פסק-דין בתיק עמש 41/03

העובדות

1.         נושא הערר הוא בקשה לתיקון שומה של חלקה מס' 12 בגוש מס' 18534, להלן המקרקעין, שהמשיב סרב להענות לה ולתקן את השומה שנקבעה על ידו לאחר השגה.

2.         עשית השומה הנדונה היא תוצאה של עסקה במקרקעין, מתאריך 17/07/98 לפי הסכם מכר שצורף לערר כנספח א'.

3.         הוגשה תחילה השגה על ידי העורר בתאריך 26/10/98, המשיב קיבל חלקית את ההשגה בהחלטתו מיום 13/03/99 והעמיד שווי המקרקעין על סך 233,000.00 ש"ח, והמס המגיע ממנו שולם על ידי הקונה (ולא על ידי המוכר כקבוע בחוק). מן הראוי לציין כי על החלטה זו לא הגיש העורר ערר והשומה הפכה לשומה סופית. על עובדות אלו אין מחלוקת בין הצדדים בערר זה.

4.         העורר המתין עד לתאריך 09/01/03 והגיש הפעם בקשה לתיקון השומה שהיתה שומה סופית, זאת בהתאם לסעיף 85, להלן סעיף 85, של חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה, ורכישה) התשכ"ג - 1963, להלן החוק, המאפשר תיקון שומה סופית בשלושה מצבים:

1.       כאשר בעת עשית השומה היו עובדות, שנתגלו מאוחר יותר ובכוחן של אלה לבדן, היה המנהל קובע שומה שונה.

2.       או שההצהרה היתה לא נכונה, דבר שהשפיע על קביעת השווי בעת עשית השומה על ידי המנהל.

3.       או שנתגלתה טעות בשומה.

המחלוקות

5.         בא כוח המשיב טוען, כי לפי לשון סעיף 85 לחוק, קימות שתי אפשרויות לעשות שימוש בסעיף 85: האחת ביוזמת המנהל עצמו, השניה ביוזמת מי ששילם המס, במקרה זה, הואיל והעורר לא שילם את המס, אלא הקונה, הרי המוכר איננו רשאי ליזום תיקון השומה. לעומת טענות אלו אומר בא - כוח העורר, שכוונת המחוקק באמרו מי ששילם את המס, מכוונת במקרה זה למוכר כיוון שמדובר במס שבח, המוטל על פי החוק על המוכר ואין נפקא מינא מי שילם את המס.

6.         שאלת פרשנות נוספת מתעוררת בערר זה, הפירוש שנתן בא כוח המשיב לסעיף 27 לחוק בכל הנוגע לקביעת שווי הרכישה, כאשר מדובר בהעברה ללא תמורה ובתנאי שהמוכר מסר במועד הקבוע בסעיף 73 לחוק, הצהרה לפי סעיף מס עיזבון ושילם את מס העיזבון המגיע ממנו, אזי שווי הרכישה שמקורה ברכישה ללא תמורה, יהיה שווי הרכישה לפי האמור בסיפא של 29 לחוק, כלומר אילו נמכרה על ידי מי שממנו נתקבלה.

7.         בא כוח המשיב אומר כי התנאי לנהוג לפי הסיפא של סעיף 29 כלומר ששווי הרכישה יהיה השווי אילו נמכרה על ידי מי שממנו נתקבלה, מותנה בכך שהצהיר העורר על כך בעת הגשת ההצהרה למס שבח. משלא נהג כך העורר, הרי שאין הוא זכאי לעשות שימוש בסעיפים מס' 28, 27, 29 לחוק.

הדיון

8.         השאלות המתעוררות כאן מבחינה עובדתית, אינן במחלוקת ואמנה אותן אחת לאחת:

א.         נעשתה עסקת מכר שבה הקונה התחייב לשלם את מס השבח, למרות שהחוק חייב את המוכר בתשלומו.

ב.         היתה השגה על השווי ונתקבלה בחלקה, והעורר לא הגיש ערר עליה והמס שהמוכר חייב בתשלומו שולם על ידי הקונה.

ג.          כעבור כשלוש שנים מתשלום המס, לאחר שלמעשה השלים משלם המס עם השווי והמס, פנה ובקש תיקון השומה בטענה שנתגלו עובדות שיכולות היו להשפיע על השומה בקביעת שווי הרכישה שהיה, נותן המקרקעין בלי תמורה, שנקבעת לגביו.

9.         התוצאה מהבקשה לתיקון לפי סעיף 85 לחוק מגלה לפנינו מצב עובדתי מסוים שנראה לכאורה כשנוי במחלוקת:

א.         הבקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק היא אינה אלא "דרך עוקפת" להביא את השומה לדיון בפני ועדת ערר למרות שמועד הערר עבר מן העולם.

ב.         כפי שעולה מהתנגדות בא כוח המשיב להענות לבקשת העורר לפעול לפי סעיף 85 לתיקון שומה, הרי אם תחליט הועדה להעתר לבקשת העורר ותתיר תיקון השומה וכתוצאה מזה יקבע שווי הרכישה לפי הסיפא של סעיף 29, היה המשיב קובע שומה נמוכה יותר כך שהיה שיעור המס שחייב בו המוכר (ששולם על ידי הקונה), נמוך בהרבה משיעור המס ששולם בפועל.

ג.          השאלה העיקרית בערר זה היא, אם אמנם ניתן לקבוע שווי אחר שבעטיו המס קטן, כשאלה מהותית, ולא השאלה הדיונית" בדבר עיון מחדש בשומה בהסתייע בסעיף 85 לחוק, או למשל בדרך של הגשת בקשה להארכת מועד, דבר שלא נעשה.

10.       עיינו שוב בסיכומי בא כוח המשיב ועימתנו אותם עם סיכומי בא כוח העורר, והגענו לתוצאות הבאות: