פסק-דין בתיק עע 133/07

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הדס יהלום ; עב' 11083/04), אשר דחה את תביעתו של המערער להגדלת שיעור פנסיית הזקנה המשולמת לו על ידי קרן הפנסיה והביטוח של פועלי הבניין (להלן: הקרן או המשיבה) מ-62.18% ל- 70%.

2. רקע עובדתי

א.     המערער יליד 1934 היה מבוטח במשיבה משנת 1958 ועד לחודש אוקטובר 1986, עת פרש לפנסיית נכות מקצועית, וקיבל גמלה בשיעור 59.08%.

ב.                 בחודש יולי 1999, עם הגיעו לגיל 65, החל המערער לקבל מהקרן קצבת זקנה בשיעור 62.18% אותה הוא מקבל עד היום.

ג.                   המערער הגיש בעבר תביעה בעניין דומה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב  6564/01) אשר נדונה בפני השופטת אפרת לקסר, ובישיבת בית הדין מיום 18/3/2002 ניתן פסק דין בזו הלשון:

"לבקשת התובע נמחקת תביעתו.

ראוי להדגיש כי בדיון היום נבחנה אחת לאחת כל טענה שהעלה התובע ולאור תקנות הקרן הרלבנטיות, נראה כי אין כל בסיס לטענותיו.

התובע טוען כי שיעור הגמלה שהוא מקבל הוא נמוך ביותר אולם הובהר לו, כי שיעור הגמלה המשולמת נובע מתקנות קרן הפנסיה והוא מחושב על פי האמור בתקנות אלה.

כפי שנפסק בשורה ארוכה של פסקי דין, כי זכויותיו של חבר קרן פנסיה נחתכות אך ורק על פי הקבוע בתקנון הקרן, שהוא החוזה שבין הקרן לבין כל אחד מחבריה.

כפי שנמסר בדיון היום, מפי ב"כ הנתבעת, הדברים הובהרו לתובע פעם אחר פעם ואף לנציגי ההסתדרות שפנו בנדון מטעמו.

ב"כ הנתבעת בהגינותו ויתר על דרישתו להוצאות בשלב זה וראוי שהתובע יקח לתשומת ליבו את הצהרת ב"כ הנתבעת בקשר זה".  (להלן- פס"ד לקסר).

ד.                 תביעתו הנוכחית של המערער אינה אלא חזרה על התביעה שנמחקה בפס"ד לקסר.

3. פסיקת בית הדין האזורי

א.                לאחר שמיעת ראיות ובחינת טענות הצדדים, קבע בית הדין האזורי, כי הקרן חישבה את זכויות המערער בהגיעו לגיל גמלת זקנה בהתאם לתקנות שחלו במועד פרישתו לפנסיה.

ב.                 בית הדין האזורי נימק את קביעתו זו בנימוקים אלה: בהתאם לסעיף 1 לפרק 4 לתקנות הקרן שנכנסו לתוקפן בתאריך 1.1.1985, (להלן- התקנות), אדם שפרש לנכות מקצועית לפני הגיעו לגיל פרישת זקנה, משולמת לו קצבת נכות מקצועית עד להגיעו לגיל פרישה המזכה בגמלת זקנה. חישוב גמלת הזקנה שתשולם למקבל גמלת נכות מקצועית בהגיעו לגיל גמלת זקנה, יעשה על פי שנות עבודתו עד לפרישתו מהעבודה עקב נכות, אלא אם כן המשיך המעסיק לשלם לקרן את אחוזי הביטוח הפנסיוני המקיף בשיעור 12% גם לאחר פרישתו לנכות מקצועית, והעובד שילם בעצמו את חלקו בביטוח זה.

הוראות אלה של התקנות היו בתוקף בעת שפרש המערער מהעבודה עקב נכות מקצועית, אך אין חולק שלא הופרשו עבורו כספים לקרן לאחר פרישתו.

משפרש המערער בשנת 1986, לאחר הוספת תקנה 1 לפרק הרביעי של התקנות- יש לחשב את זכאותו בהתאם לתקנה זו, כפי שעשתה הקרן בפועל ונכון עשתה; טענתו של המערער כי על בית הדין ללכת בדרך שהותוותה בפסקי הדין דב"ע נה/ 9 - 6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין - מנחם טלר (לא פורסם) (להלן- הלכת טלר) ודב"ע נג/ 6-1 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין - דגמי ששון, פד"ע כה 546 (להלן- הלכת דגמי) דינה להדחות, באשר פסקי דין אלה נתנו עובר לתקופה בה נכנסה לתוקפה תקנה 1 לפרק הרביעי לתקנות.

4. טענות הצדדים בערעור

א.                המערער חזר על טענתו בבית הדין האזורי, לפיה קיים רצף אחד בין גמלת הנכות המקצועית בעבודה לבין גמלת הזקנה, ולכן יש להחיל לגביו את הלכות טלר ודגמי. לטענת המערער, על פי התקנות שחלו לגביו הוא היה צריך לקבל גמלת זקנה בשיעור של 70%.

ב.                 הקרן תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהיא מציינת שתקנות הקרן תוקנו בעקבות פסיקת הלכות טלר ודיגמי, וכי חישוב גמלת הזקנה בהתאם להוראות התקנות מביאה בחשבון לעניין הזכאות לגמלת זקנה את תקופת חברותו של המערער בקרן עד ליום בו החל לקבל גמלת נכות.

5. דיון והכרעה