פסק-דין בתיק עע 1598/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.   הערעור שבפנינו מוסב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט שמואל טננבוים, עב 1363/03), אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות, בצירוף פיצויי הלנה והפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נדחתה תביעת המערער לתשלום הפרשות סוציאליות בגין תקופת ההסתגלות.

ההליך בבית הדין האזורי:

2.   המערער עבד במשיב (להלן- מד"א) כנהג אמבולנס וכפרמדיק, החל מיום 9.10.1988 ועד לפיטוריו ביום 31.10.2001. בגין פיטוריו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי (עב 8973/01).

3.   ביום 27.11.2002 הגיעו הצדדים להסדר פשרה (להלן- ההסדר), לפיו ישלם מד"א למערער פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%, ובנוסף סכום השווה לשלושה חודשי משכורת כתקופת הסתגלות. בנוסף, נקבע כי באם קיימים סכומים בקופות הפיצויים בגין פיצויי פיטורים, יושלמו פיצויי הפיטורים מתוך הסכומים הצבורים בקופות. הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין.

4.   מד"א העביר למערער את הסכום אשר לפי חישוביו הגיע לו בהתאם להסדר, אך המערער סירב לקבלו בטענה כי הסכום אינו נכון. לאור האמור, הגיש המערער  תביעה שניה לבית הדין האזורי, בה תבע את הסכום המגיע לו לפי חישוביו הוא- סך של 205,173 ש"ח בגין פיצויי פיטורים וסך של 31,380 ש"ח בגין חודשי ההסתגלות, בצירוף פיצויי הלנה והפרשי הצמדה וריבית, וכן הפרשות סוציאליות בגין תקופת ההסתגלות.

5.   מד"א הגיש לבית הדין האזורי תחשיב מטעמו אשר נערך על ידי מנהלת מחלקת השכר אצלו, ממנו עולה, כי לצורך חישוב הפיצויים המגיעים למערער לפי ההסדר, פוצלה תקופת עבודתו לשתי תקופות. התקופה הראשונה מיום 9.10.1988 ועד ליום 1.11.1993 (להלן- התקופה הראשונה), והתקופה השניה מיום 1.11.1993  ועד ליום 31.10.2001 (להלן- התקופה השניה). השכר הקובע לתקופה הראשונה חושב לפי 86.41% משרה, וכלל שכר משולב, תוספת ותק, תוספת מד"א, גמול השתלמות, הסכם 3.6%, תוספת חומ"ס, תוספת נהיגה ודמי הבראה. השכר הקובע לתקופה השניה חושב לפי 100% משרה, וכלל שכר משולב, תוספת ותק, תוספת מד"א, גמול השתלמות, הסכם 3.6%, תוספת חומ"ס וחישוב ממוצע של משמרות וכוננויות בגין 12 חודשי העבודה האחרונים.

6.   הפיצול לשתי תקופות הוסבר על ידי מנהלת מחלקת השכר של מד"א כנובע מן העובדה שביום 20.12.1993 נחתם בין מד"א לבין קרן מקפת הסכם, אשר במסגרתו הצטרפו עובדי מד"א לקרן הפנסיה המקיפה של קרן מקפת. בתקופה שעד לחתימת ההסכם, שולמו פיצויי הפיטורים לעובדים מקופה מרכזית לפיצויים, כאשר הרכיבים אשר נכללו בשכר הקובע לתקופה הראשונה, נלקחו בחשבון לצורך תשלום הפיצויים. ואילו בתקופה שלאחר חתימת ההסכם, הפריש מד"א לקרן מקפת תשלומים הן עבור גמל והן עבור פיצויי פיטורים, ולכן שונו רכיבי השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, באופן המיטיב, למעשה, עם העובדים.

7.   יש לציין, כי הסכומים אשר נצברו בקרן מקפת ובקרן גדיש בגין פיצויי הפיטורים שוחררו לזכותו של המערער.

8.   בית הדין האזורי דחה את טענת המערער, לפיה לאור סעיף ב' לפרק 21 להסכם הקיבוצי המיוחד החל במד"א, אשר נערך בין מד"א לבין הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשירותים והועד המרכזי (להלן- ההסכם הקיבוצי) יש לקחת בחשבון המשכורת הקובעת את "המשכורת הכוללת האחרונה". בתוך כך נדחתה טענתו של המערער, לפיה הכוונה היא למשכורת הכוללת את כל הרכיבים המופיעים בתלוש השכר האחרון מחודש 10/2001, לרבות אלו שהינם בגדר החזרי הוצאות בלבד. פרשנות זו התחייבה, לטענת המערער, הן מן הפרשנות המילולית של ההסכם הקיבוצי, לפיה עולה כי ההסכם הקיבוצי בא להיטיב עם העובדים מעבר למתחייב לפי החוק, והן מאופי עבודתו של המערער אצל מד"א, אשר חייבו לעבוד במשמרות במשך כל ימות השנה.

