פסק-דין בתיק עע 156/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

א.        המערער, יליד 1945, החל לעבוד במשיבה בתפקיד מעצב נעליים החל מחודש מרץ 1993 ועד לחודש אוקטובר 1997.

ב.         בחודש אוקטובר 1993 כאשר היה המערער בן 48, בטחה אותו המשיבה בביטוח חיים במנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן - מנורה) על פי פוליסה (להלן - הפוליסה) שכללה גם ביטוח נכות תאונתית, וביטוח ניתוחים. בנוסף, כללה הפוליסה נספח "שלב", במסגרתו בוטח המערער בביטוח אובדן כושר עבודה כתוצאה מתאונה או מחלה (להלן - ביטוח "שלב").

ג.         הסכום המבוטח בביטוח "שלב" היה 3,000 ש"ח.

ד.         בסוף שנת 1996 ובשנת 1997 חלה המערער במחלות שונות שבעקבותיהן עבד מספר חודשים במשרה חלקית ולאחר מכן בשל מצב בריאותו חדל לחלוטין לעבוד.

ה.        בעקבות אובדן כושר עבודתו של המערער בתקופה הנ"ל שולמו למערער על פי הפוליסה החל מיום 7.4.97 ועד ליום 31.8.99 פיצויים בשיעורים שונים (ת/7).

ו.         לטענת המערער, בחודש ספטמבר 1999 הפסיקה מנורה את התשלומים למערער ובעקבות מצבו הכלכלי הקשה הגיע המערער ביום 26.12.00 להסדר פשרה עם מנורה (להלן - הסדר הפשרה), לפיו תשלם לו מנורה בשל אובדן כושר עבודה עקב מחלת הריאות בה לקה, סכום של 142,500 ש"ח בשלושה תשלומים, תשחרר אותו מתשלום פרמיות בגין הפוליסה לתקופה 1.9.1999 - 30.9.02 ותבטח אותו בביטוח "שלב" לתקופה זו. בתמורה להתחייבות זו של מנורה הצהיר המערער, כי עם קבלת הסכומים על פי הסדר הפשרה אין לו ולא תהיינה לו כל תביעות או טענות כלפי מנורה בכל הקשור למחלת הריאות ותוצאותיה, וכי בהסדר פשרה זה מוצו כל תביעותיו על פי הפוליסה בגין מחלה זו (ת/6).

ז.         על פי ביטוח "שלב" זכאי היה המערער לפיצוי בשיעור עד 75% מהשכר הממוצע שהשתכר במשך שנים עשר החודשים שקדמו למועד אובדן כושר העבודה. ברם לטענתו, המשיבה בניגוד להתחייבותה כלפיו בטחה אותו בביטוח "שלב" על בסיס שכר של 3,000 ש"ח, בלבד, הנמוך בהרבה משכרו בפועל שעמד, לטענתו, על 5,000 ש"ח נטו.

ח.        כתוצאה מביטוח חסר זה נגרמו למערער נזקים הבאים לידי ביטוי בהפרש שבין הפיצוי שהיה צריך להשתלם לו, לו בוטח בביטוח "שלב" על בסיס שכרו המלא. המערער זכאי, לטענתו, לפיצוי זה עד ליום בו יגיע לגיל 65. סכומי הפיצוי הנתבעים מסתכמים במאות אלפי שקלים.

ט.        המשיבה טענה, כי המערער בוטח בביטוח "שלב" על בסיס שכר של 3,000 ש"ח בהתאם להצעת ביטוח שהייתה מוסכמת עליו, וכי מעולם לא סוכם ולא הובטח למערער, כי שכרו המובטח בפוליסה יעודכן או יהיה בגובה השכר שהשתלם לו. עוד טענה המשיבה, כי המערער לא איבד מכושר עבודתו ויכול היה להמשיך בעבודתו הקודמת.

י.         בית הדין האזורי, בתל אביב (עב 003826/01; השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר איזנברג ומר יהלום) קבע, כי ידון תחילה בשאלה המקדימה, האם נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו התחייבה המשיבה לבטח את המערער בביטוח "שלב" על בסיס שכר של 3,000 ש"ח כנקוב בהצעת הביטוח, או שמא התחייבה המשיבה לבטח את המערער בביטוח "שלב" על בסיס מלוא שכרו שעמד, לטענת המערער, על סך של 5,000 ש"ח.

יא.       בית הדין האזורי הגיע למסקנה, שהמערער לא הצביע על מקור שבדין או בהסכם המזכה אותו בביצוע הפרשות לביטוח "שלב" על בסיס מלוא שכרו כפי שהיה מעת לעת, וממילא לא היה זכאי לפיצוי גבוה ממה ששולם לו על ידי מנורה על בסיס השכר המבוטח.

יב.       בית הדין האזורי נימק את מסקנתו זו בנימוקים הבאים:

(1)        בגרסת המערער אין אמירה ברורה בדבר הסכמה מפורשת או התחייבות ברורה שנתנה לו על ידי המשיבה לבטחו בביטוח "שלב" על בסיס מלוא שכרו בפועל, כל זאת בהעדר מקור שבדין המחייב את המשיבה לעשות כן, ושעה שהמערער אף לא טען ולא הצביע על מקור כזה.

(2)        יתר על כן, בפוליסה לרבות בביטוחו בביטוח "שלב" נכתב במפורש, כי היא מבוססת על שכר בגובה 3,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד ולא מעבר לכך, כעמדת המערער. כיתוב זה בפוליסה ובביטוח "שלב" סותר מיניה וביה את גרסת המערער בעניין זה.

(3)        גרסת המערער גם סותרת את ההצעה לביטוח חיים עליה חתם המערער, בה צוין במפורש, כי המשכורת החודשית המבוטחת על פי הפוליסה היא בסך 3,000 ש"ח. בחתימתו על הצעת הביטוח אישר המערער את הסכמתו לביטוח על בסיס שכר של 3,000 ש"ח בלבד. גרסה זו נתמכה בעדות סוכן הביטוח, אשר בית הדין האזורי לא מצא לפקפק בה, לעומת זאת עדות המערער שטען בשלב מסויים, כי חתם על חלק של הצעת הביטוח, לא נתקבלה, בהיותה סותרת את כלל הראיות בנושא זה.

(4)        בגרסת המערער נפלו לא מעט סתירות הפוגמות באמינותו ובאמינות גרסתו לגבי הבטחה לבטחו בביטוח "שלב" על בסיס מלוא שכרו.

(5)        גם טענתו לתנאי מכללא המחייב את המשיבה לבטחו במלוא שכרו, אין לה כל בסוס משפטי.

(6)        לא ניתן ולא הוכח, כי למערער הייתה זכות קנויה מכח הסכם או הסדר קיבוצי להבטחת כיסוי ביטוחי בהיקף העולה על זה שבוטח בפועל בביטוח "שלב". המערער גם לא טען ולא הוכיח, כי לו בוטח למשל בהסדר פנסיה מקיפה ב"מבטחים", שיעור הפיצוי הכספי לו היה זכאי למקרה של אובדן כושר עבודה בהתאם לתקנון קרן הפנסיה, היה גבוה מזה שקיבל במסגרת ביטוח "שלב".