פסק-דין בתיק עע 1367/04

השופט שמואל צור

1.         המערער עבד ברשות השידור (להלן - הרשות) בתקופה 4.6.68 - 31.1.94 ופרש לגימלאות. בעבודתו, כיהן המערער כפרשן מדיני במחלקה להסברה מדינית בקול ישראל בערבית.

2.         בתקופה שמיום 28.2.93 ועד 2.11.93 - עוד בתקופת עבודתו ברשות - למד המערער לימודי יהדות ב"מכון מאיר" בהיקף של 610 שעות. לימודים אלה נערכו בהסכמת הרשות ובאישורה. באישור שניתן למערער לצורך השתתפותו בלימודים הללו אף צויין כי "השתתפות בקורס הנ"ל רצויה מאד והיא תתרום רבות לביצוע עבודתו בהסברה".

3.         על יסוד לימודים אלה ביקש המערער מן הרשות לאשר לו תשלום של גמול השתלמות מכח ההסכמים הקיבוציים החלים על עיתונאים עובדי רשות השידור. אין חולק כי ההסכם הקיבוצי הנוגע לענייננו הוא זכרון דברים מיום 20.11.92 (להלן - הסכם 92), בו נקבעו תנאי הזכאות לגמול השתלמות. הסכם 92 הינו המשך לזכרון דברים קודם, מיום 12.9.89 (להלן - הסכם 89) בו נקבע, בין היתר, כי הגורם המוסמך לאשר תשלום גמול השתלמות הוא ועדה בת שלושה חברים - נציג משרד האוצר, נציג הרשות ונציג האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל.

4.         בקשתו של המערער באה בפני הועדה וזו ביקשה ממנו להמציא אישור ממשרד החינוך כי "מכון מאיר" מוכר לצורך גמול השתלמות. המערער המציא את האישור הנדרש. על אף זאת החליטה הועדה שלא לאשר את בקשתו של המערער בשל כך שחלפו חמש שנים ממועד סיום לימודיו (החלטה מיום 19.7.99). לאור החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי בירושלים.

5.         לאחר הדברים האלה ועוד טרם הוגש כתב הגנה בתביעת המערער, שבה הועדה והתכנסה בעניינו והחליטה שלימודי היהדות שלמד המערער במכון מאיר אינם בתחום עיסוקו ברדיו כעורך אחראי במחלקת ההסברה בקול ישראל בערבית. עם זאת החליטה הועדה להכיר ב-200 שעות השתלמות מתוך 610 שעות שלמד המערער (החלטה מיום 4.1.00). אין חולק כי החלטה זו אינה מספיקה לצורך תשלום גמול השתלמות שהרי תנאי לקבלתו הוא לימודים בהיקף של 400 שעות לימוד לפחות.

6.         לאור החלטה זו כתב מנהל הרדיו בערבית לחברת הועדה עו"ד מרסיה צוגמן כי השתלמותו של המערער בנושא יהדות היתה רלבנטית לעבודתו במחלקת ההסברה המדינית ברדיו בערבית. על רקע זה שבה הועדה והתכנסה ביום 17.1.00 ובדיון זה נחלקו הדעות: נציג איגוד המקצועי היה בדעה שיש לאשר את תשלום הגמול למערער בעוד נציג הרשות - מר יגאל חרל"פ - התנגד לכך. לאור זאת נותרה ההחלטה מיום 4.1.00 בעינה.

7.         לאחר כל הדברים האלה בדק חבר הועדה מר יגאל חרל"פ ומצא כי בין תנאי הקבלה ללימודים בהם השתתף המערער ב"מכון מאיר" לא נכלל התנאי בדבר השכלה תיכונית מינימלית, ובהעדרו של תנאי זה לא מקיים המערער את תנאי הזכאות שבהסכם 92. עמדה זו של מר חרל"פ לא הובאה בפני הועדה והוצגה לראשונה בכתב ההגנה שהגישה הרשות בתביעתו של המערער ובהודעה שמסרה הרשות לבית הדין האזורי מיום 2.5.02.

