פסק-דין בתיק עע 1016/04

1. המערער בע"ע 1016/04 הוא המשיב בע"ע 1164/04, יעקב טלוביץ, (להלן- טלוביץ) הגיש לבית הדין האזורי בירושלים (השופטת דיתה פרוז'ינין; בשא 016916/03; עב 1277/99) תביעה לתשלום הפרשי שכר ופיצוי הלנת שכר בגין סכומים שלא שולמו ובגין סכומים ששולמו באיחור, הפרשי ביטוח מנהלים על חלק השכר שלא שולם, גמול שעות נוספות והפרש פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

2.  בית הדין האזורי בפסק דינו מיום 22.10.03 קבע, כי על המשיב בע"ע 1016/04 הוא המערער בע"ע 1164/04, מכון בית יעקב למורות, (להלן- בית יעקב) לשלם לטלוביץ את התשלומים הבאים:

                                א.        גמול שעות נוספות בסך של 93,761 ש"ח , כפי שנתבע על ידו בכתב התביעה.

                                 ב.         הפרשי שכר בסך של 29,583 ש"ח נטו, והפרשה לביטוח מנהלים בסך של 1,639.53 ש"ח נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.97.

                                  ג.         הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

3.      בערעור שהגיש טלוביץ לבית דין זה טען, כי הוא זכאי לפיצוי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וכי טעה בית הדין האזורי בכך שלא פסק לו פיצויים אלה.

4.      בית יעקב הגיש אף הוא,  ערעור לבית דין זה בו טען את הטענות הבאות:

                                א.        לא היה מקום לחייבו בתשלום גמול שעות נוספות לטלוביץ.

                                 ב.         החלטת בית הדין האזורי (השופטת דיתה פרוז'ינין; בשא 016916/03 בתיק עיקרי עב 1277/99) מיום 5.12.03 בבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה על ידי טלוביץ לאחר מתן פסק הדין (להלן- בקשת התיקון) התקבלה בחוסר סמכות. לטעמו של בית יעקב, בקשת התיקון נועדה כדי לחסוך מטלוביץ את הצורך בהגשת ערעור. בית יעקב טען, כי מדובר בתיקון מהותי של פסק הדין שלא ניתן לעשותו במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, אשר בעיקרו עוסק בתיקון טעות טכנית, פליטת קולמוס, טעות סופר או השמטה מקרית, וכי תוצאה מתיקון זה נפסק לזכותו של טלוביץ יותר ממה שתבע.

5. לאחר שבחנו את כלל החומר שהובא לפנינו ונתנו דעתנו לטענות הצדדים הן בסיכומים שהוגשו בכתב והן בהשלמת הטיעון שהתקיימה בפנינו, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי- דינו להתאשר, ודין שני הערעורים להידחות.

6. פסק דינו של בית הדין האזורי וההחלטה בבקשת התיקון מנומקים היטב, ולא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק התערבות בם.

למעלה מן הדרוש נציין, כי קביעתו של בית הדין האזורי בבקשת התיקון לפיה הוספה המילה "נטו" לחיוב בתשלום גמול שעות נוספות, מתבקשת, וזאת לאור העובדה שהתשלומים ששולמו לטלוביץ על ידי בית יעקב בכל תקופת עבודתו היו תשלומי נטו. אשר על כן, אין כל סיבה מדוע דווקא תשלומי גמול השעות הנוספות הנגזרים מתשלומי השכר ששולם נטו, לא יהיו גם הם תשלומי נטו.

7. בשולי הדברים, נתייחס לטענה נוספת שהודגשה בפנינו, חזור והדגש, במהלך הדיון, ולפיה קבלת הבקשה של טלוביץ לתיקון טעות סופר, משמעותה הלכה למעשה תוספת פיצוי בסך 104,000 ש"ח, מבלי ששולמה אגרה נוספת בגין סכום זה, אשר מלכתחילה, לא נתבע כלל בכתב התביעה.

בפסק דין של בית המשפט העליון אשר ניתן על ידי השופטת (בדימוס) דליה דורנר רע"א 6928/01 אברהם פלוק ואח' נגד משה זינגל ואח', פ"ד נו(5), 721, עמ' 723-724  ואשר בו צוטטה עמדתו של השופט משה לנדוי בע"א 155/77 פקיד השומה נגד להד, פ"ד כט(2) 505, בעמ' 506-507, נאמר:

" אגרות בתי-משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על-ידי בתי-המשפט שלה, מספקת לבעל-הדין. אם קיימת מחלוקת על גובה האגרה, הרי זו מחלוקת בין בעל-הדין החייב באגרה ובין המדינה כזכאית לאגרה. לבעל-הדין שכנגד בהליך שבו גובים את האגרה, אין שום עניין ישיר משלו בגובה האגרה, כי הוא לא גובה אותה, ולא הוא חייב להחזירה אם שולמה אגרה ביתר. לכל היותר יש לו ענין עקיף מאוד בגובה האגרה, אם בסוף ההתדיינות הוא יחוייב לשפות את יריבו על האגרה שהלה שילם. אך ענין זה אין די בו כדי להקים לו עילת תביעה בקשר לקביעת האגרה או החזרתה על-ידי קופת בית-המשפט".

לאור האמור לעיל, גם אם שילם טלוביץ אגרה בחסר, אין נתון זה מקים לבית יעקב זכות לשלם לו את גמול השעות הנוספות כתשלום ברוטו, בה בשעה שפסיקת בית הדין חייבה אותו כדין לשלמו בסכום נטו.

8.      סוף דבר - הערעורים נדחים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן  היום י"ז באדר ב', תשס"ה (28 במרץ2005) בהעדר הצדדים.