פסק-דין בתיק עע 1475/04

 השופט רמי כהן

1.         כל עניינו של ערעור זה שבפנינו הוא בשאלה העיקרית מה הייתה משכורתה של הגב' אסתר חזן ("המשיבה") עת עבדה ב"אריה חזן ובניו בע"מ" (המערערת, להלן-"החברה"), האם זו המשתקפת בתלושי המשכורת השוטפים שלה בשכר הברוטו (כטענתה), או זו המשתקפת בשכר הנטו (כטענת החברה).

סביב השאלה העיקרית האמורה, מעלה החברה טענות לפיהן מואשמת המשיבה שמעלה באמונה של החברה, עד כדי ביצוע עבירות שיתכן שדבק בהן אבק פלילי.

2.         החברה היא חברה משפחתית, אשר מנהלה הוא אחי המשיבה. בה עבדה המשיבה במשך למעלה מחמש עשרה שנים, מיום 1.4.1983 ועד לחודש דצמבר 1998, בתפקיד של מנהלת חשבונות האחראית גם להכנת תלושי משכורת לכל עובדי החברה.

3.         יאמר מיד, לאחר שבחנו את כל החומר שבתיק, לא מצאנו שטענות החברה בערעור הוכחו.

4.         הצדדים הגישו תביעותיהם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. המשיבה בתביעתה תבעה מהחברה זכויות שלטענתה הייתה זכאית להן עקב עבודתה בה וסיומה. החברה הגישה נגד המשיבה תביעה שכנגד, לחיובה של המשיבה בתשלום סכומים שלטענתה היא זכאית להן, בגין תכנון מס לקוי ע"י המשיבה; ניצול שעות עבודה ששולמו ע"י החברה וציוד החברה לביצוע עבודות עבור לקוחותיה הפרטיים של המשיבה.

5.         בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט, נציגת הציבור הגב הלר ונציג הציבור מר ימיני; עב 300816/99), קבע שמשכורתה המוסכמת של המשיבה היא משכורת הברוטו שלה ולכן קיבל את תביעת המשיבה ודחה את תביעתה שכנגד של החברה. מכאן ערעורה של החברה.

6.         לאחר שבחנו את כל החומר שבפנינו, מצאנו שבית הדין האזורי התייחס לכל הראיות שהיו בפניו, קבע את העובדות הדרושות, ותוך יישום הוראות הדין והפסיקה, הכריע אחת לאחת בכל המחלוקות שהונחו בפניו. לפיכך ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לאור הוראת תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

7.         יחד עם זאת מוצאים אנו לנכון להתייחס לשאלה העיקרית שבמחלוקת, אשר היוותה את האדן המרכזי לטיעוני החברה בערעור:

א.        טוענת החברה,כי כל משכורות העובדים בחברה היו משכורות נטו. כך הייתה צריכה להיות גם משכורתה של המשיבה; המשיבה עבדה כשכירה במקומות עבודה נוספים וכן הייתה עצמאית. לכן הכנסתה הכוללת נגזרה מהמשכורת שקיבלה מהחברה,ממעבידיה הנוספים ומעבודתה כעצמאית. טוענת החברה שהיה על המשיבה לערוך תיאום מס, להבחין בין משכורתה בחברה שהייתה משכורת על עבודה במשרה מליאה, ליתר הכנסותיה. לו כך פעלה היה הברוטו המשולם ע"י החברה פחות בהרבה ממה ששולם למשיבה בפועל; כדוגמא להוכחת טענותיה, מביאה החברה את תלוש השכר לחודש נובמבר1998 אשר בו הסכום נטו הוא בסך 6,954 ש"ח ואילו הברוטו מסתכם בסך 19,078 ש"ח. לטענת החברה, לו היה שכרה של המשיבה מחושב כחוק, אין אפשרות שהשכר נטו האמור היה מביא לסכום הברוטו הנ"ל.

ב.         המשיבה טוענת, שכל משכורות המשיבה אושרו ע"י מנהלה של החברה; כששונתה בינואר 1987 צורת חישוב המס, הוחל השינוי על המשיבה; רואה חשבון ביקר את חשבונות החברה; הוצאו טפסי 101 לכל שנה- שם כתוב לגבי כל חודש - מה הברוטו ומה הנטו המשולם, לא רק רואה החשבון ראה זאת אלא גם מנהל החברה; נעשה למשיבה גם ביטוח מנהלים, ובו קבע מנהל החברה לחברת הביטוח מה היא משכורת הברוטו המבוטחת.

ג.         כפי שהוגדר בפתח פסק הדין, השאלה היא מה הייתה משכורתה המוסכמת של המשיבה.

ד.         קשה לקבל את טיעון החברה, לפיו בהיות המשיבה מנהלת החשבונות של החברה, היא עשתה בכספי החברה כבשלה, וכי נעלמו מעיני מנהל החברה ומרואה החשבון שלה סכומי עתק של תשלום שכר ברוטו ע"י החברה. ודוק, מדובר בתשלומים גבוהים מאוד ולאורך תקופה של חמש עשרה שנים ומעלה. לכן יש לקבוע שהמנהל היה ער - או לפחות היה עליו להיות ער - לסכומי הברוטו שבתלושי המשכורת של המשיבה;

            נוסיף ונאמר, שלא הובא שמץ של ראיה מה היה הסיכום עם המשיבה לגבי משכורת נטו שהיא אמורה לקבל; מתי עודכן סכום זה עפ"י איזו החלטה. אם אכן הסיכום היה בסכום נטו - מדוע לא הוכיחה מה היה הסכום?

איננו יכולים להאמין שחברה אשר רואה חשבון עורך ביקורת על תנועותיה הכספיות,ואשר מנהלה נדרש לחתום על מאזניה מידי שנה, אינו יודע שבמשך שנים נמשכים מחברה, מידי חודש בחודשו, סכומים הגבוהים בהרבה מאלה סוכמו עם המשיבה, ואינו שת ליבו לכך, אינו מתריע, אינו שואל.

            שאלה נוספת, המתעוררת בהקשר זה, הלא ניכתה החברה, מידי שנה ובמשך כל השנים, כהוצאות, את מלוא המשכורות ששילמה למשיבה מהכנסותיה? האם בגין כך לא נמצאה מחויבת בתשלום מס הכנסה בשיעורים שונים מאלה שהייתה מחויבת לו כלל הוצאותיה בגין משכורות אלה היו שונות - מי אם כך נשא בעיקר ההוצאה החברה? שלטונות המס?

            ראוי להדגיש שבבקשה, מיום 1.10.96, לביטוח מנהלים עבור המשיבה, שהגישה החברה לחברת ביטוח ועליה חתום מנהלה, קבע המנהל שמשכורתה מוערכת על ידו בסך 16,500 ש"ח. למחרת תיקנה המשיבה את הסכום לזה המדויק שהסתכם בסך 16,427 ש" ח. (ראו תצהיר המשיבה וטופס הבקשה לביטוח מנהלים המצורף לו) קשה לאמץ, ואנו דוחים, טיעונו של מנהל חברה, אשר בא כוחו טוען בערעור בשמו שהוא חתם על טופס ביטוח מנהלים למשיבה כשהטופס ריק ולאחר מכן מולא הטופס בסכום משכורת שלא היה נכון?!

ה.        נדגיש, לו הייתה החברה מוכיחה - ואנו מאמצים את קביעת בית הדין האזורי שלא הוכיחה - את אדני טיעונה, כאילו מנהל חברה, לא ידע איזה משכורת בפועל, משולמת למשיבה, חרף העולה מטפסי 101 המפרטים את המשכורת השנתית שלה, על הרכבה וניכויה; לא בדק, את הדוחות השנתיים של החברה, עת חתם על מאזנה; לא ראה, מה היא משכורת המשיבה המבוטחת בביטוח מנהלים, כיון שהוא חתם על טופס ריק - גם אז אין בכך די כדי לשלול את זכויות המשיבה אותם צברה במשך חמש עשרה שנות עבודה. כיון שהחברה נתפסת על מסמכיה ובהם המידע האמור, ומושתקת לטעון כנגדו. אולי יש בכך די כדי לבחון האם פעל המנהל כמצופה ממנהל בכיר בתאגיד ועל פי דרישות החוק.

ו.         האסמכתאות, הראיות הרבות, שהיו בפני בית הדין האזורי לעניין משכורתה ברוטו של המשיבה שכנעו אותו לקבוע שיש לאמץ את הסכום ברוטו שבתלושי המשכורת שלה כמשכורת מוכחת ששולמה לה. תמימי דעים אנו עם קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי, אשר ראה ושמע את העדים, קבע שלא השתכנע שיש ממש בטענות החברה לעניין ניפוח הסכומים ע"י המשיבה. לא כלאחר יד, או כשסבב סחור סחור כטענת החברה, הגיע בית הדין האזורי למסקנתו האמורה. הוא פירט את הראיות הדרושות לצורך הכרעתו זו,תוך שקבע את התרשמותו ממנהל החברה והעובדות שהוכחו בעניין פועלו- וחתם בדרישות הדין, לגבי כל קביעה וקביעה שקבע.