פסק-דין בתיק עע 1116/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         המערערת (להלן גם - גב' רנאל) עתרה בבית הדין האזורי בירושלים לקבלת סעדים הצהרתיים שיחייבו את המשיב (להלן - המוסד לביטוח לאומי) לקדמה בדרגה לדרגה 44+, לכלול בשכר הרגיל תוספת כוננות ללא חיוב בדיווח וכן לפצותה בסך 50,000 ש"ח בגין תשלום על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1987 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות).

            בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי, עב 1826/00) דחה את תביעתה על כל רכיביה.

2.         הגב' רנאל עבדה במוסד לביטוח לאומי מחודש ינואר 1964 ועד לחודש ספטמבר 1967. מתחילת שנת 1972 ועד לחודש יולי 1975 עבדה אצל החשב הכללי במשרד האוצר. והחל מחודש יולי 1975 חזרה לעבודה במוסד לביטוח לאומי. משנת 1986 ועד סוף שנת 1997 שימשה כמנהלת חטיבת תוכנה ובסוף שנת 1997 קיבלה תפקיד של מנהל אגף תשתית תוכנה במינהל תקשוב ומערכות מידע (להלן - מינהל התקשוב).

            אין חולק כי הגב' רנאל קיבלה דרגה 43+ בתאריך 17.7.94 בתחולה מיום 1.1.94 והיא ממונה על כ-ארבעים ושלושה עובדים וביניהם שלושה מנהלי חטיבות.

3.         הגב' רנאל מבססת את תביעתה לאפליה בכך שהיא משווה את דרגתה לדרגת חמישה ממלאי תפקידים שעובדים עימה במינהל התקשוב וטוענת כי אותם בעלי התפקידים קיבלו דרגה 44+ ואילו היא קיבלה דרגה 43+ בלבד. באשר לתוספת הכוננות, מבקשת הגב' רנאל להשוותה לסגן מנהל מינהל התקשוב - מר בוגוסלבסקי.

דיון והכרעה

4.         תוספת דרגה

א.        המוסד לביטוח לאומי הסביר את הבדלי הדרגה בכך שבמסגרת חגיגות ארבעים שנה למוסד לביטוח לאומי הוסכם בין הנהלת המוסד לבין ועד העובדים כי תוענקנה דרגות אישיות לעובדים שהחלו עבודתם במוסד לביטוח לאומי בשנת 1954 והם יועלו בדרגה אחת מעבר לדרגה בה הם שוהים באותו מועד.

            קבוצת עובדים נוספת שזכתה לדרגה נוספת היתה אותם עובדים שעד לתאריך 31.12.94 השלימו 30 שנות עבודה וזאת במקום קבלת הדרגה במלאות להם 35 שנות עבודה במוסד לביטוח לאומי.

            קבוצה שלישית היא קבוצת העובדים אשר השלימו 25 שנות עבודה עד  לתאריך 31.12.94 והם קיבלו דרגה אישית נוספת בתנאי ששהו בדרגתם האחרונה לפחות שנתיים.

                        הובהר כי זהו הסדר חד פעמי לרגל מלאות ארבעים שנה למוסד לביטוח לאומי.

בהתאם לאותו הסדר, אותם עובדים, מושא ההשוואה של גב'       רנאל, קיבלו דרגה אישית נוספת ואילו גב' רנאל לא עמדה באותם קריטריונים ולכן לא קיבלה את הדרגה האישית.

בהקשר לכך אציין כי מקובלת עלי קביעת בית הדין האזורי שאין לקחת בחשבון את שנות עבודתה של הגב' רנאל במשרד האוצר וכי מטרת ההסדר היתה להטיב עם העובדים שהיו בכל אותם שנים עובדי המוסד לביטוח לאומי.

ואכן, בהתאם לאותו הסדר, הפער בדרגה אחת בין העובדים לבין הגב' רנאל אינו נובע מאפליה עקב היותה אישה ובית הדין האזורי צדק בדחותו את תביעתה זו.

ב.         תוספת כוננות

גב' רנאל ביקשה לקבל את תוספת הכוננות כחלק משכרה הרגיל וללא חובת דיווח, וזאת בניגוד להוראת התקשי"ר או לאישור הממונה על השכר.

מר בוגוסלבסקי, שמשמש כסגן מנהל מינהל התקשוב, הוא בתפקיד בכיר מן הגב' רנאל ובמסגרת תפקידו זה, קיבל אישור מיוחד של הממונה על השכר להכללת תוספת הכוננות כחלק מן השכר הרגיל, ללא חובת דיווח.

מכאן שגם ברכיב זה של התביעה הגב' רנאל לא הוכיחה כי הופלתה על רקע מינה. כל שהובהר הוא שהתפקיד בו מכהן מר בוגוסלבסקי מזכה תשלום תוספת כזו, ללא דיווח, על פי אישור הממונה על השכר ואילו, כל העובדים האחרים אינם זכאים לתוספת זו על פי הוראות התקשי"ר.

ג.         בית הדין האזורי בחן את העדים והראיות שהובאו בפניו והגיע למסקנה כי הגב' רנאל לא הוכיחה כל הפליה בינה לבין עובדים גברים במעמדה וכי טענותיה מתבססות על תחושתה הסובייקטיבית.