פסק-דין בתיק עע 1555/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         עניינם של הערעורים לפנינו הוא סכסוך בין אחים שהפך למאבק משפטי המעסיק את ערכאות המשפט השונות כבר למעלה משבע עשרה שנה. טרם נבוא לכלל הכרעה בנושאים הדורשים ליבון בערעורים אלה נביא בקצרה את הרקע העובדתי הרלוונטי.

2.         המערער בע"ע 1555/04 ובע"ע 347/05 (להלן - יוסף) הוא אחיו של המשיב בע"ע 1555/04 ובע"ע 347/05 (להלן - פרדי). יוסף הועסק כמנהל תחנת דלק שהייתה בבעלות פרדי (להלן - תחנת הדלק או התחנה) החל משנת 1983.

3.         בשנת 1988 התגלעו חילוקי דיעות בין הצדדים בעניינים שונים. בעקבות חילוקי הדיעות הסכימו הצדדים לפנות לבורר שיכריע בסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים. ביום 28.2.1988 נתן הבורר את הכרעתו. הכרעה זו בוטלה עקב פנייתו של פרדי לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבורר. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכם (להלן - ההסכם), שזו לשונו :

            " הצדדים מסכימים כי כל עוד המבקש יוסף ברבי (להלן יוסף) ימשיך לעבוד ויקדיש את מלוא מרצו וזמנו לתפקידו כמנהל תחנה כמקובל לגבי תפקיד כזה יהיה זכאי לקבל תמורה עבור ביצוע תפקידו בשיעור של 33% מהרווחים של התחנה. המושג רווחים של התחנה פירושו ההכנסות בניכוי כל ההוצאות כמקובל בכללי הנהלת חשבונות ולפי אישור רואה חשבון".

4.         לטענת יוסף, מאז החתימה על ההסכם לא פעל פרדי לפי ההוראות המתחייבות ממנו ולא שילם לו את מלוא התמורה אשר מגיעה לו על פי ההסכם. אשר על כן, הגיש יוסף בשנת 1990 תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע (עב 300834/90). בכתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך תבע יוסף הפרשי שכר בצירוף פיצויי הלנה. פרדי מצידו טען, כי שולמה למערער מלוא התמורה המגיעה לו ואף מעבר לכך. בכתב התביעה שכנגד שהגיש עתר פרדי לסעדים הבאים : החזר שכר ששולם בטעות ביתר, החזר תשלום בגין דלק שנטל יוסף שלא כדין מהתחנה, החזר סכומים שנלקחו שלא כדין מעובדי התחנה ותשלום בגין תקופה בה שהה יוסף במילואים ולא העביר טפסים כמתחייב על מנת שפרדי יוכל לקבל תשלום מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירות המילואים.

5.         לאחר שנשמעו עדויות הצדדים נתן בית הדין האזורי ביום 29.7.1996 את פסק דינו בהליך (להלן - פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון התווה בית הדין האזורי את העקרונות, לפיהם תחושב התמורה המגיעה למערער ומונה חשב לצורך חישוב הסכומים. בפסק הדין נדחתה גם טענת יוסף לפיה בתקופה בה שהה בשירות מילואים זכאי הוא לתשלום כפול - הן מהמעביד והן מהמוסד לביטוח לאומי. בעניין זה הוסיף וקבע בית הדין האזורי את הדברים הבאים : " יש לכלול את התשלומים שקיבל התובע [יוסף - ע.ר] מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירות המילואים בתוך ה - 33% משכרו, אך יש לכלול תשלומים אלו גם בתוך ה - 100% של הכנסות התחנה" (על חשיבות פסיקה זה לעניינים הנדונים בפנינו נעמוד בהמשך).

6.         ביום 4.9.1996 הגיש החשב, מר שמואל אסולין (להלן - החשב) את חוות דעתו (להלן - חוות הדעת הראשונה). בחוות דעתו הביא החשב בחשבון הן בחישוב שכרו של יוסף והן בחישוב הכנסות התחנה סכום של 7,590 ש"ח - הוא הסכום שטען פרדי כי יכול היה לקבל לו היה יוסף מעביר לו את הטפסים הנדרשים. 

7.         לאחר קבלת חוות הדעת הראשונה הגישו הצדדים השגותיהם בכל הנוגע לסכומים שפורטו בחוות הדעת ודרך חישובם. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו את הדברים הבאים, הצריכים לענייננו (החלטה זו תכונה להלן - ההחלטה הראשונה) :

א.        " יש צורך בבירור עובדתי נוסף ביחס לסכומים שעל הצדדים לשלם זה לזה בהתחשב בשירות המילואים והדלק שנלקח על ידי התובע".

ב.         על החשב לתקן חוות דעתו בהתאם לנתונים חדשים שיומצאו לו.

ב.         " בהעדר הסכמה ובהעדר קביעה אחרת" הצדדים ישאו בהוצאות החשב בחלקים שווים.

8.         עם מתן ההחלטה הראשונה ופסק הדין הראשון בבית הדין האזורי לא הסתיימה ההתדיינות בין הצדדים ופרדי הגיש ערעור על פסק הדין לבית דין זה (ע"ע 300023/96). בפסק הדין שניתן בבית דין זה התקבל באופן חלקי ערעור פרדי והדיון הוחזר לבית הדין האזורי לשם השלמת חוות הדעת וקביעה סופית בעניין הסכומים שחבים הצדדים זה לזה. בעניין שכר טרחת עורך דין ותשלום הוצאות החשב קבע בית דין זה כי הכרעה בעניין זה תתקבל עם סיום ההליך ועל פי תוצאותיו.

9.         משחזר עניינם של הצדדים לבית הדין האזורי הגיש פרדי בקשה, לפיה יקבע דיון בהליך לשם השלמת החישובים ופסיקה בקשר לעניינים לגביהם טרם נתנה פסיקה.

10.       יוסף טען, כי כפי שהוחלט על ידי בית הדין האזורי בהחלטה הראשונה, יש צורך בבירור עובדתי בשתי סוגיות : סכומים שעל הצדדים לשלם זה לזה בהתחשב בשירות המילואים והדלק שנלקח על ידי יוסף. כמו כן טען יוסף כי על פי פסק הדין בערעור יש לבחון את עניין ביטוחי הרכב שעל פרדי היה לשלם.

11.       בעקבות תגובות הצדדים החליט בית הדין האזורי לקבוע ההליך לישיבת תזכורת. בפתח ישיבת התזכורת התברר כי יוסף לא נערך להשמעת העדויות מטעמו, ולפיכך הורה בית הדין על דחיית הישיבה. בנוסף, הושתו על יוסף הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,500 ש"ח. המשך הדיון בתביעה נדחה פעמים מספר בשל מצבו הרפואי של פרדי והצורך למנות לו אפוטרופוס. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר ביטול הדיון והכרעה בתיק על סמך טיעוני הצדדים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

12.       לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים נתן בית הדין האזורי ביום 15.6.2004 החלטה אותה הכתיר בכותרת "פסק דין חלקי" (להלן - ההחלטה השנייה). בהחלטה נקבעו הדברים הבאים :

א.        על פי פסק הדין שניתן בערעור יש לנכות ממספר ימי החופשה המגיעים למערער יום וחצי. חישוב ערכו של יום החופשה יעשה על פי משכורתו של יוסף בשנת 1990 ולא על פי משכורתו של יוסף בשנת 1988. לפי חישוב זה ערך יום חופשה עומד על 301 ש"ח.