פסק-דין בתיק עע 140/05

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר גיורא ברקת; עב 9030/02) מיום 27.12.04, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה של המשיבה, ופסק לטובתה דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

2.         המשיבה, עובדת זרה, הועסקה על פי היתר עבודה מיום 03.02.00 ועד ליום 04.08.02 כמטפלת של המערערת 2, שהיא אמה של המערערת 1.

            בתביעתה דרשה המשיבה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, החזר עלות כרטיס טיסה, פיצוי על הפרת הסכם עבודה ושכר עבודה בשעות נוספות.

            בסיכומים שהוגשו מטעמה בבית הדין האזורי, נזנחו חלק מעילות התביעה, והמחלוקת בין הצדדים נותרה בשניים אלו: האם הועסקה המשיבה ברציפות, או שחלה הפסקה העולה על 3 חודשים בתקופת ההעסקה בשנת 2001; וכיצד נסתיימו יחסי העבודה, האם פוטרה המשיבה או התפטרה.

3.         בית הדין האזורי, לאחר ששמע את העדויות ובחן את כלל הראיות שהיו בפניו, פסק כי המשיבה לא השכילה להרים את נטל הראיה להוכחת רציפות עבודתה. לפיכך, קבע כי במהלך עבודתה של המשיבה חלק הפסקה מיום 17.07.01 ועד ליום 01.11.01, ועל כן לא זכאית היא לפיצויי פיטורים. יחד עם זאת, דחה בית הדין האזורי את טענת המערערות, כי המשיבה היא זו שהפסיקה את עבודתה, וקבע כי הודעתה של המערערת 1 למשיבה בשיחת טלפון לרומניה, כי היא לא צריכה לחזור - היא הודעת הפיטורים של המשיבה. לאור כל אלו, פסק בית הדין האזורי לטובת המשיבה דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה עבור תקופת עבודתה הראשונה. וקבע, כי המערערות ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,000 ש"ח. 

4.         בערעור בפנינו טוענות המערערות, כי לא היה מקום לחייבן בדמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, אולם הן מבקשות לערער על החיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בלבד. לטענתן, משנדחתה רוב רובה של התביעה, לא היה מקום לפסוק הוצאות בסכום המהווה כ- 35% מהסכום שנפסק לגופו של עניין. המשיבה טענה, מנגד, כי פסיקתו של בית הדין היא סבירה ומידתית בנסיבות העניין, וכי אין מקום להתערב בפסיקה זו בערעור.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים בכתב, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

עניין פסיקת הוצאות בהליך נתון לשיקול דעתו הרחב של בית הדין. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה למשל: דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג 430; ). הערעור שבפנינו אינו ממין אותם מקרים חריגים המצדיקים סטיה מן הכלל האמור.

בעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' - סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח' (ניתן ביום 16.06.05):

            "הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות."

במקרה דנן, סכום ההוצאות שנפסק הוא בסך 1,000 ש"ח, סכום סביר בנסיבותיו של ההליך.

גם אם סכום ההוצאות שנפסק גבוה ביחס לסכום התביעה שנפסק לטובת המשיבה עדיין אין מקום להתערב בקביעת ההוצאות שהם במתחם הסבירות ולשיקול דעתו של בית הדין האזורי.

6.         סוף דבר - הערעור נדחה.

המערערות תשאנה בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 2,500 ש"ח שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכום ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ה (29 בספטמבר 2005) בהעדר  הצדדים.

______________________   _______________   __________________

אלישבע ברק-אוסוסקין, שופטת      שמואל צור, שופט           ורדה וירט ליבנה, שופטת

___________________________     ____________________________

נציג עובדים מר יהודה יעיש                       נציג מעבידים מר רפי פרבר

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: