פסק-דין בתיק עע 1406/04

הנשיא סטיב אדלר:

[1]  בפנינו שני ערעורים על פסק דינו בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית השופטת הראשית א. סלע; עב 01/ 2604) אשר קיבל חלקית את תביעתו של מר אהרון צימרמן (להלן: צימרמן) וחייב את מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים) לשלם לצימרמן הפרשי גמלה לתקופה של שבע שנים אחורנית מיום הגשת התביעה לבית הדין האזורי (14.3.2001). יחד עם זאת, דחה בית הדין האזורי את תביעתו לתשלום הפרשי גמלה החל מיום פרישתו (16.3.1987).

     ראוי לציין, כי פסק הדין בעניינו של צימרמן ניתן בבית הדין האזורי ביום 23.06.03, ולפיו נדחתה תביעתו מחמת התיישנות. בערעור על פסק דין זה הורה בית דין זה שעניינו של צימרמן יושב לבית הדין האזורי, על מנת שתידון לגופה הטענה לזכאות לפנסיה בשיעור הנטען על ידי צימרמן בכלל, וטענת הזכאות הרטרואקטיבית, בפרט (עע 230/03; ניתן ביום 23.12.03). 

     על פסק הדין השני של בית דין האזורי הוגשו שני הערעורים שבפנינו:

[א] ערעורו של צימרמן עניינו הזכאות הרטרואקטיבית מיום הגיעו לגיל פרישה, היינו,  האם יש התיישנות של גמלה המשולמת על ידי קופת גמל.

[ב] ערעורה של מבטחים עיקרו בטענה, כי צימרמן אינו זכאי לקבל הפרשי גמלה בהתאם להוראות התקנות, כפי שהיו בתוקף במועד פרישתו לפנסיה.

העובדות הצריכות לענייננ ו, כפי שנקבעו על ידי בית הדי קמא, הן כדלקמן:

[2] צימרמן, מורה במקצועו, היה חבר בקרן פנסיה מקבילה המנוהלת על ידי מבטחים. צימרמן הינו יליד 16.3.1922 ומלאו לו 65 שנים ביום 16.3.1987. על כן, הוא מקבל פנסיית זקנה ממבטחים, החל מיום 1.9.1987. יצוין כבר את הבסיס לתביעתו של צימרמן, כי הוא לא קיבל גמלה עבור כחמישה וחצי החודשים אחרי הגיעו לגיל 65, הגיל המזכה אותו לגמלה על פי תקנות מבטחים.

    הגמלה בשיעור 60% שקיבל צימרמן ממבטחים התבססה על ותק פנסיוני של 25 שנים.

     עד לשנת 1993 חל הסכם, שלא הועלה על הכתב אבל בוצע בפועל משך כשלושים שנים, בין מבטחים לבין ארגוני המורים (הסתדרות המורים וארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים), כי מועד הפרישה לגמלאות של כלל המורים יהא אחיד,  בראשון בספטמבר, כל שנה. על פי ההסדר זה יתחילו המורים לקבל גמלה ביום הראשון לספטמבר, בין אם הגיעו לגיל הפרישה בשנת הלימודים לפני מועד זה ובין אם יגיעו לגיל הפרישה במהלך שנת הלימודים שלאחר מועד זה. בהתאם לכך, לא הפחיתה מבטחים את הגמלה של מורה שפרש ביום ראשון לספטמבר, טרם הגיעו לגיל הפרישה. יחד עם זאת, לא הגדילה מבטחים את הגמלה של מורה שהגיע לגיל 65 לפני הראשון לספטמבר, אך התחיל לקבל הגמלה רק בראשון לספטמבר. הסדר פרישה זו ייקרא להלן: הסדר פרישת המורים במועד אחיד.

     הסדר פרישת המורים במועד אחיד נגד את תקנות הקרן, בהן נקבע גיל 65 לעובד וגיל 60 לעובדת כגיל פרישה ומועד תחילת קבלת גמלה. יתרה מזו, על פי ההסדר בין מבטחים לבין ארגוני המורים, מורים שפרשו לפי ההסדר לא נהנו מהזכויות שנקבעו בתקנה 29(א) לתקנות מבטחים, שזה לשונה:

" 29(א) חבר שצבר תקופת אכשרה לפנסיית זקנה, המשיך חברות בקרן לאחר הגיעו לגיל הפרישה וטרם הגיע לשיעור פנסיה של 70%, ולא הגיש בקשה לקבלת פנסיה, יצבור בעד כל חודש חברות מלא שמעל לגיל הפרישה 5/12. 1 אחוז פנסיה, בנוסף לאחוזי הפנסיה הקבועים בתקנה 25 לתקנות ".

הסכום שעל מבטחים להוסיף לפנסיה של מבוטח הפורש לאחר הגיעו לגיל הפרישה נקרא " אחוזי דחייה".

     הסדר פרישת המורים במועד אחיד הסתיים בשנת 1993, לאחר שביום 15.8.1993 פנו ארגוני המורים למבטחים בבקשה, כי פרישת המורים תהיה בהתאם לתקנות, היינו, עם הגיעם לגיל הפרישה.

    צימרמן הגיע לגיל 65 ביום 16.3.1987, אולם החל לקבל את גמלה ביום 1.9.1987 עם סיום עבודתו ופרישתו.  בהתאם להסדר פרישת המורים במועד אחיד לא כללה מבטחים בפנסיה של צימרמן את אחוזי דחייה, אותם זכאים עמיתי מבטחים שאינם מורים מכוח תקנה 29(א) לתקנות מבטחים. תביעתו של צימרמן היא לקבל את אחוזי דחייה החל ממועד פרישתו. כאמור לעיל, התביעה נתקבלה חלקית ומבטחים חויב לשלם אחוזי דחייה שבע שנים אחורנית ממועד הגשת התביעה לבית הדין.

ערעורו של צימרמן - אחוזי דחייה ללא ההתיישנות

[3] השאלה העומדת להכרעה בערעור של צימרמן נוגעת להתיישנות תביעתו. האם תקופת ההתיישנות מתחילה שבע שנים קודם להגשת תביעתו, או במועד פרישתו?

     השאלה הזו הוכרעה לאחרונה ב פסק דין ויינגרט.      שם נקבע, כי קופת גמל רשאית לטעון טענת ההתיישנות נגד תביעה להפרשי גמלה בדיעבד. כמו כן, חויבה הקרן לשלם הפרשי גמלה לתקופה של שבע שנים אחרונות ממועד הגשת התביעה. פסק דינו של בית הדין קמא תואם את הפסיקה ב פסק דין ויינגרט ועל כן, דין הערעור של צימרמן להידחות.

ערעורו של מבטחים - עצם זכאותו של צימרמן לאחוזי דחייה

פסק דינו של בית הדין האזורי -

[4] בית הדין האזורי פסק לטובת צימרמן וחייב את מבטחים לשלם לו הפרשי גמלה בגין אחוזי דחייה. נפסק, כי הוא זכאי להוספת אחוזי דחייה בהסתמך על פסק דין פיורסט,     בו נקבע, כי "... תקנות מבטחים אינן מאפשרות לקופה להתקשר עם מעביד או ארגון עובדים בהסכם המעניק לקבוצת עובדים זכויות מעבר להוראות התקנות ...". הטעם העיקרי לפסיקה זו היה, שעל קופת גמל להתייחס לכל עמיתיה על פי עקרון השוויון ועל כן זכאי צימרמן לקבל אחוזי דחייה מכוח תקנות הקרן שהיו בתוקף בעת פרישתו.