פסק-דין בתיק עע 1300/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         מר שרלס וקנין (להלן - המנוח) הגיש ביום 13.5.2001 תביעה לפי החוק לנפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן - חוק הגזזת).

2.         ועדת המומחים שהתכנסה בעניינו קבעה, כי המנוח עבר  "טיפול בהקרנה" כמשמעות מונח זה בחוק הגזזת. לאור קביעתה זו, נבדק המנוח ביום 7.1.2002 על ידי ועדה רפואית ונקבעה לו נכות בשיעור 49%.

3.         למרבה הצער, ביום 9.1.2002 יומיים לאחר קביעת אחוזי הנכות על ידי הוועדה הרפואית, הלך המנוח לעולמו, בטרם היה סיפק בידו לגבות את המענק החד פעמי ואת הקצבה להם הוא זכאי מכוח חוק הגזזת. אין חולק, כי המנוח לא השאיר אחריו שאירים כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הגזזת.

4.         בחודש נובמבר 2002 פנה עיזבון המנוח (להלן - העיזבון) למשיבה (להלן - המדינה) בבקשה להעביר את סכומי הכסף להם היה זכאי המנוח מכוח חוק הגזזת לידיו. המדינה דחתה בקשה זו. בעקבות דחיית הבקשה הוגשה התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור שלמה וול ואלי פיילר ; עב 00553/03).

5.         בית הדין האזורי דחה תביעתו של העיזבון בנימוקים הבאים :

א.        בתחום דיני הביטחון הסוציאלי העדיף המחוקק את השאירים או התלויים במבוטח על פני היורשים. עקרון זה מוצא ביטויו בסעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), לפיו " זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה" ובסעיף 308 הקובע כי : " הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק יא, על אף הוראות סעיף 303(ג)".

ב.         העיקרון הגלום בסעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי לא אומץ מפורשות בחוק הגזזת. עם זה, אין המדובר במקרה זה בהסדר שלילי, שכן כוונת המחוקק הייתה לפצות את נפגעי הטיפול במחלת הגזזת ואת שאיריהם, אך לא את יורשיהם. אשר על כן, העיזבון לא זכאי לכספים שאמורים היו להשתלם למנוח מכוח חוק הגזזת. 

6.          בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי טען העיזבון את הטענות הבאות :

א.      בסעיף 19 לחוק הגזזת נקבע כי סעיפים מסויימים מחוק הביטוח הלאומי יחולו גם בתביעות המוגשות לפי חוק הגזזת. סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה אינו נמנה עם הסעיפים שאומצו בחוק הגזזת. אי אימוץ סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי מלמד על הסדר שלילי בעניין זה.

ב.       חוק הגזזת אימץ את סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי חוב גמלה ישולם לשאיריו של זכאי שנפטר מבלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו. אימוץ זה לא בא לגרוע מזכותם של היורשים לקבל כספים שאמורים היו להשתלם למנוח מכוח חוק הגזזת.

ג.        קביעה כי העיזבון אינו בא בנעליו של המנוח לעניין כספים המשתלמים מכוח חוק הגזזת נוגדת את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.

ד.        כוונת המחוקק הייתה לאפשר לעיזבון להנות מכספים להם היה זכאי המנוח מכוח חוק הגזזת.

7.         המדינה בקשה לאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, והדגישה את הדברים הבאים :

א.         חוק הגזזת נועד לפצות את הנפגע עצמו או את שאיריו ולא את יורשיו. תכלית זו מוצאת ביטויה, בין השאר, בדברים שנשאו בכנסת בעת ההצבעה על חוק הגזזת, כמו גם בסעיף 18(ב) לחוק הגזזת הקובע כי : " תשלום המשולם לפי חוק זה אינו ניתן להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות לפי פסק דין של בית דין מוסמך".

ב.          אימוץ סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי בחוק הגזזת מלמד על אימוץ סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי, על אף שכאמור סעיף זה לא אומץ מפורשות בחוק הגזזת.

ג.          הוראות חוק הגזזת אינן נוגדות את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, והן ודאי עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק זה.

8.         לאחר שעיינו בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטויין בכתב ובעל פה, סבורים אנו, כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, עליהם נוסיף דברים מספר.

9.          בסעיף 19 לחוק הגזזת אומצו סעיפים מספר מחוק הביטוח הלאומי. בין הסעיפים "המאומצים" ניתן למצוא את סעיפים 302 ו - 304 לחוק הביטוח לאומי. בנוסף, אומץ בסעיף 19 לחוק הגזזת סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע, כאמור, כי מבוטח שנפטר מבלי שגבה את מלוא הגמלה לה הוא זכאי, יבואו שאיריו בנעליו. בהקשר זה יש לציין, כי בסעיף 18(ב) לחוק הגזזת נקבע כי : " תשלום המשולם לפי חוק זה אינו ניתן להעברה, לערבות או  לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות לפי פסק דין של בית דין  מוסמך". לשון סעיף זה זהה לחלוטין ללשון סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי. ואולם, סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה לא אומץ בחוק הגזזת.