פסק-דין בתיק עע 120/06

הנשיא סטיב אדלר

     בפנינו ערעור על פסק דינו של  בית הדין האזורי בבאר-שבע   אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו רבת השנים  כשחקן כדורגל מקצועי בשורות  המשיבה (להלן - הפועל באר שבע).

המסכת העובדתית

[2] להלן יובאו עובדות המקרה הדרושות להכרעתנו בערעור, כפי העולה מפסק הדין קמא וכפי העולה מחומר הראיות:

     מר שלמה אילוז (להלן - מר אילוז), יליד 13.4.1959, עבד שנים רבות כשחקן כדורגל מקצועי בשורות הפועל באר-שבע. מעמדו כעובד, לא היה שנוי במחלוקת. באתר האינטרנט של האגודה מצינו, כי: " שלמה אילוז הינו אחד מגדולי הבלמים של הפועל באר שבע בכל הזמנים ". מר אילוז שימש כקפטן הקבוצה וזומן אף לשחק בנבחרת ישראל בכדורגל.  

     הפועל באר שבע, שהינה אגודת ספורט המאוגדת כעמותה, חתמה עם מר אילוז על חוזה עבודה אישי מידי עונה לתקופה קצובה של שנה, כאשר עונת הכדורגל הינה בת עשרה חודשים, החל באוגוסט וכלה במאי בשנה שלאחר מכן.

     חוזה העבודה האחרון על פיו הועסק מר אילוז כ שחקן כדורגל, היה לתקופה המתחילה ביום 1.6.1995 ומסתיימת ביום 31.5.1996. בסוף אותה עונה, הודיעו נציגי הפועל באר שבע למר אילוז, כי לאור גילו, לא יוכל  להמשיך לשמש כ"שחקן הרכב", אלא כ"שחקן סגל" בלבד, קרי כ"שחקן ספסל". בעניין זה קבע בית הדין, כי "אין ספק, כי היוזמה להפסקת המשך העסקתו של התובע כשחקן הרכב או כשחקן במעמדו המקצועי המוכר בפועל באר שבע, היתה מטעם הנתבעת. אמנם לא נאמר לתובע מפורשות, כי תופסק עבודתו כשחקן אך זו הייתה הכוונה הנסתרת של הנתבעת תוך שמירה על כבודו ומעמדו של התובע מבלי רצון לפגוע בו". עם זאת, הוצעה למר אילוז משרת עוזר המאמן. ואכן, בעונה שלאחר מכן הוא הועסק כעוזר מאמן, כאשר הסכם העבודה היה לתקופה שמיום 1.8.1996 ועד יום 30.5.1997. בסיום תקופת העסקתו כעוזר מאמן לא חודש עוד הסכם העבודה בין הצדדים, ודרכיהם נפרדו.

     על פי פסק הדין קמא, בחודש יולי 1996, עם סיום תפקידו כשחקן נערך לכבודו של מר אילוז על ידי המעסיקה משחק הוקרה, שכל הכנסותיו, סכום של 44,579 ש"ח לטענת מר אילוז, הועברו לידיו. יצויין כי בתצהיר מר יוסי אורה מנכ"ל המשיבה, צויין, כי משחק זה נערך ביום 7.4.1997 או בסמוך למועד זה.

    לבסוף נציין, כי תביעת מר אילוז לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו כשחקן, הוגשה ביום 26.2.2002, בחלוף כחמש שנים ממועד סיום עבודתו בפועל באר שבע.

חילוקי הדעות בין בעלי הדין בעניין עובדות המקרה -

[3] בבית הדין קמא, נחלקו הצדדים באשר לעובדות הבאות:

        א.        מועד תחילת עבודתו של מר אילוז, כאשר לטענתו היה זה ביום 1.8.1977 ולטענת הפועל באר שבע, תחילת העבודה היתה ביום 5.10.1981; 

         ב.         מועד סיום העבודה לצורך בחינת הזכאות לפיצויי פיטורים, כאשר לטענת מר אילוז, המועד הרלוונטי הוא יום ה - 31.5.1996, עת הופסקה עבודתו כשחקן. ואילו לטענת הפועל באר שבע המועד הרלוונטי, הינו מועד סיום העבודה כעוזר מאמן ביום  30.5.1997. מכאן, אף המחלוקת באשר לשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים;

          ג.         לבסוף נחלקו הצדדים בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה, לאמור - מי אחראי לניתוק קשרי העבודה בסוף התקופה בה שימש העובד כעוזר מאמן, ובלשון אחרת - האם העובד פוטר או התפטר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

