פסק-דין בתיק עע 101/06

השופט שמואל צור

1.         המערער הועסק על ידי המשיב, הוא הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל  (להלן - הטכניון). המערער הועסק על ידי הטכניון כמורה לספורט במחלקה ללימודים כלליים החל מיום 1.10.1979. תחילה הועסק המערער כמורה, לאחר מכן כעמית הוראה ומיום 1.3.1992 הוא הועסק כעמית הוראה בכיר. המערער נמנה על הסגל האקדמי בטכניון והוא הועסק בהיקף של 11 שעות שבועיות. במקביל לכך עבד המערער כמורה לספורט במכללת וינגייט בהיקף משרה של 100% - 130%.

2.         העסקתו של המערער בטכניון נעשתה על פי כתבי מינוי לתקופות קצובות של 10 חדשים שהתחדשו מידי שנה. על כתבי מינוי אלה חתמו הטכניון מצד אחד והמערער מצד שני. אין חולק כי כתבי מינוי אלה היוו את חוזה העבודה שבין הצדדים, בנוסף להסדרים הקיבוציים האחרים החלים על עובדי הסגל האקדמי בטכניון.

3.         לקראת שנת הלימודים תשנ"ט (1998 - 1999) התגלעה מחלוקת בין המערער לבין הטכניון: המערער טען כי הוא זכאי לפנסיה לפי חוקת הגמלאות של הטכניון בעוד הטכניון חלק על טענה זו. על רקע זה הוסיף הטכניון לכתב המינוי פיסקה לפיה אין בחתימת הטכניון על כתב המינוי כדי לוותר על עמדתו (של הטכניון) כי המערער אינו זכאי לפנסיה לתקופת עבודתו. המערער סירב לחתום על כתב המינוי עם התוספת האמורה ועל רקע זה הודע לו שאם לא יחתום על כתב המינוי תסתיים עבודתו תוך 30 יום. המערער עמד על דעתו ולא חתם על כתב המיוני ובפועל נפסקה העסקתו ביום 28.2.99. בכך הסתיימה תקופת עבודתו של המערער בטכניון שנמשכה כ-20 שנה.

4.         עם סיום עבודתו בטכניון שולמו למערער פיצויי פיטורים מוגדלים עבור כל תקופת שרותו, בנוסף על זכויות שנצברו לו בתקופת שרותו ובהן קופת גמל וקרנות השתלמות (שקלית ודולרית).

5.         לאחר סיום העסקתו בטכניון, הגיש המערער תביעה בבית הדין האזורי בחיפה, בה טען כי הועסק במעמד של קביעות ולכן הוא זכאי לפנסיה לפי חוקת הגמלאות של הטכניון. בנוסף תבע המערער פיצוי על פיטורים שלא כדין, השלמת פיצויי פיטורים, דמי חופשה ופדיון ימי מחלה.

6.         בית הדין האזורי (השופטת מיכל אריסון - חילו ונציגי ציבור מר שגיא ומר בקר; תיק עב' 1502/00) דחה את תביעתו העיקרית של המערער להכיר בו כזכאי לפנסיה לפי חוקת הגמלאות של הטכניון. בית הדין האזורי פסק שהמערער אינו זכאי לפנסיה הן בשל כך שלא הועסק במעמד של קביעות והן בשל כך שלא הועסק במשרה מלאה. אשר לתביעה לפיצוי על פיטורים שלא כדין, קבע בית הדין האזורי כי דרישת הטכניון להוספת הפיסקה לכתב המינוי (סעיף 3 לעיל) לא היתה הכרחית ולא היתה סבירה ומידתית. לאור זאת קבע בית הדין כי המערער פוטר שלא כדין ופסק לו פיצוי על כך בגובה חמש משכורות, עד תום שנת הלימודים במהלכה הופסקה עבודתו. שאר רכיבי תביעתו של המערער  נדחו.

