ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1391-04
10/01/2006
|
בפני השופט:
1. נילי ארד
2. ורדה וירט-ליבנה
3. רמי כהן
|
| - נגד - |
התובע:
נורית ישראל
עו"ד יובל ינאי
|
הנתבע:
1. עיריית פתח תקוה
2. החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ
עו"ד אלרון אנצר
עו"ד דוד מילר
|
| פסק-דין |
השופט רמי כהן
פתח דבר
1.
לעיריית פתח תקוה (המשיבה מס' 1 - להלן: "
העירייה"), חברה "
החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ" (המשיבה מס' 2 - להלן:
"החברה"). במסגרת החברה, הוקמה בשנת 1989 רשות חנייה לה נמסר תפעול וביצוע אכיפת חוקי העזר העירוניים.
2. לאחר שנקבע שהפקחים העוסקים ברישום דוחות על עבירות חוקי העזר חייבים להיות עובדי העירייה, נעשה הסדר בין העירייה והחברה לפיו, הפקחים הוכרו כעובדי העירייה ואילו עובדי המנהלה הכוללת את האחראים המנהליים, הפקידות והמזכירות של רשות החנייה יהיו עובדיה של החברה.
העובדות
העובדות דלהלן אשר קבע בית הדין האזורי, והעולות מהחומר שבתיק, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:
3. בחודש אוקטובר 1989 לאחר הקמת רשות החנייה, הגברת
נורית ישראל (להלן:
"המערערת") החלה עבודתה בחברה, כפקחית חנייה. בשנת 1991, עם מעבר כל הפקחים להיות עובדי העירייה עברה איתם המערערת. תנאי העבודה לפקחים, והמערערת ביניהם, הוסדרו בחוזה עבודה מיוחד, שנחתם ביום 21.08.1991.
4. המערערת עבדה, כפקחית חנייה, עד שמר ערוסי, מנהל רשות החניה פרש מעבודתו בעירייה. התקן שלו בעירייה בוטל, תפקידיו הועברו לחברה. אז עברה המערערת לעבוד בחברה, כממונה על החנייה (להלן:
"ממונה") ומילאה את התפקידים שמילא מר ערוסי. המעבר היה מוסכם ולווה הסכם עבודה שנחתם ביום 4.10.99 בין המערערת לחברה (להלן:
"ההסכם").
5. מאז ההסכם הראשון, נחתמו בין המערערת לבין החברה עוד פעמיים נספחים להסכם בכל אחד מהם הוכנסו שיפורים בתנאי עבודתה.
6. תנאי העבודה של המערערת כפקחית היו שונים באופן מהותי מתנאי עבודתה כממונה. כפי שקבע בית בדין האזורי: כפקחית, שכרה היה נמוך מאוד; תמורתו חושבה לפי שעות עבודה בפועל; בנוסף לשכר קיבלה היא תוספת ביגוד, תוספת שתיה ובוטחה בקרן הפנסיה מבטחים.
כממונה, עברה המערערת למעמד של עובד חודשי, כך גם שולמה משכורתה על בסיס חודשי; היא מקבלת 23 ימי חופשה בשנה, 7 ימי הבראה בשנה וקרן השתלמות; כן זוכה היא להחזר הוצאות רכב ותשלום הוצאות רישוי ודמי ביטוח למכוניתה, החזר הוצאות טלפון. הביטוח הפנסיוני נשאר במבטחים. במשך הזמן, כאמור זכתה המערערת לתוספות בשכרה.
7. המערערת בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט שמואל טננבוים; עב 9426/02), טענה שבינה לבין העירייה המשיכו וממשיכים עד היום להתקיים יחסי "עובד" ו"מעביד". לחילופין העירייה והחברה הן מעבידותיה במשותף. לכן, לטענתה, היא זכאית להפרשי שכר בין אלה שאותם היא מקבלת לבין אלה שהייתה זכאית להם אילו הייתה נחשבת לעובדת העירייה.
8. יובהר, כבר עתה. אין המערערת מכחישה ששכרה ותנאי עבודתה כפקחית היו לאין ערוך נמוכים מאשר תנאיה בתפקידה כממונה. הלכה למעשה אין היא תובעת
לחזור לתנאי העבודה והשכר של פקחית אלא
להוסיף על התנאים שהיא מקבלת כממונה, בתוקף ההסכם, אותן הטבות (בשמותיהן של הטבות ולא בסכומן) שיש או שתהיינה לפקחיות.
פסק הדין של בית הדין האזורי:
9. בית הדין האזורי ניתח את עדויות עדי הצדדים, קבע את המאפיינים השונים בעבודה, בשכר ובתנאי השכר בין פקח לבין הממונה, יישם כהלכה את הדין והפסיקה והגיע למסקנה
"כי יחסי עובד ומעביד מתקיימים בין התובעת [המערערת דנן] לבין החברה ולא בין התובעת לבין העירייה. אין יסוד אף לטענה, כי החברה והעירייה הינן מעבידות במשותף של התובעת". לפיכך דחה בית הדין את תביעתה תוך חויבה בהוצאות המשיבות.
10. על כך ערעור המערערת.
טענות הצדדים בערעור:
11. למעשה שב בא כוח המערערת וטען טענותיו לעניין היות המערערת עובדת העירייה למרות ההסכם - אליו לטענתו התייחסו הצדדים כאל מסמך פורמלי שאינו משנה את זהות המעסיק, כיון שלטענתו לא חל שינוי במעמדה כעובדת המערערת; עם החתימה על ההסכם לא הודע לה על הפסקת העסקתה בעירייה; המקרה דנן הוא חריג המצדיק הכרה בקיום יחסי עבודה בין המערערת לעירייה.
עוד טוען בא כוח המערערת כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, לפיהן גם כממונה היא עסקה במתן דוחות חנייה; היה לה תג שרוול כפקחית, הסמכה ככזו והיא השתמשה בציוד של העירייה כולל מכונית שלה. לכן מבקש הוא שיתקבל ערעורה, יבוטל פסק הדין של בית הדין האזורי וישונה לפי ראות עיני בית דין זה.