פסק-דין בתיק עע 1463/04

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.                  הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב  (השופטת הראשית עליה פוגל ונציגי הציבור מר כבדיאל ומר סרוסי; עב 5399/02), אשר דחה את תביעתו של המערער לחייב את המשיב (להלן גם "המכון") בהשלמת פיצויי פיטורים, ותשלומים אחרים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו וסיומה.

הרקע

2.                  המכון הינו עמותה שיסדה הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אשר יוזמת השתלמויות לשיתוף פעולה בינלאומי. היקף  הפעילות במכון צומצם באופן ניכר עקב אירועי ה-11 בספטמבר 2001 ופרוץ האינתיפאדה השנייה, וכתוצאה מכך נקלע המכון לקשיים כלכליים שאילצו אותו לבצע צמצומים.

3.                  המערער עבד במוסדות שונים של ההסתדרות מחודש מרץ 1994  ועד חודש יוני 2002, כאשר במהלך התקופה נותקו יחסי העבודה פעמיים:

א.        המערער עבד מחודש מרץ 1994 עד לסוף שנת  1994 כסטודנט במוסד הסתדרותי אחר, אשר בהמשך אוחד עם המכון (להלן:" התקופה הראשונה").

ב.         במהלך שנת 1995 עבד המערער במכון עד שפוטר בחודש אוקטובר 1998 (כאשר הצדדים חלוקים לגבי מועד תחילת העבודה המדויק) (להלן: " התקופה השנייה"). בית הדין האזורי קבע, כי מועד תחילת העבודה בתקופה השניה הוא חודש יולי 1995, ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה זו המעוגנת  בחומר הראיות  שהובא בפניו.

ג.         המערער בעקבות פיטוריו הגיש תביעה בבית הדין האזורי (תיק 98/5377-35) במסגרתה הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 12.10.99 (להלן: " הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה המערער הוחזר לעבודה והועלה שכרו מ- 3,686.47 ש"ח ל-8,000 ש"ח. בשל חשיבותו של ההסכם אביא אותו כלשונו:

"הצדדים מתכבדים להודיע לבית הדין הנכבד כי הצדדים הגיעו מחוץ לכותלי בית הדין להסכם פשרה לסילוק מלוא תביעות התובע בתיק שבכותרת דלהלן:

1.         "התובע יקבל לסילוק מלא של תביעתו, החל משכר חודש מאי 1999 שכר חודשי  של  8,000 ש"ח ברוטו כולל כל התנאים הסוצייאלים.

2.         כמו-כן, יקבל התובע לסילוק מלא של תביעתו, החל משכר חודש מאי 1999 מדי חודש, החזר נסיעות עבור  1500  ק"מ, החזקת פלאפון של הנתבעת והחזר הוצאות רישיון וביטוח.

3.         הצדדים חוזרים בהם מכל טענותיהם בכתבי הטענות.

4.         בית הדין מתבקש ליתן להחלטה תוקף של פסק-דין."

ד.         המערער עבד במכון מחודש מאי 1999 ועד שפוטר ביוני 2002, בתקופה זו המערער עבד במכון כמנהל המחלקה המזרח תיכונית (להלן:" התקופה השלישית").

4.                  על יחסי העבודה בין המערער והמכון חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן:" חוקת העבודה").

5.                  החל מחודש ינואר 2002 ועד לחודש יוני 2002, צומצם היקף משרתו של המערער לחצי משרה. צמצום היקף המשרה נבע מהקשיים הכלכלים של המכון ואיפשר למכון להעסיקו מספר חודשים נוספים.

6.                  בחודש יוני 2002 פוטר המערער עקב צמצומים, לאחר שהתקבלה הסכמת וועד העובדים. למערער ניתנה הודעה של חודש מראש על פיטוריו, בתקופה זו עבד בפועל  וקיבל את שכרו עד למועד ניתוק יחסי העבודה.

הכרעתו של בית הדין האזורי

7.                  על  רקע זה הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, אשר דחה את תביעתו של המערער במלואה.

8.                  הצדדים היו חלוקים בשאלה משפטית מקדמית: "האם חל ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בין ההסתדרות לבין הסתדרות הפקידים מדצמבר 98 על עובדי המכון". בסוגיה זו הגיעו הצדדים להסכמה כי עורך הדין אלון לוין, הוא היועץ המשפטי של ההסתדרות הכללית, ישיב לשאלה ותשובתו תחייב את הצדדים. עורך דין לוין חיווה דעתו, כי אין להחיל את הוראות ההסכם על עובדי המכון ובית הדין האזורי אימץ עמדתו זו. כתוצאה מקבלת עמדתו של עורך דין אלון לוין, נקבע כי המערער אינו זכאי לפיצויים מוגדלים שהתבססו על אותו הסכם קיבוצי.

9.                  עוד קבע בית הדין האזורי, כי המכון צמצם את היקף המשרה של המערער ופיטרו בתום לב נוכח קשייו הכלכליים של המכון ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. כמו-כן, הוועד והמערער לא מחו על הקטנת היקף המשרה במועד הרלבנטי. אי לכך, נפסק כי אין לחייב את המכון להשלים את שכר המערער בחודשי עבודתו האחרונים, לשכר עבור היקף משרה מלאה.

10.      בנוסף פסק בית הדין האזורי, כי המכון שילם למערער פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כדין בגין תקופת עבודתו השלישית. זאת, לאור הסכם הפשרה והעובדה ששוחררו למערער הכספים שצבר בקופות בגין התקופה שבין חודש מאי 94 לחודש אוקטובר 1998. משדחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער חייב אותו בהוצאות בסך 3,500 ש"ח.

תמצית טענות הצדדים

11.      בא כוח המערער טוען, כי צמצום היקף משרתו של המערער נעשה בניגוד לחוקת העבודה מבלי שנוהל משא ומתן עם הוועד וללא הסכמתו. לטענתו, הוועד התנגד לצמצום היקף משרתו ולא ניתן לצמצם היקף משרה חד צדדית. יתר על כן, המערער התנגד להקטנת היקף המשרה וביקש לשמור על זכויותיו, לכן בתקופה בה שולם למערער שכר מופחת המשיך המערער בפועל לעבוד משרה מלאה זאת כעולה מתדפיסי הנוכחות שלו.