פסק-דין בתיק עע 105/05

השופט שמואל צור

1.         השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה האם זכאי המערער לפיצוי בעד ימי חופשת מחלה שלא נוצלו. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה ומכאן הערעור בעניין זה בפנינו.

2.         המערער הועסק במדינה כמנהל אגף בכיר במינהל מקרקעי ישראל. המערער הועסק משנת 1985 ועד שנת 2001 על פי חוזה מיוחד המתחדש משנה לשנה. החוזה המיוחד על פיו הועסק המערער נערך לפי תקנה 1(3) לתקנות שרות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960 (פיסקה 16.414 א' לתקשי"ר). נקבע בחוזה המיוחד כי שרותו של המערער אינו נושא זכויות לגמלה לפי חוק שרות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות) וזכויותיו לפיצויים או לגמלאות הובטחו בקרן פיצויים ואחר כך בביטוח מנהלים.

3.         עם סיום שרותו במדינה, דרש המערער לשלם לו פיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו. דרישה זו נדחתה ובשל כך הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בירושלים.

4.         בבית הדין האזורי טען המערער כי הוא זכאי לפיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו מכח חוק דמי מחלה תשל"ו-1976, אך שינה את עמדתו וטען כי הזכות קמה לו מהוראות התקשי"ר (תקנון שירות המדינה). כמו כן טען המערער כי הוא זכאי לפדיון ימי מחלה מכח חוקי היסוד והוסיף וטען כי באי ההכרה בזכותו זו הוא מופלה לרעה בהשוואה לעובדי מדינה אחרים.

            המדינה טענה כי חוק דמי מחלה אינו חל על המדינה ועל כל פנים אין בו מקור להכרה מכח עצמו לפיצוי על ימי מחלה שלא נוצלו. לעצם העניין טענה המדינה כי ההסדר הקבוע בתקשי"ר לעניין זה חל אך ורק על עובדי מדינה קבועים המועסקים על פי כתב מינוי הזכאים לגמלה לפי חוק הגמלאות. לטענת המדינה, הואיל והמערער הועסק בחוזה מיוחד ותקופת שרותו אינה נושאות זכות לגמלאות לפי חוק הגמלאות, לא חלות עליו הוראות התקשי"ר בעניין פדיון ימי מחלה.

5.         בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי ונציגי ציבור מר פוסט ומר פיינברג; תיק עב' 2076/02) דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע כי, לפי התקשי"ר, הזכאות לפדיון ימי מחלה קמה רק לעובד פורש הזכאי לגמלה לפי חוק הגמלאות. בית הדין האזורי התייחס במיוחד לטענת המערער כי חלה עליו הוראת פיסקה 33.270(ד) לתקשי"ר, לפיה גם תקופת שרות של עובדים המבוטחים בקרן ביטוח אחרת המקבלים תשלום מקופת המדינה בעד ימי מחלה נחשבת כתקופה המזכה בפיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים.

בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי הוראת פיסקה 33.270(ד) כפופה להוראה הכללית שבתקשי"ר לפיה הזכאות לפדיון ימי מחלה נתונה רק לעובד הזכאי לגמלה לפי חוק הגמלאות. בית הדין האזורי הסביר, על יסוד המסמכים שהובאו בפניו, כי הוראת פיסקה 33.270(ד) מתייחסת לאותם עובדי מדינה שפרשו לגמלאות לפי חוק הגמלאות אך בחלק מתקופת עבודתם הם הועסקו כעובדים ארעים או על פי חוזה מיוחד ולגבי תקופות אלה בוטחו זכויותיהם בקרן ביטוח. לעומתם, המערער פרש בלא זכויות לגמלה לפי חוק הגמלאות ולכן הוראה זו אינה חלה עליו (סעיפים 8 - 9 לפסק הדין).

6.         בערעור חוזר המערער על טענותיו בבית הדין האזורי. לטענתו, אמנם פיסקה 33.270(א) לתקשי"ר מעניקה זכות לפיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים אך ורק לעובדים הזכאים לפנסיה לפי חוק הגמלאות, אלא שזכותו מעוגנת בפיסקה 33.270(ד) המעניקה זכות זו גם למי שזכויותיו מבוטחות בקרן ביטוח חיצונית למדינה. לטענתו, הוראת פיסקה זו הוספקה מספר שנים לאחר פסקה 33.270(א) והיא נועדה להרחיב את תחולת ההסדר גם על עובדים במעמדו. לטענת המערער, נקבע בחוזה המיוחד שלו כי זכויותיו לימי מחלה יובטחו על ידי המדינה ולכן חלה עליו הוראת פיסקה 33.270(ד). המערער מסתמך, בין השאר, על פסיקת בית הדין הארצי בפרשת "צוררו" (דב"ע נה/268-3 אליעזר צוררו נגד המועצה המקומית פרדס חנה; לא פורסם) בו הוכרה זכאותו של עובד לפיצוי על ימי מחלה בלתי מנוצלים עם הגיעו לגיל פרישה, אף שלא היה זכאי לקיצבה אלא לפיצויים בלבד. המערער חוזר וטוען כי הוא מופלה לרעה ביחס לעובדי מדינה אחרים.

            המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי ומסבירה כי הוראת פיסקה 33.270(ד) לתקשי"ר חלה על אותם עובדים הפורשים לפנסיה לפי חוק הגמלאות אך חלק מתקופת שרותם היה במעמד ארעי או על פי חוזה מיוחד וזכויותיהם לתקופה זו בוטחו בקרן ביטוח חיצונית. המדינה שבה ומדגישה כי הזכות לפיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים שמורה לעובדים ששרותם נושא זכות לגמלה לפי חוק הגמלאות בלבד, בשונה מן המערער שהועסק על פי חוזה מיוחד ותקופת שרותו לא נשאה זכות לגמלה לפי אותו חוק.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולחומר שבפנינו, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי ראוי פסק דינו להתאשר, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. נעמוד להלן על מספר נקודות הנוגעות לעניין.

8.         הסדר של פיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים אינו חלק ממשפט העבודה המגן המעוגן בחוק. במיוחד ראוי לציין כי הסדר זה אינו מעוגן בחוק דמי מחלה, העוסק בתשלום עבור ימי מחלה ואינו עוסק בפיצוי על ימי מחלה בלתי מנוצלים.

9.         הסדר של פיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים מעוגן בהוראות סעיף 33.27 לתקשי"ר. הוראות הזכאות היא פיסקה 33.271 הקובעת כך:

" פרש עובד מן השרות בנסיבות המפורטות להלן ישולם לו או לשאיריו פיצוי בעד ימי חופשת המחלה שלא נצולו העומדים לזכותו בתאריך פרישתו:

(א)      בפרישה לקצבה בהתאם לפסקה 85.221 או 85.411 בגיל שאינו פחות מ-55 שנה;

(ב)       בפרישה לקצבה בהתאם לפסקה 82.511 (ג), 85.311 כאשר העובד יקבל את קצבתו, במועד מאוחר יותר, ישולם הפיצוי בעד ימי חופשת מחלה שלא נוצלו מיד עם הפרישה;

(ג)       בפרישה לקצבה מחמת מצב בריאותי לקוי, בהתאם לפסקה 85.211 או 85.212 על פי קביעת ועדה רפואית מוסכמת;

(ד)       במקרה פטירה בנסיבות המזכות את השאירים בקצבת שאירים בהתאם לחוק הגמלאות;