פסק-דין בתיק עע 137/06

            השופטת לאה גליקסמן :

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור מר אביתר כהן ומר משה עזרא;
עב 2680/06), אשר קיבל חלקית את תביעתו של המערער.

2.                  בתביעתו בבית הדין האזורי תבע המערער עמלות מכירה, בונוס ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב פיטוריו. בית הדין קיבל את התביעה לבונוס, ודחה את התביעות לעמלות מכירה ולפיצוי בגין פיטורים. הערעור סב על דחיית התביעה לעמלות מכירה בלבד.

3.                  לעניין זכאות המערער לעמלות מכירה קיבל בית הדין האזורי את גרסת המערער כי בשיחות בינו לבין מנהלי המשיבות נדון עניין תשלום עמלות מכירה, וכי המערער ציפה שישולמו לו עמלות, ודחה את גרסת המשיבות כי עניין זה לא הועלה כלל וכלל במו"מ בין הצדדים. עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, לנוכח העובדה כי על פי עדותו של המערער עצמו לא סוכמו עמו פרטי העמלות אותן אמור היה לקבל. עוד קבע בית הדין האזורי כי לא ניתן לבסס את התביעה על חוות דעת מומחה של מר שלום גרניט שהוגשה מטעם המערער, לנוכח העובדה שמר גרניט הודה בעדותו כי לא כל בעל תפקיד שעוסק במכירות מקבל עמלות וכי הדבר תלוי במדיניות החברה. כן קבע בית הדין האזורי כי המערער לא עמד בנטל להוכיח נוהג לתשלום עמלות הן אצל המשיבות והן באופן ספציפי לתפקיד אותו ביצע.

4.                  בערעור בפנינו טען המערער כי הוכח בפני בית הדין קמא כי הייתה הסכמה בין הצדדים שלמערער ישולמו עמלות מכירה "בשיעור המקובל בשוק". לעניין שיעור העמלות היה על בית הדין קמא להסתמך על חוות דעתו של מר גרניט, אשר קבע כי שיעור העמלה המקובל בשוק  לבעל תפקיד אותו מילא המערער נע בין 1% לבין  2% ממחזור המכירות.

5.                  המשיבה תמכה בפסק הדין מטעמיו, וטענה כי אין להתערב בממצאים העובדתיים אותם קבע בית הדין האזורי.

6.                  לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.  מעבר לאמור נוסיף:

א.     אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין כי אמנם עניין תשלום העמלות עלה בשיחות בין המערער לבין מנהלי המשיבה, אולם המו"מ בין הצדדים לא הבשיל להסכם מחייב לתשלום העמלות בכלל, ולהסכם מחייב לתשלום עמלות "בשיעור המקובל בשוק" או בכל שיעור אחר בפרט. 

ב.      יתר על כן. גם אם היינו מקבלים את טענת המערער כי הוכחה הסכמה עקרונית לתשלום עמלות מכירה למערער, לא היה בכך כדי להביא לתוצאה אחרת. שכן, אין מחלוקת כי לא הושגה הסכמה בין הצדדים לעניין פרטי תשלום העמלות, כגון: שיעור העמלה; הבסיס לתשלום העמלה (מחזור מכירות, רווח תפעולי או רווח נקי או אחר); פרק הזמן לחישוב העמלה (חודשי, רבעוני, שנתי); האם הזכאות לעמלה קמה עם ביצוע הזמנה אם עם גביית  התשלום בעד העסקה; ועוד. מדובר בפרטים מהותיים ויסודיים, אשר אינם ניתנים להשלמה על פי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג  - 1973. העדר הסכמה בנוגע לפרטים מהותיים אלה מחייב את המסקנה כי לא נכרת הסכם מחייב בעניין תשלום העמלות.

ג.       לאחר עיון בחוות דעתו של מר שלום גרניט ובעדותו, איננו סבורים כי ניתן להוכיח באמצעותה את שיעור העמלות המגיע למערער.  עיון בחוות הדעת מעלה כי מדובר בה על מסגרת כללית מקובלת לתגמול אנשי מכירות, אולם גם בחוות הדעת נאמר כי "לכל ארגון יש דגשים שונים ואפיונים שונים במסגרת אותה שיטה בסיסית". גם בעדותו בבית הדין (פרוטוקול ע' 5) אישר מר גרניט כי עשויים להיות מספר פרמטרים לחישוב עמלה - מחזור מכירות, רווח תפעולי או רווח נקי, כאשר מהפרמטר נגזר גם אופן חישוב העמלה. לאור האמור, לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של מר גרניט להשלמת הפרטים החסרים, גם אם היה המערער מוכיח כי הושגה הסכמה עקרונית לתשלום עמלות ולא רק כי עניין תשלום העמלות הועלה במו"מ. 

7.                  סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של  4,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למערער פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' בניסן תשס"ז (22.3.2007) בהעדר הצדדים.