פסק-דין בתיק עע 1121/04

השופטת נילי ארד

1.      שני הערעורים שלפנינו סבים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט איל אברהמי ונציגי ציבור מר שיפמן ומר קוסטה; עב301078), בו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער, מר שלמה ששון (להלן: ששון) נגד המערערת (להלן: גלשן או החברה). בפסיקתו חייב בית הדין האזורי את החברה בתשלום פיצוי ברוטו בגין הפרת חוזה עבודה ובתשלום עבור רכיבי תביעה נוספים, תוך דחיית יתר רכיבי התביעה.

הרקע לערעורים

2.      גלשן מאוגדת כחברה פרטית שמניותיה מוחזקות על ידי אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. כתוצאה ממצבה העסקי העגום של החברה החליט הדירקטוריון על מינויו של מנכ"ל מקצועי. לאחר הליכי מיון ובחינה של ועדת חיפוש, ומבין 50 מועמדים, נבחר ששון ביום 22.5.1997 לתפקיד מנכ"ל על ידי הדירקטוריון.

חמישה ימים לאחר בחירתו לתפקיד, בתאריך 27.5.1997, התקיימו בחירות לאגודת הסטודנטים וכתוצאה מהן התחלף ביום 13.7.1997 הרכב הדירקטוריון.

3.        בין לבין, ביום 12.6.1997, חתם יו"ר הדירקטוריון היוצא על חוזה העסקה בין החברה לששון. זאת, למרות שלפי עדותו "ידע והיה ברור לו שהדירקטוריון עתיד להשתנות לאור הבחירות לאגודה. יחד עם זאת פעל להביא לחתימת החוזה לאור ההחלטה העקרונית שהיתה אותה עת - להביא למינוי מנכ"ל מקצועי שלא יהיה תלוי בשינוים הפוליטיים באגודה".

תקופת העבודה כפי שנקבעה בחוזה הייתה לשנתיים ימים, החל מתאריך 15.6.1997  ועד 31.5.1999. החוזה אמור היה להתחדש מאליו כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למשנהו על הרצון לסיימו. משך תקופת החוזה רשאי היה ששון לסיים עבודתו בהודעה מוקדמת של 90 יום. החברה רשאית הייתה לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת של 90 יום מראש ולפטר את ששון אם הפר הפרה יסודית את החוזה, או אם הורשע בפסק דין בעבירה שיש עמה קלון.

למרות שבמהלך המשא ומתן עלתה אפשרות של קביעת תקופת נסיון בת ששה חודשים ביכרו הצדדים בסופו של דבר שלא לקבוע תקופת נסיון בחוזה "שהרי לשיטתם התובע [ששון] בנסיון לאורך כל תקופת החוזה".

4.         ביום 13.7.1997, פחות מחודשיים לאחר מינויו של ששון למשרה, החל הדירקטוריון החדש בכהונתו, וביום 30.7.1997 הגיעו חבריו לכלל החלטה זו בעניינו של ששון:

    " מנכ"ל - מועצת המנהלים מחליטה להפסיק את עבודתו של המנכ"ל החל מ- 31.07.97. הנ"ל מונה לתפקיד לאחר בחירות בעת "ממשלת מעבר" ובעת שהיה ידוע כבר כי הנהלת החברה מתחלפת.

לדעת מועצת המנהלים, הסכם ההעסקה שנחתם עם המנכ"ל, נגוע בחוסר סבירות קיצוני ונראה שהנהלת החברה הקודמת לא הבינה מה העלויות האמיתיות של ההסכם ומהן ההשלכות שלו.

מועצת המנהלים התרשמה, כי המנכ"ל, למרות הזמן שהוא עובד בחברה, טרם הצליח ללמוד אותה, ונראה כי הוא אינו משתלט על ניהולה"(להלן: החלטת הפיטורים).

בהתאם, פוטר ששון מעבודתו בחברה ביום 31.7.1997.

5.      בגין פיטוריו תבע ששון מן החברה תשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה; גמול עבור עבודה בשעות נוספות; הפרשי שכר לאור מחזור כספי ויתרת שכר. את תביעתו לפיצוי ביסס על הטענה לפיה מינויו לתפקיד היה מקצועי במגמה להבריא את החברה, בעוד אשר פיטוריו נבעו משיקולים פוליטיים ועל כן פסולים הם.

פסיקתו של בית הדין האזורי

6.      בית הדין האזורי שמע את טענות הצדדים ועדיהם, בחן את חומר הראיות שהיה לפניו ועיקר ממצאיו ומסקנותיו היו אלה:

נדחתה טענתה של גלשן נגד חוקיות בחירתו של ששון ונגד חוקיות ההתקשרות החוזית עמו; הבחירה בששון לתפקיד המנכ"ל וחתימת החוזה עמו נעשו כדין, במסגרת סמכותו של הדירקטוריון ועל יסוד החלטתו בדבר הצורך במינוי מנכ"ל מקצועי; אין לייחס לששון צפייה שיפוטר על ידי הדירקטוריון החדש, למרות שהיה ער לכך שחתימת החוזה עמו נעשתה "בתקופת בין המצרים, בין הדירקטוריון הישן שיוצא לבין הדירקטוריון החדש" שהחל לפעול לאחר הבחירות; המדובר בחוזה לתקופה קצובה של שנתיים, ממנו נעדרה הוראה מפורשת בדבר תקופת נסיון. משכך, ניתן החוזה להפסקה מן הטעמים המנויים בו בלבד; נדחתה טענת החברה לפיה פיטוריו של ששון נבעו מכך שנכשל בתפקידו, שכן ששון החל בתפקידו ביום 15.6.1997 והחלטת הפיטורים התקבלה כעבור כששה שבועות בלבד, ביום 30.7.1997. זאת, בטרם היה סיפק בידי הדירקטוריון לבחון את ביצועיו והתאמתו של ששון לתפקיד, ומבלי שניתן לו סיכוי להצליח; הטעם האמיתי לפיטוריו של ששון, כעולה מהחלטת הדירקטוריון, היה "בעיקר בשל כך שהתובע נבחר בתקופת מעבר, אך לא בשל כשל בניהול". 

7.      נוכח מסקנה זו ולפי הוראת סעיף 10 ל חוק החוזים (תרופות), תשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים - תרופות) שעניינה בהפרת חוזה לתקופה קצובה, חייב בית הדין את החברה לשלם לששון פיצוי מלא בגין ההפרה על הנזק שגרמה לו בפיטוריו, כולל הפסד השכר לו היה זכאי עד תום התקופה הקצובה, בכפוף להקטנת הנזק.

לפי שפסק בית הדין, ההפסד החודשי בגינו זכאי ששון לפיצוי יכלול שכר בסיס בסך 10,000 ש"ח לחודש, בתוספת הפרשות לפנסיה, ובסך הכל 12,083 ש"ח .

בנוסף חויבה החברה בתשלום הפרשי שכר עבור חודש יוני 1997 בסך 455 ש"ח.

התביעה לגמול עבור שעות נוספות נדחתה משלא הוכחה, וכן נדחתה התביעה לתוספת אחוזית בגין המחזור הכספי בחודשים יוני-יולי 1997.