פסק-דין בתיק עע 1385/01

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר:

1.         תקנון קרן מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - התקנון או תקנון הקרן) קובע, כי כספים שהופרשו על ידי עמית במהלך שנות עבודתו יועברו עם מותו לקרובי משפחתו כמפורט בתקנון (להלן - קרובים מדרגה ראשונה). בהעדר קרובים מדרגה ראשונה יועברו הכספים לזכאים על פי צוואה, ובהעדר זכאים על פי צוואה יועברו הכספים ליורשים על פי דין או ל"אנשים שהמבוטח מנה אותם בהודעה למבטחים לקבל את המענק לאחר מותו". עוד קובע התקנון, כי במקרים בהם לא נמצאו, קרובים מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה, יורשים על פי דין או "אנשים שהמבוטח מנה אותם לקבל את המענק" (קבוצה זו תיקרא להלן - נהנים או הנהנים) יהיו הכספים רכוש מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - מבטחים).

2.         השאלה שעלינו להכריע בה בערעור זה היא, מה דינם של כספים שהפריש מבוטח שנפטר מבלי שהניח אחריו קרובים מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה או יורשים ידועים. האם, כטענת האפוטרופוס הכללי, כספים אלה הינם בבחינת "נכס עזוב" כמשמעותו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח - 1978 (להלן - נכס עזוב) או שמא כספים אלו הם, כטענת מבטחים, בבעלותה.

הרקע העובדתי

3.         מר מנדל אורנשטיין ז"ל (להלן - המנוח), אשר הלך לעולמו ביום 26.11.1969 היה מבוטח במבטחים. במותו לא השאיר אחריו המנוח קרובי משפחה מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה או יורשים ידועים על פי דין.

4.         תקנה 34(א) לתקנון מבטחים, כפי נוסחה בתקופה הרלוונטית קובעת, כי " במקרה של פטירת חבר יוחזרו הכספים הנ"ל (הכוונה לכספים שהפריש העמית וכספים שהופרשו בגינו - ע.ר) לאותם אנשים בהתאם לקבוע בתקנות ביטוח הדדי של מבטחים כנזכר בתקנה 33(א) לעיל (הם הנהנים - ע.ר). הכספים הנ"ל יחולקו בין אותם אנשים ביחס שווה כקבוע בתקנות האמורות". כאמור, בהעדר נהנים הופכים הכספים לרכוש מבטחים.

5.         נכון לשנת 1979 הכספים שעמדו לזכות המנוח במבטחים היו בסכום של 15,625.60 לירות (ראה נספח ב' לכתב התביעה).

6.         ביום 31.3.1970 בעקבות בקשתו של האפוטרופוס הכללי ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים צו ניהול, לפיו הוסמך האפוטרופוס הכללי "לאסוף את העזבון של הנ"ל במדינת ישראל ולקנות אחיזה בו וכן להחזיק ולאחוז בו". ביום 15.12.1999 הורחב צו הניהול, והאפוטרופוס הכללי הוסמך לאסוף את כלל נכסי המנוח (להלן- צו הניהול).        

7.         במרוצת השנים פנה האפוטרופוס הכללי פעמים מספר למבטחים בדרישה להעביר לרשותו את הכספים שהצטברו על שם המנוח בקרן, אולם נענה בשלילה, ומשכך הגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בירושלים.

ההליכים בבית הדין האזורי 

8.         בית הדין האזורי בירושלים (עב 001887/99 ; השופטת דיתה פרוז'ינין כדן יחיד) קיבל את תביעת האפוטרופוס הכללי בנימוקים הבאים, שזו תמציתם:

א.        מבטחים אינה "בעלים" של כספים המופקדים בקרן, וכן לא ניתן לראות בה כמי שרשאית ומסוגלת לנהוג בכספי העמיתים המופקדים בקרן מנהג בעלים. משאלו הם פני הדברים, כספים אלו הם בבחינת "נכס עזוב" שהאפוטרופוס רשאי להחזיק בו.

ב.         כל עוד לא עלה בידי מבטחים להוכיח בצורה פוזיטיבית את אי קיומם של יורשים, הכספים שהופקדו בקרן הינם בגדר "נכס עזוב".

ג.         גם אם יוכח, כי הכספים שהופקדו בקרן אינם בבחינת "נכס עזוב", אין לומר כי צו הניהול בטל מעיקרו.

טענות הצדדים

9.         ציר טיעוניה של מבטחים בערעורה סב על כך שתקנון הקרן קובע, כי בהעדר יורשים הכספים שהצטברו לזכות המנוח בקרן שייכים למבטחים, ומשכך כספים אלו אינם בבחינת "נכס עזוב".  הוסיפה מבטחים וטענה, כי לצורך בחינת השאלה למי שייכים הכספים שהצטברו לזכות המנוח בקרן, יש ליתן את הדעת למטרות הסוציאליות שבבסיס שיטת הביטוח הפנסיוני, וכי פרשנות לפיה כספים אלו הינם בבחינת "נכס עזוב" מרוקנת מתוכן את האמור בתקנון הקרן לעניין זה.

            כמו כן הלינה מבטחים גם על פסיקת הוצאות משפט לחובתה בבית הדין האזורי.

10.       האפוטרופוס הכללי מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגיש, כי על פי פסיקת בתי המשפט המחוזיים, לשם העברת הכספים שהצטברו לזכות המנוח לידי הקרן נדרשת הוכחה פוזיטיבית לאי קיומם של יורשים. בהעדר הוכחה כזו רשאי האפוטרופוס הכללי, המופקד מכוח חוק האפוטרופוס הכללי על נכסי נעדרים, להחזיק בכספים אלו.      

דיון והכרעה