פסק-דין בתיק עע 1435/01

השופטת נילי ארד

1.         בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר; עב 200049/97) קיבל את תביעתו של המשיב, מר יחיא סעיד עאסלה, נגד המועצה המקומית עראבה (להלן: המועצה) והורה למועצה לשלם למשיב "... הפרשי שכר בין המשכורת ששולמה לו על פי הדירוג המינהלי וכפי ששולמה לו בפועל - ובין משכורתו כפי שהשתנתה מעת לעת, על פי חוזה בכירים, זאת לתקופה החל מחודש 8/96 וכל עוד הוא ממלא את תפקידו כגזבר המועצה" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כנגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מכוון ערעורה של המועצה לפנינו.

העובדות

2.         המשיב שימש כגזבר המועצה החל מתאריך 1.10.1991 ועד לפרישתו ביום15.9.1999. מעת שהתקבל לעבודתו במועצה שולם לו שכרו על בסיס הדירוג המינהלי המקובל לעובדי הרשויות המקומיות.

            ביום 9.2.1994 אישרה מליאת המועצה את העסקתו של המשיב (להלן גם: הגזבר) ביחד עם שניים אחרים, מהנדס המועצה ומנכ"ל המועצה (להלן גם: בכירי המועצה) בחוזה בכירים לפי החוזר המשותף למנכ"ל משרד הפנים ולממונה על השכר במשרד האוצר מיום 23.3.1993 (להלן: חוזר מנכ"ל).

            בהחלטתה קבעה המועצה, כי המקור התקציבי למימון החוזים לפיהם יועסקו אותם עובדים "יהיה מתקציב השכר של הרשות" (להלן: החלטת המועצה).

3.         עובר להחלטת המועצה השתכר המשיב כ-5,476 ש"ח לחודש, במעמדו כעובד המועצה המועסק לפי דרגה בדירוג המח"ר. כתוצאה מהחלטת המועצה, ומשך שנתיים ימים מיולי 1994 עד יולי 1996, הועמד שכרו של המשיב על 90% משכר מנכ"ל, בסכום של כ-11,800 ש"ח, כשיעור המשתלם לעובד המועסק כדין בחוזה בכירים. זאת, למרות שהמשיב לא חתם על חוזה אישי, כמתחייב מהזכאים לחוזה בכירים על פי חוזר מנכ"ל.

4.         נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה, כי המועצה לא הביאה לידיעת הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן גם: הממונה) את כוונתה להעסיק את בכירי המועצה, ובכללם המשיב, בחוזה בכירים, כנדרש בחוזר מנכ"ל, וממילא לא קיבלה אישור הממונה לכך, אף לא לשכר ששילמה לאותם בכירים מיולי 1994 ואילך. האישור היחיד שניתן לתשלום שכר בכירים לגזבר ולשני בכירי המועצה האחרים היה על ידי "הצוות המנהל של המועצה", שחתימתו נדרשה לשם ביצוע החלטת מליאת המועצה.

            עוד יצוין, כי למרות שכל אותה עת שימש המשיב כגזבר המועצה, לא הביא לידיעת הממונה על השכר ולאישורו את ההחלטה בדבר העסקתו לפי חוזה בכירים.

5.         באוגוסט 1996, במסגרת הליכי הבראה, הפחיתה המועצה משכר עובדיה. בתוך כך הופחת גם שכרו של המשיב, לפי הוראת המועצה "... לשלם לו שכר בהתאם לדירוג המינהלי, כפי ששולם לו טרם קבלת החלטת מליאת המועצה בדבר אימוץ חוזר המנכ"ל ותשלום השכר לפי חוזה בכירים". כתוצאה מתשלום שכרו שלא לפי חוזה בכירים הופחת שכר המשיב בשיעור של למעלה מ-50%.

            הפחתת שכרם של עובדי המועצה בוטלה בהסכם פשרה במסגרת תובענה שהגישו העובדים. אשר לבכירי המועצה, והמשיב בכללם, הוסכם בינואר 1997 בינם לבין ראש המועצה כי שכרם ישולם כמקודם, לפי חוזה בכירים, ובהתאם שולמה למשיב משכורת חודש דצמבר 1996. לקראת סוף ינואר 1997 חזר בו ראש המועצה והורה לשלם למשיב את שכרו לפי הדירוג המינהלי ולא לפי חוזה בכירים.