9.   בית הדין האזורי דחה, כאמור, טענה זו וקבע כי אין לקחת בחשבון החזרי הוצאות בגדר השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים. המונח "משכורת כוללת" אינו מוגדר בהסכם הקיבוצי המיוחד, ואין לתת לו משמעות שונה מזו שבחוק ובתקנות. יש לציין, כי המערער בתביעתו לא התייחס לכל רכיב בנפרד לעניין השכר הקובע, אלא רק בתגובתו לסיכומי מד"א.

10. לעניין העבודה במשמרות- רכיב זה נלקח בחשבון לפי חישוב ממוצע, רק לגבי התקופה השניה. המערער טען כי מדובר בחלק בלתי נפרד מן השכר, הואיל והעבודה במשמרות מתחייבת מאופי העבודה אצל מד"א, לאורך כל השנה, כולל שבתות וחגים. מד"א טען כי רכיב זה אינו אמור להיכלל כלל בגדר השכר הקובע, והעובדה כי הוא נכלל בתקופה השניה בגדר השכר הקובע מעידה על רצונו הטוב של מד"א בלבד. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער, בהסתמך הן על פסיקת בית הדין האזורי והן על פסיקת בית הדין הארצי, אשר קבעה, כי אף במקרה בו העובד עבד רק במשמרת שניה, אין לכלול תוספת זו בגדר השכר הקובע. משקבע בית הדין האזורי כי מד"א לא נדרש מכוח ההסכם הקיבוצי לכלול את תוספת המשמרות בגדר חישוב השכר הקובע, הריי שממילא לא נדרש לדון בשאלת נכונותו של חישוב רכיב זה.

11. המערער טען גם, כי הואיל ועל סמך הסכם קיבוצי מיוחד מיום 9.12.1996 נכללו רכיבים שונים בהפרשות מד"א לקופות גמל, הרי שיש לקחתם בחשבון גם בחישוב פיצויי הפיטורים. בית הדין האזורי דחה גם את הטענה הזו, וקבע כי לא ניתן להשליך מן ההסכם הנ"ל לגבי אופן חישוב פיצויי הפיטורים, שכן הוא קובע מפורשות, כי רכיבים אלה יבואו בחשבון רק לעניין ההפרשות לקופת הגמל.

12. גם באשר לאופן חישוב חודשי ההסתגלות על ידי מד"א, לא מצא בית הדין האזורי מקום להתערב, שכן הוכח כי זהו החישוב המקובל לגבי כל העובדים הזכאים לכך אצל מד"א. בנוסף, דחה בית הדין האזורי את טענת המערער לפיה יש לכלול במסגרת חישוב חודשי ההסתגלות גם את הזכויות הסוציאליות, מפני שאין המדובר בחודשי עבודה בפועל, אלא בפיצוי בגין פיטורים.

13. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסדר שבין הצדדים.

תמצית טענות המערער היא זו:

14. חישוב המשכורת הקובעת בגין התקופה הראשונה על ידי מד"א היה מוטעה, שכן המערער עבד בתקופה זו במשרה מלאה, ולא במשרה בשיעור 86.41%, כפי שנכתב בחישוב. מד"א לא סתר טענה זו.

15. אין כל הצדקה לפיצול התקופות לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, שכן פיצול זה סותר את הוראות סעיף ב' לפרק 21 להסכם הקיבוצי, הקובע כי החישוב יעשה לפי "המשכורת הכוללת האחרונה".

16. המערער ביקש לקבל לידיו פירוט גמר חשבון בדומה לזה הניתן לכל עובד במד"א שחדל לעבוד אצלו, הכולל פירוט של יתרת ימי החופשה ותשלומים נוספים.

17. סעיף ג' לפרק 20 להסכם הקיבוצי קובע, כי תינתן הודעה מוקדמת של חודשיים, וכן כי ההודעה המוקדמת תיכנס לתוקף רק החל מהראשון לחודש שלאחר מסירת ההודעה, ואילו הוא קיבל הודעה מוקדמת בסוף 10/2001, המודיעה לו כי הוא מפוטר בסופו של אותו חודש. במקרה כזה, טוען המערער, היה על מד"א לשלם לו את יתרת תקופת ההודעה המוקדמת כאילו עבד, כמתחייב מאותו סעיף.