פסק-דין בתיק עע 1488/02

השופט יגאל פליטמן

1.      השאלות העיקריות בהליך זה, שתיים הן - האם על המערערים מר חן ו - מר בלכר להשיב את ערך ההטבות שקיבלו לשם העתקת מגוריהם לירושלים, ואם כן - מהו הסכום אותו חבים המערערים להשיב למשיבה - המדינה, בגין אותן הטבות ?

הסוגיה האמורה באה לפתחנו בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן; עב 300361/92,  עב 300368/92), אשר קבע כי על המערערים להחזיר את שווי ההטבות שקיבלו מן המדינה, קרי  הפרשי הצמדה וריבית, על פי חוות דעת רואה החשבון מטעם המשיבה, מר בכר.

2.      הרקע להליכים

א.   כפי שציינו באחרונה בפסק דיננו בעע 423/99 מדינת ישראל - ישראל אגוזי (ניתן ביום 28.12.05, להלן - עניין אגוזי), קודם  לערעור זה,   התברר  בפני  בית  הדין  קמא,  ולאחר  מכן בערעור בפנינו, סכסוך קיבוצי, שתחילתו בבקשת צד לסכסוך קיבוצי שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה, באשר לפרשנות הסכם קיבוצי שבינה לבין  המדינה ואשר כונה "הסכם ההעברה לירושלים" (להלן - הסכם ההעברה). מפסק דיננו בערעור במסגרת ההליך הקיבוצי (להלן - פסק הדין בהליך הקיבוצי), ניתן ללמוד אף על הרקע להליך זה, ולפיכך נצטט משם את עיקרי הדברים, כדלקמן:

"א) ב-3.12.80 החליטה הממשלה להעביר לירושלים את היחידות הארציות של משרדי הממשלה, וקבעה כי בשלב ראשון יועברו משרד הבינוי והשיכון, משרד החקלאות ולשכת העתונות הממשלתית. בעקבות החלטה זו נחתם הסכם העברה, אשר דן בהעברת עובדי מדינה לירושלים...

ב) הסכם ההעברה קבע כללים ונוהלים להעברת משרד הבינוי והשיכון ועובדיו לירושלים. הוא העניק לכל עובד את הברירה, אם לעבור לירושלים או לא....

לעובד אשר בחר לעבור לירושלים, הוענקו זכויות, ובהן הסעה ואש"ל בתקופה שעליו לנסוע מביתו בתל-אביב אל עבודתו בירושלים, וסיוע לרכישת בית בירושלים. הסיוע כלל הלוואה, הלוואה עומדת ומענק.

ג) חלק מעובדי משרד הבינוי והשיכון פרשו או סודרו במקומות עבודה אחרים בשירות המדינה, וחלק העדיפו לעבור לירושלים. מבין העובדים אשר עברו לעבוד בבירה ורכשו בה דירות, היו כאלה שעברו לגור שם עם בני משפחותיהם. אחרים רכשו דירות בירושלים אך התגוררו בהן מספר ימים בשבוע בגפם, ובני משפחותיהם המשיכו להתגורר בתל אביב. כמה מן העובדים משכירים את דירותיהם וממשיכים להתגורר בתל-אביב, אך לטענת באי כח המערערים איש מהם אינו נמנה עם המשיבים מס. 2...

י) המשרד פנה לעובדים שבחרו לעבור לירושלים, ובקשם להודיע אם אכן עברו לירושלים עם בני משפחותיהם, אך העובדים סירבו להשיב. המשרד שכר חוקרים פרטיים כדי לברר אם העובדים שרכשו דירות בעזרת סיוע שנקבע בהסכם ההעברה גרים בדירות אלה. תוצאות החקירה לא הוצגו לפני העובדים או נציגיהם.

יא) בין נציגי הצדדים נתגלו חילוקי דעות באשר לחובת העובדים ובני משפחותיהם לגור בדירות שרכשו בירושלים, ונ.ש.מ. ביקש חוות דעת של היועץ המשפטי בנושא פירוש הסכם ההעברה. חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ניתנה ב-3.4.86.

יב) ב-26.5.86 פנה סגן המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון אל העובדים (במטרה לברר אם) אכן עברו העובדים שבהם מדובר לירושלים. העובדים נתבקשו להעביר השגותיהם בכתב לועדה, ונאמר להם כי תנתן להם הזדמנות נוספת לטעון בעל פה לפני הועדה. כמו כן, נקבע מועד לישיבת הועדה. במכתב התשובה מחה בא כח המערערים מס. 2, עו"ד מלצר, נגד הקמת הועדה. היועץ המשפטי של נ.ש.מ. ענה לו כי ועדת ההשגות הינה צוות פנימי של המשיבה והיא הוקמה על מנת לבדוק אם עברו העובדים בפועל לירושלים; עובד שיודיע כי עבר לירושלים והדבר סותר את ממצאי החקירה יוזמן לטעון לפני הועדה".

