פסק-דין בתיק עע 1230/04

השופט יגאל פליטמן

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת חגית שגיא ונציגי הציבור מר אביתר עמיר ומר קובי אברהם; עב 700015/94) בו נדחו מרבית רכיבי תביעתה של המערערת בגין פיטוריה, למעט פיצוי בסך של 10,000 ש"ח, אשר נפסק לטובת המערערת בגין הפרת חובת המשיבה (להלן- המדינה) להודיע לה על זכותה לשיבוץ מחדש בשירות המדינה.

2.      הרקע העובדתי

         א.        המערערת הועסקה בתפקיד עוזר ראשי למנהל מחלקת הרישוי במשרד התחבורה החל מיום 8.9.1963, ועד לפיטוריה ביום 31.7.1986.

          ב.         עובר לפיטוריה היתה המערערת מדורגת בדרגה י"ז+, היא דרגת השיא במתח הדרגות המתאים להגדרת תפקידה כעוזר ראשי.

           ג.         ביום 4.5.1986 נשלח למערערת מכתב פיטורים, ובו צוין כי סיבת הפיטורים הינה צמצומים.

          ד.         המערערת ערערה על ההחלטה לפטרה לשר התחבורה דאז, אולם ערעורה נדחה, והפיטורים נכנסו לתוקפם ביום 31.7.1986, כאמור.

         ה.        התובעת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לביטול פיטוריה (תב"ע             מ"ו/2919-3). בית הדין האזורי קיבל את תביעתה והורה על ביטול הפיטורים.

           ו.         המדינה ערערה על פסק דין זה לבית הדין הארצי (דב"ע נ"א / 73-3), אשר קיבל את ערעורה, וקבע כי סיבת הפיטורים היתה פיטורי צמצום במסגרת פיטורים קיבוציים, וכי נציבות שירות המדינה בדקה את שיבוצה של המערערת במשרדים אחרים בשירות המדינה, אולם המערערת סירבה לשתף פעולה.

          ז.         המערערת פנתה לבג"צ, אולם הליכים אלו הסתיימו בלא כלום ביום 19.12.1991.

         ח.        משכך, הגישה המערערת תביעה חדשה לבית הדין האזורי, בה תבעה לחייב את המדינה לשלם לה שכר וגמלה לפי דרגה נכונה ולהגדיל את אחוזי גמלתה, למצוא עבורה משרה חליפית בשרות המדינה ולשלם לה פיצוי עבור שיהוי ועיכוב בביצוע, לשלם לה תקופת הסתגלות ולהגדיל את תקופת שירותה מסיבות אישיות.

3.      בית הדין האזורי, לאחר שבחן את העדויות והראיות שהוצגו בפניו בפירוט רב, דחה את מרבית רכיבי תביעתה של המערערת, מן הטעמים הבאים:

א.              לעניין התביעה לשיבוץ במשרה חלופית

סעיף התקשי"ר שנרשם במכתב פיטוריה של המערערת היה סעיף שגוי, שכן הסעיף המתאים לפיטורי צמצום הינו סעיף 82.353. המדינה לא מילאה אחר חובותיה המפורטות בסעיף זה, ובהן החובה לפרט את הנימוקים לפיטורים, את זכויות העובד הנובעות מהפיטורים ועוד. כלומר, היה על המדינה לציין מפורשות במכתב הפיטורים את זכותה של המערערת לשיבוץ מחדש במסגרת שירות המדינה.

אין לקבל את טענת המערערת לפיה לא ידעה כי המדובר בפיטורי צמצום, ועל כן, היה עליה לפעול על פי הוראת סעיף 11.813 לתקשי"ר, הקובע כי  עובד המעוניין בהחזרה לעבודה ימלא טופס "שאלון לעובד מפוטר- החזרה לשירות". המועד הרלבנטי בו היה על המערערת למלא טופס זה הוא המועד שלאחר מתן פסק הדין הארצי, בו הפכה החלטת פיטוריה לחלוטה. אולם המערערת לא הודיעה על רצונה לשיבוץ מחדש בשירות המדינה בשום שלב עד להגשת התביעה לבית הדין האזורי. על כן, אין לצפות מהמדינה לנסות ולשבץ מחדש כל אחד ממאות העובדים שפוטרו במסגרת אותם פיטורי צמצום, כל עוד לא פנה וביקש לעשות זאת.

עם זאת, לו ניתנה למערערת הודעה במכתב פיטוריה על זכותה לבקש שיבוץ מחדש, כפי הנדרש בתקשי"ר, סביר כי הייתה עושה כן, ועל כן על המדינה לשלם למערערת פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין הפרת חובה זו.

ב.         לעניין התביעה לתשלום שכר וגמלה על פי דרגה י"ט

המערערת לא הוכיחה כי הועסקה כאמרכלית, או כי ביצעה תפקידים של אמרכל, ועל כן אין לקבל את הטענה לפיה הינה זכאית לדרגה הנמצאת מעל למתח הדרגות של עוזר ראשי. גם הציון בפסק דינו של בית הדין הארצי לפיו הועסקה המערערת כאמרכלית אין בו כדי לסייע לה, שכן ציון זה נעשה רק על מנת לתאר את העובדות שבבסיס פסק הדין, ואין בו הכרעה במחלוקת לגבי תפקידה של המערערת.

ג.         לגבי התביעה להגדלת אחוזי הקצבה, להגדלת תקופת השירות ולמתן תקופת הסתגלות