פסק-דין בתיק עע 1577/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם - דן יחיד; עב 1341/02) אשר דחה את תביעתו של המערער כנגד המשיבה לתשלום שכר עבודה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, החזר הוצאות רכב, קצובת הבראה ומסירת תלושי שכר.

            בית הדין האזורי דחה את התביעה על כל רכיביה לאור מסקנתו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין המשיבה.

2.         הרקע העובדתי כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי הוא:

א.        המשיבה, הינה חברה אשר הוקמה בשנת 1994, העוסקת במימון רכישת כלי רכב וציוד בעיקר בשיטת שכר-מכר (להלן - החברה).

ב.         מניות החברה הוחזקו בחלקים שווים החל מיום הקמתה ועד ליום 5.5.02, בידי המערער (שליש), בידי מר יוסף הולצמן (שליש) ובידי בנו גונן הולצמן (שליש) (להלן - "הולצמן"). החברה מעולם לא חילקה רווחים לבעלי המניות.

ג.         ביום 27.2.94 נחתם הסכם משולש בין המערער לבין האב ובנו, יוסף וגונן הולצמן, שלושתם כיזמים) ובין החברה (ביסוד). (להלן - ההסכם או הסכם המסגרת).

ד.         המערער החל לעבוד בחברה כמנהל עסקים מיום 1.3.94 וזאת על פי סע' 11 להסכם המסגרת כאשר התקופה שבין 1.3.94 - 1.10.94 נחשבה כתקופת מבחן.

            המערער קיבל תלושי שכר החל מחודש נובמבר 1994 ועד לסוף שנת 1999 כאשר עד למועד זה הפרישה החברה עבור המערער כספים לקופת קרן פנסיה.

ה.        בחודש 10/98 הופחתו התקבולים ששולמו למערער.

ו.         מראשית שנת 2000 החברה לא הנפיקה למערער תלושי שכר אלא המערער קיבל תמורה עבור עבודתו כנגד חשבוניות מס והחברה שילמה למערער את הוצאות הרכב שבחזקתו עד לסוף חודש אוקטובר 2000.

            מיום 1.11.00 הופסקו התשלומים לתובע מכל סוג שהוא.

ז.         בד בבד ובין לבין עיסוקו של המערער בחברה שהקים בשם "יענקלה נ. סחר בע"מ" (להלן: יענקלה סחר). המערער מונה כמנהל הרשום בחברה ביום 16.10.96 ובשנת 2000 הועברו מניות המערער בחברה זו לבתו.

ח.        המערער, במקביל לתובענה, מושא הערעור שבפנינו, הגיש כנגד החברה תביעה בגין הלוואת בעלים והחל בהליכי פירוק נגדה. משהתנגדו יוסף וגונן הולצמן לפירוקה מרצון של החברה הועבר העניין לדיון בפני בורר.

3.         עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין החברה בכל תקופת עבודתו או בחלקה וכן לתפקודו והיקף העבודה אשר ביצע המערער עבור החברה.

תמצית טענות הצדדים היא

4.         א.        בא כוח המערער טען כי ההסכם שנחתם  בינו  לבין  החברה קובע כי

נתקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה ואף בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה בעניין קיומם של  יחסי עובד ומעביד בהתאם לתקנה זו.

ב.         בא כוח החברה טען, לעומתו, כי ההסכם עליו סומך המערער אינו קובע את מעמדו כעובד בחברה אלא כמנהל ובעל מניות בחברה. ומוסיף כי המערער מבקש כי ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וזאת עושה ערכאת הערעור במקרים נדירים ואילו הערעור דנן אינו מצדיק התערבות כזו.

פסק דינו של בית הדין האזורי