פסק-דין בתיק עע 1249/02

השופט שמואל צור

1.         עיריית ירושלים, היא המערערת (להלן - העיריה), מעסיקה בשירותיה כבאים. שכרם ותנאי שרותם של הכבאים בעיריה מעוגנים בהסכמים קיבוציים או בהסדרים קיבוציים ארציים שבין מרכז השלטון המקומי ושלוש העיריות הגדולות מצד אחד לבין הסתדרות הפקידים מצד שני. כמו כן שכרם ותנאי שרותם של הכבאים בעיריה מעוגנים בהסכמים קיבוציים מקומיים או הסדרים קיבוציים או אחרים שנחתמו בין העיריה לבין נציגי העובדים בעיריה.

2.         המשיב עבד בשרותי הכבאות של העיריה מחודש ינואר 1956 ועד לפרישתו לגמלאות בחודש יולי 1978. בשנת 1992 פנה המשיב לעיריה בדרישה להוסיף לגמלתו רכיבי שכר המשולמים לכבאים הפעילים. בעקבות פנייה זו שולמו למשיב מספר רכיבים נוספים ואלה הם:

(1)        תוספת מיוחדת בשיעור 10% (מאמץ כפיים).

(2)        תוספת מבצעית  לפי ערך של שעה ורבע (1.25 שעה) על בסיס 5 ימי עבודה לשבוע.

(3)        הגדלת תוספת אובדן משמרות מ-40% ל-70.4%.

תוספות אלה שולמו למשיב למפרע, לתקופה של 7 שנים מיום פנייתו,
כלומר - מיום 1.11.1985 ואילך. הסכום ששולם למשיב כלל הצמדה, אך לא כלל ריבית.

3.         המשיב לא השלים עם הסכום ששולם לו, וביום 29.1.96 הגיש תביעה לבית הדין האזורי בירושלים. תביעתו של המשיב התייחסה למרכיבים הבאים:

(1)        תשלום רבית על הפרשי הגמלה שהוכרו ושולמו על ידי העיריה.

(2)        לעניין התוספת המבצעית - הכללת התוספת המיוחדת בשיעור 10% בבסיס חישוב ערך שעת עבודה.

(3)        לעניין תוספת אובדן משמרות - הכללת התוספת המיוחדת בשיעור 10% והתוספת המבצעית המבוססת על ערך שעה ורבע, בבסיס חישוב התוספת על פי שיעורה הגבוה (70.4%) והכללת רכיבי "הסכמי המסגרת" ו"הסכמי הביניים" המהווים חלק מן השכר המשולב.

(4)        תשלום הפרשי הגמלה גם לגבי התקופה שלפני 1.11.1985, מיום בו שולמו התוספות לכבאים הפעילים.

4.         כדי להבין אל-נכון את תביעתו של המשיב ואת העניינים שיידונו להלן, מן הראוי לתאר את שלוש תוספות השכר בהן מדובר, כפי שהן נהוגות בעיריה לגבי הכבאים הפעילים:

(1)        תוספת מיוחדת

תוספת זו, המכונה גם תוספת "מאמץ כפיים", הינה בשיעור של 10% מהשכר הכולל. מדובר בתוספת ארצית שתחולתה מיום 1.1.1977 ומקורה בהסכם בין המרכז לשלטון מקומי לבין הסתדרות הפקידים אשר נרשם כהסכם קיבוצי (הודעה בענייני עובדים מס' 87/77 מיום 27.2.77 ; מוצג ב/1 בבית הדין האזורי).

(2)        תוספת מבצעית

            תוספת זו הונהגה לראשונה בעיריה בלבד, בתחולה מיום 1.1.1979, והיא כונתה "תוספת סיכון" (סעיף ד' לסיכום דיון מיום
29.1.1979 - נספח ב/1 לסיכומי העיריה). מדובר בתוספת בגובה של ערך שעת עבודה ורבע המשולמת על עבודה במשמרת של יום עבודה בן 12 שעות. לימים נקבע בהסכם קיבוצי כללי מיום 26.11.84 בין המרכז לשלטון מקומי ושלוש העיריות הגדולות לבין הסתדרות הפקידים, החל על כלל הכבאים, על הנהגת תוספת של שעת עבודה אחת למשמרת של 8 שעות עבודה בכפוף לתקרה של 25 שעות לחודש (נספח ג' לסיכומי העיריה). הסכם זה הוא בתחולה מיום 1.1.84 ונקבע בו כי התוספת היא "שכר לכל דבר ועניין". למרות הסכם זה המשיכה העיריה לשלם לכבאים תוספת מבצעית בשיעור שעה ורבע בכפוף לתקרה של 32 שעות לחודש. על כל פנים, בשני ההסדרים לא נקבעו אילו רכיבי שכר יובאו בחשבון לצורך חישוב ערכה של שעת עבודה.