6.         בתביעתו לבית הדין האזורי דרש המשיב כי המועצה תשלם לו הפרשי שכר ופיצויי הלנה ממועד השינוי בשכרו ביולי 1996, כשעיקר טענותיו באלה: החלטתה של מליאת המועצה היא בלבד המחייבת; ראש המועצה אינו מוסמך לשנותה; השינוי בשכרו נעשה משיקולים זרים תוך הפלייתו לרעה לעומת המנכ"ל, שתנאי העסקתו לפי חוזה בכירים נותרו בעינם.

המועצה ביקשה לדחות את התביעה, כשעיקר טענותיה לביסוס החלטתה בדבר תשלום שכרו של המשיב לפי הדירוג המינהלי היו אלה: הסכם הבכירים לפיו שולם שכרו של המשיב משך שנתיים ימים לא הובא לאישור הממונה על השכר; העדר מקור תקציבי למימון הפרשי עלות שכרו של המשיב, כנדרש בסעיף 29א' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב או החוק); "תרומתו" של המשיב לאי קיום דרישות החוק ודרישות חוזר מנכ"ל, בהיותו גזבר המועצה; המשיב לא חתם על חוזה בכירים, בניגוד להוראת סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות א'.

7.         המשיב והמועצה לא הביאו דבר הגשת התביעה לידיעת הממונה על השכר, למרות חובתם לעשות כן. אף בית הדין האזורי לא ראה לנכון להזמין את הממונה על השכר להגיש תגובתו ולהצטרף לדיון, ובכך יצאה שגגה מלפניו. כאשר מושא הדיון, במישרין או בעקיפין, היא תחולתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, שומה על בית הדין להזמין את הממונה על השכר להגיש עמדתו בתביעה, ובמידת הנדרש אף לצרפו כצד לתובענה. כך דרך כלל, כך אף בענייננו, בו סב הדיון על תקפות החלטתו של ראש המועצה, נוכח הוראותיו של סעיף 29 לחוק.

8.         בהעדרו של הממונה על השכר, הסמיכו הצדדים את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תוך הנמקה. בהכרעתו דחה בית הדין את טענותיה של המועצה. זאת, תוך שקבע, בין היתר: החלטת המועצה עונה על דרישותיו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב; גם אם התחייבות המועצה ניתנה בחוסר סמכות אין הצדקה לבטלה, משקוימה בפועל משך שנתיים ימים; הפחתת השכר נעשתה באורח חד-צדדי, מבלי שהמשיב הסכים לכך. אי לכך, קיבל בית הדין את תביעתו של המשיב והטיל עליו "להכין טבלת חישוב מעודכנת לגבי ההפרשים שתועבר לנתבעת לצורך תשלום".

            בפועל, תלויה עדיין ועומדת תביעתו של המשיב בפני בית הדין האזורי, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בדבר הפרשי השכר ושיעורם. לפי שהוברר אוחד הדיון ב"יתרת" תביעתו של המשיב עם תביעה שהגישה נגדו המועצה להחזרת כספים ששולמו לו שלא כדין, לטענתה, בתקופה שבין 1994 עד 1996 (עב 3294/01).

הערעור - דיון והכרעה

9.        כנגד חיובה בתשלום הפרשי שכר למשיב הגישה המועצה ערעור זה, בו חזרה על טענותיה בפני בית הדין האזורי, תוך שהדגישה כי אף שכרם של מנכ"ל המועצה ומהנדס המועצה הופחת והועמד על השכר שקיבלו לפני שהתקבלה החלטת המועצה בדבר תשלום שכר בכירים לפי חוזר מנכ"ל. אישור לכך שמענו מבאת-כוח הממונה, אשר ציינה כי הממונה על השכר נקט הליכים גם כלפי בכירי המועצה האחרים, לרבות דרישה להשבת שכר ששולם להם ביתר.

המשיב, מצידו, תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי.