פסק-דין בתיק עע 113/07

השופט שמואל  צור

1.        המשיבה, עובדת זרה מהפיליפינים, עבדה אצל המערערים, באמצעות חברת כוח אדם. המשיבה שימשה כמטפלת סיעודית של המערער וסייעה למערערת, רעייתו של המערער, בעבודות בית שונות. בין הצדדים נחתמו שני הסכמי עבודה, הראשון לתקופה מ-18.6.02 ועד 17.6.03 והשני מ- 22.5.03 ועד 21.5.04. המשיבה שהתה בבית המערערים 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע וקיבלה מנוחה שבועית בת 36 שעות. המשכורת החודשית של המשיבה עמד על סך של 700 $ בתוספת דמי כיס בגובה 100 ש"ח לשבוע. המערערים נשאו בהוצאות כלכלתה של המשיבה ובביטוחה הרפואי. ביום 3.4.03 נסעה המשיבה לפיליפינים לטקס סיום הלימודים של בנה וביום 21.5.03 שבה לעבודה אצל המערערים. ביום 6.6.04 סיימה המשיבה עבודתה אצל המערערים ובחודש פברואר 2005 עזבה את הארץ.

2.        בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגישה המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה ודמי הבראה. המשיבה טענה כי ביום 6.6.04, עת חזרה מחופשת המנוחה השבועית שלה, דרשה ממנה המערערת לעזוב את הבית, תוך שהיא מאשימה אותה בגניבה ובכך פיטרה אותה.

המערערים הכחישו את פיטורי המשיבה ואת חובתם לשלם לה פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים. לטענתם, המשיבה התפטרה משום שלא הסכימה להמשיך לעבוד באותם תנאים בהם עבדה עד אותו מועד. המערערים הגישו תביעה שכנגד לתשלום דמי הודעה מוקדמת, החזר דמי אש"ל וביטוח רפואי והחזר שווי חפצי ערך שנעלמו מביתם בתקופת עבודתה של המשיבה. המערערים טענו כי המערערת לא היתה מעסיקתה של המשיבה וכי המשיבה הועסקה בשתי תקופות העסקה נפרדות, ביניהן נסעה לביקור מולדת.

המשיבה העידה בעדות מוקדמת בבית הדין האזורי בטרם עזבה את הארץ.

3.        בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין; עב 2466/04 ו- 2466.1/04) קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. השאלה המרכזית שעמדה  לדיון בבית הדין האזורי היתה האם פוטרה המשיבה מעבודתה אצל המערערים או התפטרה מרצונה. בית הדין קיבל את גרסת המשיבה כי עבודתה הופסקה ביוזמת המערערת. בית הדין האזורי קבע, לאחר שבחן את העדויות שהובאו בפניו, כי בחלק ניכר מתקופת העבודה שררה בין המערערת למשיבה מערכת יחסים עכורה וקשה. בקשר לכך קבע בית הדין כי בתצהירה ובעדותה, תיארה המשיבה את תחושת ההשפלה הקשה שחשה בשל האשמות שהטיחה בה המערערת על היעלמותם של חפצים שונים מן הבית ובשל חיפושים בתיקה בשעה שיצאה לחופשת המנוחה השבועית. עוד נקבע כי, על רקע זה, המשיבה דרשה לשנות את מתכונת העבודה שלה משהייה במקום העבודה משך 24 שעות למתכונת של "לינת חוץ" ובין הצדדים התנהל משא ומתן בקשר לכך, אך בסופו של דבר התבקשה המשיבה לעזוב את העבודה ביוזמת המערערת. עוד הוסיף בית הדין כי בכתב ההגנה אישרו המערערים כי המשיבה פוטרה מעבודתה.

4.        בית הדין האזורי דחה את הטענה כי המערערת לא היתה המעבידה של המשיבה. נדחתה גם טענת המערערים כי המשיבה עבדה שתי תקופות עבודה נפרדות. לעניין זה קבע בית הדין כי, לאור הוראת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן- החוק), גם אם היה ניתוק ביחסי עובד מעביד בין הצדדים, הרי שתקופת ההפסקה לא עלתה על שלושה חודשים ולכן מתקיימת רציפות בין שתי תקופות העבודה. כפועל יוצא מכך קבע בית  הדין  כי המשיבה פוטרה מעבודתה ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. בנוסף, חייב בית הדין את המערערים לשלם למשיבה פדיון חופשה ודמי הבראה. תביעת המשיבה לגמול שעות נוספות נדחתה והתביעה שכנגד שהגישו המערערים נדחתה אף היא. בית הדין האזורי חייב את המערערים  בהוצאות משפט  הן בקשר לתביעת המשיבה והן בקשר לתביעה שכנגד. 

5.        בערעור שהגישו המערערים הם מלינים על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין נסיבות סיום עבודתה של המשיבה ועל מסקנתו המשפטית באשר לזכאותה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. המערערים טוענים כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא נתן משקל ראוי למכתב המשיבה מיום 6.6.04, המהווה הודאה מצידה על התפטרותה. לטענתם, בית הדין התעלם מכך שבמכתב, אשר נכתב ביום העבודה האחרון, מציינת המשיבה כי לא תמשיך לעבוד במתכונת של "לינת בית". עוד מלינים  המערערים נגד חיובם בדמי הבראה בשל כל תקופת עבודתה של המשיבה וטוענים כי הוראת סעיף 2(9) לחוק בדבר רציפות הזכויות לפיצויי פיטורים אינה חלה בסוגיית רציפות הזכאות לדמי הבראה. לטענתם, הזכות לדמי הבראה מכוח צו ההרחבה הכללי מותנית בהשלמת שנת עבודה מלאה אחת שהושלמה רק במהלך תקופת ההעסקה השנייה של המשיבה. המערערים מלינים גם נגד הקביעה כי המערערת היתה מעסיקתה של המשיבה בנוסף לבעלה. עוד טוענים המערערים כי לא היה מקום לחייבם בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד עבור כל הליך בנפרד ולחילופין יש מקום להפחית את שיעורן.

6.        המשיבה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי וטוענת כי במקרה הנוכחי אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. המשיבה טוענת כי הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות שנפרש בפניו ובכלל זה בעדותה אשר נמצאה מהימנה. לטענתה, גרסת המערערים לא היתה עקבית ונתגלו בה סתירות רבות. כמו כן טוענת המשיבה כי מכתבה מיום 6.6.04 בסמוך להפסקת העבודה מעיד על כוונתה האמיתית להמשיך לעבוד במתכונת שונה שיש בה כדי למנוע חיכוכים והשפלות מצד המערערת.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לנימוקי הערעור ולטענות הצדדים בפנינו, אנו מוצאים כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. נתייחס להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו במסגרת הערעור.

נסיבות סיום עבודתה של המשיבה

8.         השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה נסיבות הפסקת עבודתה של המשיבה לצורך בחינת זכאותה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי קבע שורה של ממצאים עובדתיים, המובילים למסקנה כי המשיבה פוטרה מעבודתה. בית הדין האזורי עמד על כך שהמשיבה ביקשה לשנות את מתכונת עבודתה על רקע חשדות המערערת כי היא גנבה ועל רקע החיפושים בכליה. עם זאת קבע בית הדין כי המשיבה פוטרה מעבודתה. בעניין זה העדיף בית הדין האזורי את גירסת המשיבה על פני גירסת המערערים שהיתה בלתי אמינה ורצופה סתירות פנימיות (עמוד 5 לפסק הדין). בנוסף לכך ציין בית הדין כי בכתב ההגנה אישרו המערערים כי המשיבה אכן פוטרה מעבודתה. כפי שקבע בית הדין, ובצדק, סיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה על ידי המערערת וביוזמתה.

9.         קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בתשתית העובדתית שנפרשה בפניו ולא מצאנו מקום לחרוג מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים, במיוחד אלה המבוססים על התרשמות מן העדים. גם המסקנות שהסיק בית הדין האזורי מן העובדות שהובאו בפניו נראות נכונות ומסתברות. אף אנו בדעה כי המשיבה אומנם פוטרה מעבודתה אצל המערערים ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 

האם המערערת היתה מעסיקתה של המשיבה

10.       בית הדין האזורי דחה את הטענה כי המערערת לא היתה מעבידתה של המשיבה.  בית הדין האזורי קבע, לאחר עיון בחומר הראיות שהוצג בפניו, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המשיבה לבין המערערת. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי המערערת מופיעה כמעסיקה בכל הסכמי העסקתה של המשיבה. עוד נקבע כי המערערת היתה זו ששהתה עם המשיבה בבית במשך מרבית שעות היום בעוד בעלה, המטופל, ישן רוב הזמן. לאור מצבו של המערער, סבר בית הדין האזורי כי אין להניח שהוא נתן למשיבה הוראות בענייני עבודתה. בית הדין התבסס, בין השאר, גם על העובדה שהמערערת שילמה למשיבה דמי כיס מדי שבוע, בדקה את תיקה ואף פיטרה אותה. על יסוד אלה דחה בית הדין האזורי את טענות המערערים כי המשיבה לא הועסקה על ידי המערערת אלא על ידי המערער בלבד.

            קביעת בית הדין האזורי בנקודה זו מבוססת על מסכת הראיות שנפרשה בפניו ועל מסקנות המסתברות נכונה ממנה ואין לנו כל יסוד להתערב בה.

דמי הבראה

11.       בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבה כי היא זכאית לדמי הבראה עבור כל תקופת עבודתה. נוכח קביעת בית הדין האזורי לפיה המשיבה עבדה אצל המערערים ברציפות ופוטרה, קיימת רציפות גם לעניין דמי הבראה ואין  מקום להתערב בפסיקת בית הדין בעניין זה.

הוצאות משפט ושכר טרחה

12.       בית הדין האזורי פסק למשיבה הוצאות בסכום של 3,000 ש"ח עבור תביעתה וסכום נוסף של 3,500 ש"ח בקשר לתביעה שכנגד שנדחתה. אכן, מקובל עלינו שהיה מקום לפסוק סכומי הוצאות ושכר טרחה בנפרד עבור התביעה והתביעה שכנגד. אשר לגובה הסכומים שנפסקו, כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בכך. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לסטות מכלל זה.  

13.      סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין ובהתחשב בשיעור ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי לא מצאנו ליתן צו להוצאות בהליך זה.

ניתן היום א' ניסן, תשס"ח (6 אפריל, 2008), בהעדר הצדדים.