פסק-דין בתיק עע 1281/04

השופט שמואל צור

1.         המכון לפריון העבודה והייצור (להלן - המכון) היה, בתקופה הרלבנטית לענייננו, גוף ממשלתי שעסק בהכשרה מקצועית וארגון קורסים מקצועיים בתחומים שונים. מר בן חמו (להלן - העובד) עבד בבית הספר לטכנאי ייצור שנוהל על ידי המכון מחודש דצמבר 1983 ועד סוף חודש אוגוסט 1999, תקופה של 16 שנים ותשעה חדשים. העסקתו של העובד הופסקה עם הפרטת פעולות המכון והעברת תפקודיו לידי גוף פרטי.

2.         במהלך עבודתו, הועסק העובד במעמד של "נותן שירותים" עצמאי. בשנת 1996, עוד טרם הסתיימה תקופת העבודה, הגיש העובד לבית הדין האזורי תביעה להצהיר כי בינו לבין המכון קיימים יחסי עובד ומעביד וכפועל יוצא מכך ביקש לפסוק לו רכיבי שכר וזכויות הנובעים ממעמדו זה. המכון טען כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד והגיש תביעה שכנגד להחזר סכומים ששולמו לעובד מעבר למה שמגיע לו כעובד.

3.         בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי העובד היה במעמד של "נותן שירותים" שלא התקיימו בינו לבין המכון יחסי עובד-מעביד (תיק עב 300085/96). כפועל יוצא מקביעה זו נמנע בית הדין האזורי לדון בתביעה לפסיקת רכיבי שכר. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העובד ערעור לבית דין זה (עע 1162/01). ערעורו של העובד התקבל ונקבע, על רקע הנתונים המיוחדים ששררו בין הצדדים, כי אמנם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין העובד לבין המכון. קבענו כי יש לראות את העובד כמי שהועסק בחוזה מיוחד שלא היה עובד קבוע. הורינו להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת לבחון, לגופן, את תביעות העובד המתייחסות לזכויותיו במהלך עבודתו במכון.

4.         וכך היה. בית הדין האזורי שב ונזקק לתביעתו של העובד ולתביעה שכנגד של המכון, הפעם על רקע הקביעה שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המכון (השופטת הראשית ורדה וירט-ליבנה - פסק דין מיום 3.5.04 בתיק עב' 30085/96).  בקשר לכך פסק בית הדין האזורי בעניינים הבאים:

(1)        בית הדין האזורי דן בשאלת הדרגה המתאימה לתפקידו של העובד במכון. בית הדין פסק - על יסוד עדותה של גב' מרקוביץ, נציגת נציבות שרות המדינה - כי דירוגו של העובד צריך להיקבע לפי דירוג העובדים המינהליים. עוד קבע בית הדין כי תפקידו של העובד כ"רכז אקדמי"  מתאים לדירוג של "רכז" או "רכז בכיר" שדרגתו הגבוהה ביותר היא דרגה 17 בסולם הדירוג האחיד.

(2)        אשר למשכורתו של העובד, קבע בית הדין האזורי כי העובד אינו זכאי, על פי הכללים הקבועים בשרות המדינה, למשכורת כוללת וכי רמת שכרו כעובד היא 3,704.99 ש"ח, נכון לחודש אוגוסט 1999.

(3)        על יסוד נתון השכר, פסק בית הדין האזורי לעובד פיצויי פיטורים לפי שנות עבודתו בסך 58,350 ש"ח אך נמנע מלפסוק פיצויי הלנה.

(4)        אשר לפדיון חופשה, קבע בית הדין האזורי כי העובד זכאי, על פי הוראות התקשי"ר,  לצבירת ימי חופשה מירבית של 55 ימים בלבד ופסק לו את הסכום הנובע מכך בסך 9,782 ש"ח.

(5)        בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לדמי הבראה בנימוק שהעובד אינו זכאי לפדות את דמי ההבראה לאחר תום תקופת עבודתו ובנימוק שהתביעה לא פורטה ולא הוכחה.

(6)        בית הדין קיבל את תביעת העובד להפריש לו תשלומים חודשיים לקרן השתלמות בסך 7,5% ממשכורתו לתקופה של 7 שנים ופסק לו ברכיב זה סכום של 23,340 ש"ח.

(7)        בית הדין האזורי פסק לעובד תשלום בגין 9 ימי חג ובחירות בשבע השנים האחרונות לעבודתו בסכום של 11,738 ש"ח, במקום 10 ימים שתבע העובד.

(8)        בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לפסוק לו תנאי פרישה מיוחדים מכח הסכם ההפרטה של המכון. בית הדין האזורי פסק בעניין זה כי הסכם ההפרטה חל על העובדים הקבועים במכון ולא על העובד שהיה - בראייה למפרע ומכוח פסיקת בית הדין - מועסק על פי חוזה מיוחד.

(9)        אשר לתביעת המכון להשבה קבע בית הדין האזורי כי לא חל שינוי בשכרו לשעה של העובד במעמדו כנותן שירותים לעומת מעמדו כעובד וכי המכון לא הוכיח את תביעתו להשבה.

5.         על פסק הדין של בית הדין האזורי הגיש העובד ערעור (עע 1281/04) בו הוא משיג על אותם חלקים בפסק הדין של בית הדין האזורי בהם נדחתה תביעתו, או חלקה. על אותו פסק דין הגיש המכון ערעור נפרד (עע 1283/04) אשר נסב אך ורק על עניין החיוב בפיצוי על אי הפרשה לקרן השתלמות.

6.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים שפורטו בסיכומיהם בכתב ובהשלמת טיעונם בעל פה, מוצאים אנו כי דין ערעורו של העובד להידחות, למעט עניין אחד עליו נעמוד בהמשך. כמו כן אנו מחליטים לדחות את ערעור המכון. בדחיית הערעורים אנו מאמצים את נימוקיו של בית הדין האזורי, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. לא מצאנו בטענות הצדדים כל נימוק של ממש המצדיק סטייה מפסק הדין של בית הדין האזורי, שהוא מפורט ומנומק כראוי ומבוסס היטב על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו.

מעבר לצורך, נעמוד להלן על מספר נקודות שעלו בערעורים.

7.         בפתח הדברים יש לזכור שעניין לנו בעובד אשר משך שנים רבות הועסק כ"נותן שירותים" בלא שהוא או מעסיקו נתנו דעתם למעמדו הנכון ולזכויות הנובעות מכך. מכוח פסיקתנו הראשונה נקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ובכך השתנה מעמדו למפרע. בקביעת הזכויות הנובעות ממעמדו החדש של העובד, יש לזכור כי מדובר בשחזור לאחר מעשה של מעמד ושל זכויות וכי לא תמיד ניתן להגיע לתוצאה זהה למה שהיה מגיע לעובד לו היה מקבל מלכתחילה את המגיע לו במעמדו הנכון. בעניין זה על בית הדין לחתור לשחזור מלא של הזכויות, אלא שהוא ניצב בפני מגבלות הנובעות מכך שלא ניתן להחזיר את גלגל הזמן לאחור, כמו גם מגבלות הנובעות מהתיישנות התביעה ומגבלות הנובעות מן התשתית הראייתית הנפרשת בפניו.

רמת המשרה