8.         כאמור, הזכאות לגמול השתלמות לעובדי הרשות בדירוג עיתונאים, קבועה בהסכם 92. אותו הסכם מחולק לפרקים והפרק הנוגע לענייננו נושא כותרת "קורסים/השתלמויות המזכים בגמול השתלמות". תחת כותרת זו מפורטים תנאי הזכאות לאמור:

" 4.1 כללי

4.1.1 קורסים והשתלמויות שנערכו במסגרת מוסד לימודי מוכר בהיקף של 400 שעות לימוד פרונטליות או 250 שעות לימוד פרונטליות והכנת פרוייקט לימודי או עבודת גמר בהיקף של 150 שעות.

4.1.2    קורסים והשתלמויות אשר יש בהם לתרום להרחבת הידע ו/או העמקת הידע בתחום הרחב של העיסוק ו/או המקצוע ו/או התפקיד של העובד...

4.1.3 קורסים והשתלמויות אשר בתנאי ההרשמה שלהם נקבע כי הם מיועדים לעובדים בעלי השכלה תיכונית ומעלה ומספר שעות הלימוד הפרונטליות בהם הוא לא פחות מ-40 שעות.

4.1.4 קורסים והשתלמויות אשר התקיימו לפני מועד הזכאות לתואר..."

עמדת הרשות מבוססת אפוא על התנאי שבסעיף 4.1.3 בהסכם 92. לטענתה, המערער השתתף בהשתלמות אשר בתנאי הקבלה שלה לא מצויין כי היא מיועדת לבעלי השכלה תיכונית ומעלה. לטענתה, תנאי הזכאות מצטברים ורק בהתקיים כל התנאים קמה הזכאות לקבלת גמול השתלמות. המערער חולק על עמדה זו ולטענתו די בקיומו של תנאי אחד מתנאי הזכאות כדי לקבל את הגמול.

9.         בית הדין האזורי (השופטת הראשית רונית רוזנפלד; תיק עב 2213/99) קיבל את עמדת הרשות. בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, עמד בית הדין האזורי על מערכת ההסכמים החלה על הצדדים, על טיפולן של הרשות והועדה בעניינו של המערער, על טיבו ותכליתו של גמול השתלמות ועל פירושו הנכון של הסכם 92. מסקנת בית הדין היתה כי אחד מתנאי הסף לקבלת גמול השתלמות הוא שבתנאי ההרשמה לקורס נקבע כי הוא מיועד לבעלי השכלה תיכונית ומעלה וכי תנאי זה - שלא התקיים במערער - הינו מצטבר לתנאים האחרים הקבועים בהסכם 92 ומשום כך אין המערער זכאי לגמול. עם זאת לא חסך בית הדין האזורי את שבט ביקורתו על עמדת רשות  השידור בעניינו של המערער ובמיוחד על התנהלות הועדה בראשות מר יגאל חרל"פ אשר שינתה את עמדתה ודרישותיה חדשות לבקרים ולבסוף לא הכירה בזכאותו של המערער לגמול. על רקע התנהלות זו של הועדה והרשות חייב בית הדין האזורי את הרשות בהוצאות המערער בסכום של 15,000 ש"ח, על אף שתביעתו נדחתה.

10.       על פסק דין זה הוגשו הערעור והערעור שכנגד בפנינו. המערער חזר על טענותיו בבית הדין האזורי שהעיקרית שבהן היא שהתנאים הקבועים בהסכם 92 אינם מצטברים אלא עומדים כל אחד לעצמם. לטענת המערער, היה על בית הדין לדחות את עדותו של מר חרל"פ בבית הדין בעניין הבדיקה שערך בעניין תנאי הזכאות לקורס שעבר המערער ב"מכון מאיר". לטענתו, לא היה מקום לקבוע כי על המערער רובץ הנטל להוכיח את קיום תנאי הזכאות האמור.

            הרשות מחזיקה בפסק הדין של בית הדין האזורי בכל הקשור לדחיית תביעתו של המערער. עם זאת מערערת הרשות על חיובה בהוצאות וטוענת כי  עם דחיית תביעת המערער, היה מקום לחייבו בהוצאות ולא להיפך.

11.       בתום הדיון בערעור הצענו לצדדים הצעה של פשרה לפיה ישולם למערער מחצית מן הגמול, זאת לאור החלטת הועדה מיום 4.1.00 להכיר למערער ב-200 שעות השתלמות מתוך 400. למרבה הצער הודיעה לנו הרשות כי אין היא מקבלת את ההצעה. לכן נפנה ונכריע בערעור גופו.