פסק-דין בתיק עע 164/06

השופטת נילי ארד

1.         לפנינו ערעור על שיעורו הנמוך של סכום ההוצאות שנפסק לזכות המערערים על ידי בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון ונציג ציבור מר צבי פלד; עב 7007/01) אשר דחה את תביעת המערער במלואה.

הדיון בערעור התנהל בדרך של סיכומים בכתב, על פי החלטה מיום 27.2.2006.

2.         המערערת 1 (להלן: החברה) עוסקת במתן שירותי אחזקה ותיקונים למערכות ביוב. המשיב, שהיה שותף בחברה, הגיש כנגדה תביעה לבית הדין האזורי, בה ביקש להכיר בו כעובד החברה. כפועל יוצא מכך תבע המשיב שכר עבודה  לחודש יולי 2001, תשלום דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים, שחרור כספים שנצברו בקופת הגמל "תמר" ופיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים ועוגמת נפש. החישובים בכתב התביעה לא כללו הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים ולא כללו התייחסות להפרשי שכר נוספים שהגיעו למשיב, לטענתו. בנוסף, ביקש המשיב להרים את מסך ההתאגדות באופן שייקבע כי מי שהיה שותפו, המערער 2, מר יוסף גולן (להלן: מר גולן) ישא בחיובי החברה כלפי המערער. 

3.         בנסיבות המקרה, כפי שהוכחו בפניו, קבע בית הדין האזורי כי המערער היה  שותף בעסק ובעל מניות בחברה ובינו לבין החברה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, בד בבד. לפיכך, נדחתה תביעת המשיב במלואה, תוך חיובו בהוצאות המערערים בסך 3,000 ש"ח.

4.         בערעורם, מלינים החברה ומר גולן על שיעורו הנמוך של סכום ההוצאות שנפסק לזכותם. לשיטתם, שכר הטרחה שהיה על בית הדין לפסוק לזכותם "מסתכם איפוא, על פי שווי התובענה בלבד, בסך של  54,951 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק". עיקר טעמיהם בערעור היו אלה: ההוצאות שנפסקו הינן "ללא כל יחס סביר או מידתי לפרמטרים הרלוונטיים לפסיקת הוצאות משפט כפי שנקבעו בפסיקה ובדין"; בקביעת שכר הטרחה לא הייתה התייחסות למורכבות הסוגיות המשפטיות, לכך שההלכים בתיק התמשכו כארבע שנים, לשווי הסעד הכספי ולעובדה שהתביעה נדחתה על כל חלקיה; "פסיקת ההוצאות  הנמוכות  באופן קיצוני ובלתי מידתי גרמה להם  עוול וחסרון כיס כבד, ואין בה כדי לשפותם על ההוצאות  הכבדות הכרוכות בניהול המשפט"; ההוצאות שנפסקו לזכותם נופלות מן התעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן: כללי התעריף המינימלי), כנגזרת מסכום התביעה ואין מתקיימים טעמים מיוחדים בגינם יש לשלם הוצאות מופחתות מכך; בפסיקת ההוצאות לא הביא בית הדין האזורי בחשבון את שווי הסעד השנוי במחלוקת בין הצדדים.

5.         המשיב ביקש לדחות את הערעור והוסיף וטען: חלק ניכר מההתדיינויות בין הצדדים סב על טענות מקדמיות אשר נדונו בהרחבה ונדחו לגופן, לרבות בקשת החברה לדחיית התביעה על הסף; שווי הסעד בתביעה עמד על 116,512 ש"ח בלבד, ותחשיבי המערערים בהקשר זה חסרי כל בסיס; בכך שהמערערים נמנעו מלציית להחלטות רבות של  בית הדין במועדן, נגרם לו עצמו חסרון כיס; סכום ההוצאות שהושת עליו, תואם את פסיקת ההוצאות הנהוגה בבתי הדין לעבודה ואין בה כל חוסר סבירות המחייב התערבות של ערכאת הערעור, אשר ככלל  אינה נוטה להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לחומר שהובא לפנינו, לרבות משך ההליכים בבית הדין האזורי, התנהגות הצדדים במהלכם, סכום התביעה וכלל השיקולים הנדרשים לעניין ולטענות הצדדים לפנינו, לא מצאנו להתערב בשיעור פסיקת ההוצאות בפסק דינו של בית הדין האזורי. משכך, הוא, דין הערעור להדחות. טעמינו לכך נבאר להלן.

6.         על פי הוראתה של תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה) פסיקת הוצאות בהליך הינה בשיקול הדעת של בית הדין האזורי. ככלל, לא יתערב בית דין שלערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, כערכאה הדיונית, בקביעת שיעור הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת של בית הדין האזורי וכי שיעור ההוצאות שפסק, חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל (דב"ע (ארצי)                 נא/9-6 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כג 430, 432 (1991); להלן: עניין מייסון); דב"ע נד/ 34-3 ארגוב - "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ;            דב"ע נד/ 382-02 המוסד לביטוח לאומי - גאנם; ע"ע 98/ 100003 זכנון - מדינת ישראל). 

חזר על כלל זה, לאחרונה, בית המשפט העליון בעניין סיעת ביאליק 10 מפי השופט גרוניס: "בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית. לא אחת נקבע, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בפסיקת הוצאות... עמדה זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו... העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", ניתן ביום 16.6.2005).

7.         יוטעם, כי  במדיניות פסיקת הוצאות משפט בבית הדין לעבודה נלקחת בחשבון גם המגמה של מניעת ייקור ההליכים למימוש זכויות בתחום יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי (דב"ע לד0-13/ מתתיהו שילון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' 309, 311) בהיותם מונחים במדיניות זו " הלכה למעשה, פוסקים בתי-הדין לעבודה, במרבית המקרים, הוצאות משפט בסכומים הפחותים מאלה שנקבעו בתעריף המינימלי" (וראו: לעיל, עניין מייסון עמ' 433).

8.         אשר לכללי התעריף המינימלי, בהם מבקשים המערערים להתלות, הרי שכללים אלה לא אומצו  בתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, וכפי שנפסק בעניין מייסון "אין זו 'השמטה' מקרית אלא העדר ההוראה נובע מאופיין המיוחד של ההתדיינויות בבתי הדין בתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, שבהן יש לקבוע אמת מידה שונה מזו שנקבעה בתעריף המינימלי בבתי המשפט" ( עניין מייסון, לעיל עמ' 433 ; דב"ע מד/130-0 המוסד לביטוח לאומי - יוכבד גולדפרב (חיה), פד"ע טז 310).

בהתאם, לבית הדין לעבודה שיקול דעת רחב יותר בקביעת גובה סכום הוצאות המשפט והתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי-הדין אינו מחייבו (עע 100003/98 זכנון ג'אן - מדינת ישראל, ניתן ביום 7.6.2000).

9.         אשר לטענת המערערים לפיה שווי תביעתו של המשיב היה בסך 1,167,085 ש"ח, הרי שלפי העולה מכתב התביעה, הגיע הסכום הנתבע לכדי 116,152 ש"ח בלבד. לפיכך, אין להיענות למבוקשם בערעור, אף מטעם זה. 

10.       סוף דבר - הערעור נדחה. בתוך 30 יום מהיום ישלמו המערערים למשיב  - מר אליעזר שפר, שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 3,000 ש"ח. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ח' בחשוון תשס"ז (30.10.2006) וישלח אליהם.

השופטת נילי ארד          השופט שמואל צור         השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים, מר יורם שגב                             נציג מעבידים, מר חיים קמיניץ