[4]        בית הדין קמא, הגיע לכלל מסקנה, כי מר אילוז לא פוטר. לשיטת בית הדין, אף שהיוזמה להפסקת המשך העסקתו של מר אילוז כשחקן הרכב במעמדו המקצועי המוכר, היתה מטעם הפועל באר שבע, הרי ש" אין להסיק, כי הנתבעת הודיעה לתובע בהודעה חד משמעית, כי לא ישמש 'שחקן' אלא הודיעה לו חד משמעית כי לא ישמש 'שחקן הרכב'. אין בכך הודעת פיטורים מעבודתו של התובע כשחקן מקצועי. לא הוכח, כי לתובע היתה זכות קנויה לשמש כשחקן הרכב אך יחד עם זאת, אין ספק, כי התובע היה רשאי להתפטר בדין פיטורים אם היה מוצא לנכון. אולם, במקביל להודעה לתובע על שינוי מעמדו כשחקן פעיל בהרכב, הוצעה לו עבודה חלופית כעוזר מאמן והתובע הסכים לה ". נפסק איפוא, כי משמר אילוז המשיך בעבודתו בהפועל באר שבע כעוזר מאמן,  מבלי שחלה הפסקה בת למעלה משלושה חודשים בין סיום תקופת עבודתו כשחקן לבין תחילת תקופת עבודתו כעוזר מאמן, אין לומר שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים עם סיום עבודתו כשחקן.

     בית הדין לא הלך כברת דרך נוספת, ולא בחן האם נסיבות סיום העסקתו של מר אילוז בשנת 1997, מזכות אותו בפיצויי פיטורים. וכך פסק: " התובע   בסיכום טענותיו אינו חולק על העובדה, כי העילה בגינה הוא תובע פיצויי פיטורים הינה פיטוריו או אי-חידוש חוזה העסקתו כשחקן כדורגל. התובע לא טען לעילה נוספת שממנה ניתן להסיק, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולו באופן חילופי ואין לפסוק בעילה שלא נטענה ולפיכך, אין גם כל בסיס משפטי לחישובים השונים החילופיים שפרט התובע בנספח לסיכום טענותיו. הכלל הוא, כי "עילת התביעה" הינה מסכת העובדות המעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש. העילה מתגבשת עם הגשת כתב התביעה. התובע בסיכום טענותיו מתייחס לטענות ההגנה של הנתבעת לפיה סיים את עבודתו כעוזר מאמן ב-30/5/97 וטוען, כי במועד זה התובע פוטר מעבודתו ודוחה את טענת הנתבעת כי התפטר. לטענתו, מעדותו של יוסי אורה המנכ"ל עולה, כי לא פנו לתובע בסיום תקופת עבודתו כעוזר מאמן לחדש את החוזה ואף אם רצה להמשיך ולעבוד הדבר לא ניתן לו אולם, למרות האמור לעיל, טוען, כי הסתפק בתביעתו לפיצויים עבור היותו שחקן וטען, כי המשך העסקתו כעוזר מאמן אינו פוגע בזכות זו. למרות האמור לעיל, בסיכום טענותיו תבע התובע פיצויי פיטורים על פי מספר חלופות אשר זיכרן לא בא בכתב התביעה. מדובר בחלופות שפורטו ב'נספח חישובים' ובחלקן נלקחה בחשבון תקופת עבודתו של התובע כ'עוזר מאמן' לצורך שיעור פיצויי הפיטורים תוך הבחנה בין תקופת עבודתו כשחקן ותקופת עבודתו כעוזר מאמן. הנתבעת ובצדק טענה בסיכום טענותיה, כי ניסיונו של התובע בסיכום טענותיו לכלול בחישוב פיצויי הפיטורים, ולו באופן חילופי גם את התקופה בה שימש כעוזר מאמן, היינו לעונת 96/97 אשר לא נתבעה כלל בתביעתו הינה בבחינת הרחבת חזית ולפיכך דינה להידחות... העיקרון הוא  שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו בתביעתו וכן לא יזכה לסעד מעבר לסעד שאותו ביקש בתביעתו. בנסיבות אלה, התובע לא היה זכאי לתבוע, ולו באופן חילופי סעדים שאינם נובעים מעילת תביעתו וללא ספק אינם נובעים באופן ישיר מהסעד שתבע בתביעתו אלא לכל היותר מטענות הנתבעת בכתב הגנתה באשר לאופן חישוב פיצויי הפיטורים אם אכן היתה מתקבלת גרסת התובע ".

            על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש מר אילוז ערעור זה שבפנינו.

עיקר טענות הצדדים בערעור