7.         בערעור בפנינו שב המערער וטוען כי הוא זכאי לפנסיה לפי חוקת הגמלאות של הטכניון. לטענתו, העסקתו בטכניון היתה על בסיס משרה מלאה ושגה בית הדין בכך שקבע שהוא הועסק במשרה חלקית. עוד טען המערער כי לפי הוראות התקנון האקדמי של הטכניון ועל רקע של עשרים שנות עבודה בטכניון הוא היה זכאי למעמד של קביעות, שהוא תנאי מוקדם לתחולת חוקת הגמלאות. בנוסף משיג המערער על גובה הפיצוי שנפסק לו על פיטוריו שלא כדין וטוען כי היה על בית הדין לפסוק לו שכר מלא עד הגיעו לגיל  68, הוא גיל הפרישה הקבוע.

            בערעור שכנגד טוען הטכניון כי המערער לא פוטר מעבודתו אלא הפסיק אותה מרצונו. לטענת הטכניון, לא שונו תנאי העסקתו של המערער ולא היה מקום לפסוק לו פיצוי על פיטורים שלא כדין.

8.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, הן בכתב והן בעל פה, אנו מחליטים לדחות את ערעורו של המערער, על שני חלקיו, ולקבל את הערעור שכנגד שהגיש הטכניון. נעמוד להלן על טעמי פסיקתנו.

הזכאות לפנסיה

9.         הזכות לפנסיה אינה דבר המובן מאליו. לא כל עובד, באשר הוא, זכאי לפנסיה והזכות לכך הינה פועל יוצא מהוראות מיוחדות בחוק, בהסכמים קיבוציים, בחוקות פנסיה למיניהן או בחוזה העבודה האישי. הוראות אלה - ככל שהן קיימות - קובעות, בין השאר, את התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך זכאות לפנסיה. מציאות החיים וההוראות הנורמטיביות החלות אצל כל מעסיק מלמדות שההוראות המזכות בפנסיה לא חלות בהכרח על כל העובדים ואפשר שיתקיימו קבוצות של עובדים אצל מעסיק נתון שהסדרי הפנסיה אינם חלים עליהם. מציאות זו אינה דבר יוצא דופן.

10.       הטכניון מעסיק עובדים ובהם עובדי מינהל וסגל אקדמי. המערער הועסק כמורה ועם השנים עלה בסולם הדירוג המקצועי עד הגיעו לרמה של עמית הוראה ועמית הוראה בכיר. כפי שנאמר, המערער נמנה על הסגל האקדמי בטכניון והשאלה היא האם - במעמדו זה - חלים עליו הסדרי הפנסיה הנוהגים בטכניון.

11.       הסדר הפנסיה בטכניון מעוגן בחוקת הגמלאות, שלה מעמד של הסכם קיבוצי (להלן - החוקה או חוקת הגמלאות). הזכות לקצבה מוגדרת בסעיפים 14 - 16 לחוקה והיא חלה על "עובד" שפרש מרצונו (סעיף 15), על "עובד" שיצא לקצבה לפי החלטת ההנהלה (סעיף 16) ועל מי שפוטר מן "השרות" לאחר 5 או 10 שנים (סעיף 14). לפי סעיף 1 לחוקה "שרות" הוא "שירות קבוע כעובד" ו"עובד" הוא "עובד המועסק על ידי הטכניון כעובד קבוע בשכר". הנה כך, שילוב של הוראות אלה מלמד כי תנאי  מוקדם לזכאות לפנסיה לפי חוקת הגמלאות הוא היותו של "עובד" במעמד של "עובד קבוע".

12.       לחיזוק מציאות משפטית זו קובע סעיף 58 לחוקה, כך:

" אי תחולה

הוראות חוקה זו לא תחולנה:

1.         על עובד הטכניון המועסק על פי הסכם מיוחד אם נקבע כך באותו הסכם ובמידה שנקבע.