בפסק הדין בהליך הקיבוצי נקבע, כי:

"פירוש המונח: 'עבר להתגורר בירושלים'...

מעיון בהסכם למדים אנו כי הממשלה החליטה להעביר את משרדי הממשלה לירושלים כחלק ממשימה לאומית. העברת העובדים ומשפחותיהם היתה חלק מרכזי במטרה הלאומית, ועל כן התנהל מו"ם בין נציגי המדינה לבין ההסתדרות וסוכם על תנאי ההעברה... מכאן עולה כי ההסכם מדבר בעד עצמו ומחייב את העובד שבחר בכך להעתיק את מקום מגוריו הקבוע לירושלים, ולקבוע בה את מרכז חייו. לשון הסכם ההעברה ותנאיו מעידים על כך כי גם בני הזוג של העובדים חייבים לעבור לבירה...

 7.  לשון הסכם ההעברה ותנאיו מעידים על כך כי גם בני הזוג של העובדים חייבים לעבור לבירה... ההסכם מדבר במפורש על העברת בני משפחה של העובד לירושלים ...  כדי שעובד יעבוד בירושלים ויגור בתל אביב לא היה צורך ברכישה דירה נוספת. במקרה כזה נוהגת המשיבה לשלם לעובד הוצאות נסיעה ואש"ל. הסכם ההעברה לא אימץ פתרון זה, ואין הוא מתייחס לרכישת דירה שניה. גם אין בו כל נימוק המצדיק הוצאה כספית כבדה מצד המדינה כדי לסייע לעובד לרכוש דירה בירושלים על מנת שיתגורר בה מספר ימים בשבוע בלבד. הסיוע שניתן לעובד לצורך רכישת דירה נקבע בהסכם ההעברה, כדי לעזור לעובד להעתיק את מקום מגוריו ואת מרכז חייו לירושלים...

10. לאור המסקנה כי משפחות העובדים חייבות לעבור לירושלים, מתעוררת שאלה נוספת: האם נכונה הטענה כי חובה זו אינה חלה בתקופת ההסתגלות. טענה זו נדחתה על ידי בית-הדין קמא. אחת ממטרות הסכם ההעברה היתה לעזור לעובד להתגבר על בעיות המתעוררות כתוצאה מן ההעברה ולהקל על ההסתגלות לעיר החדשה. המעיין בהסכם מגלה בין סעיפיו דאגה אמיתית לעובד ולמשפחתו. ההסכם מעניק לעובדים תנאים שונים שנועדו להקל על העובדים ועל בני משפחותיהם בתקופת המעבר, ובהם קביעת תקופות מעבר ותקופת הסתגלות (סעיף 5 להסכם); והאפשרות שניתנה לעובד להחליט בסיום תקופת ההסתגלות כי אינו רוצה להשאר בירושלים. ההסכם מנסה, איפה, לבצע את העברת עובדי המשרד לירושלים בדרך הוגנת. לאור התחשבות זו בעובדים ובשים לב לתנאים המיוחדים שהוענקו להם, סביר היה לצפות שאף העובדים ימלאו את חלקם בהסכם בתום לב ובהגינות. ... מכאן עולה כי התחייבות העובד בתקופת ההסתגלות היא לנסות לגור בירושלים כדי לבחון אם הוא ובני משפחתו מסוגלים לעמוד בכך...".

הנה כי כן, נקבע בסופו של יום, כי " עובד שקיבל סיוע לרכישת דירה בירושלים ולא עבר עם משפחתו לבירה הפר את ההסכם והוא חייב להחזיר את כל הכספים שקיבל לצורך רכישת דירה והעתקת מקום מגוריו לירושלים, בערכם הריאלי. המשרד רשאי להקים צוות פנימי אשר יקבע את עמדתו, וזאת בכפוף לאמור בפסק דין זה".

למען השלמת התמונה נציין, כי הסיוע לעובדים המועברים הורכב מאלו: מענק העברה, הלוואה עומדת (כאשר כל שנת שרות שהשלים עובד מועבר מיום תחילת מגוריו בירושלים, תיפטרו מפרעון של 20% מסכום ההלוואה העומדת), הלוואה לא צמודה והלוואה מצודה.