית סרי (להלן - גב' סרי או התובעת) כנגד המשיבים גרשון מסיקה (להלן - מר מסיקה) ועמותת בית המדרש לתורה והוראה אלון מורה - שכם (להלן - עמותת בית המדרש).

2.         המסכת העובדתית

" א.      התובעת עבדה במדרשה לתורה וטכנולוגיה אלון - עמותה שכנגדה ניתן צו פירוק.

ב.         התובעת הגישה תביעת חוב וקיבלה על חשבון זכויותיה מהעמותה סך של 69,500 ש"ח מהמוסד לביטוח הלאומי. עוד קיבלה התובעת 6000 ש"ח על חשבון חובות העמותה.

ג.         ביום 16.11.03 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד מפרק העמותה, וכנגד מר מסיקה, שהיה לטענתה מנהל העמותה שבפירוק בזמנים הרלוונטיים. בכתב התביעה תבעה התובעת פיצויי פיטורים, שכר עבודה, תגמולים, דמי הבראה, מענק, תוספת ביגוד ועוגמת נפש.

ד.         ביום 11.7.04 הגישה התובעת בקשה לצרף כנתבעת גם את עמותת בית המדרש, שהיא, לטענתה "חברת האם" של העמותה שבפירוק (בשא 16429).

ה.        ביום 11.7.04 הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור התובענה בבית הדין לעבודה כנגד העמותה שבפירוק (בשא  6453/04, פש"ר 211/00), וזאת בהתאם להוראת סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות). בהסכמת התובעת מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה ביום 29.5.05.

ו.          בעקבות זאת, הגישה התובעת בקשתה לבית הדין למחוק מתביעתה שהוגשה לבית הדין את מפרק העמותה. ביום 30.6.05, נמחק מפרק העמותה מהתביעה. בהעדר תגובת מר מסיקה, התקבלה בקשת התובעת לצרף כנתבעת את עמותת בית המדרש. בהתאם, הוגשו לתיק כתבי טענות מתוקנים. כמו כן הוגש כתב הגנה מטעם עמותת בית המדרש".

3.         פסק האזורי

"א.      נקדים ונאמר כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעת התובעת מושא דיון זה. בית הדין ירים את מסך ההתאגדות שעה שנסיבות העניין מצדיקות הרמתו, ויחייב מנהל חברה או גורמים אחרים, לפי העניין, בחובות החברה למי מעובדיה, ובלבד שעילת התביעה היא עילה שמתחום יחסי עובד מעביד (ראה דב"ע  נא/156-3 סימס - יוחננוף, פד"ע כד 199). אם גדר הסמכות אינו ברור דיו מכתבי הטענות, בית הדין אף יאפשר תיקון כתב הטענות ולא ימהר למחקו על הסף, מבלי למצות אפשרות תיקונו. הנה כי כן, לא יהיה זה נכון לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר סמכות עניינית.

ב.         בבסיס הדיון בבקשה צריך שתעמוד בפנינו הוראתו של סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 לפיה:

"האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לעניין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה, או פירוק אגודה שיתופית".

וכבר נקבע בקשר להוראתו של סעיף זה כי:

סעיף 24(א1) נועד לשמר ולכבד סמכויות חוקיות הקשורות להליכי פירוק של יחידים (פשיטת רגל), חברות ואגודות שיתופיות. משמעות הדבר היא שככל שקיימים בחוקים אחרים הסדרים מיוחדים לעניין שיפוט בהליכי פירוק, תיסוג סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה מפניה" ע"ע (ארצי) 694/05 חסון נ. אגודת מימי מבואות ירושלים (בפירוק) ואח'. תק-אר 2006(2), 423, להלן - עניין חסון).

הנתבעים (כמו גם המפרק והכונס הרשמי) סבורים שלא נכון יהיה לקיים את הדיון בפנינו, באשר הסכסוך במהותו נוגע לדיני הפירוק, לעמותה שבפירוק ולכלל נושיה, כך שעל המחלוקת להתברר בפני המפרק או בפני בית המשפט של פירוק. לעומתם, התובעת סבורה כי מדובר בסכסוך מתחום דיני העבודה הנטוע במישור היחסים האישיים שבינה לבין הנתבעים.

ג.         מכתב התביעה עולה בבירור, כי במידה רבה טענות התובעת כלפי הנתבעים הן בעלות אופי קולקטיבי ורחב. טענות אלה בדבר הברחת נכסי העמותה שבפירוק ואופן ניהול העמותה על ידי מר מסיקה, נוגעות לתובעת באותה מידה שהן נוגעות ליתר נושי העמותה שבפירוק בכלל, ולעובדי העמותה, כקבוצת נושים בעלת מעמד מיוחד, בפרט. על כן, אין ממש בטענת התובעת, כי מדובר בטענות בעלות אופי אישי, שאין כל קשר בינן לבין פירוק העמותה.

ד.         משכך, יש ממש בטענותיהם של המפרק והכונס, כי מתן הסעד המבוקש לתובעת בנסיבות העניין, כמוהו כמתן עדיפות לתובעת על פני נושיה האחרים של העמותה. מתן עדיפות שכזה מהווה פגיעה במטרות דיני הפירוק בכלל ובעיקרון השוויון בפרט, וכלשונו של פרופ' א. פרוקצ'ה (דיני חברות חדשים לישראל, הוצאת המכון למחקרי חקיקה, האוניברסיטה העברית, תשמ"ט-1989):