פסק-דין בתיק עמש 1007/06

: | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
1007-06
19.10.2006
בפני :
1. זועבי עבד אלרחמאן - יו"ר
2. חבר ועדה עו"ד אברהם הללי
3. חבר ועדה מאלק עמרור עו"ד (רו"ח)


- נגד -
:
חב' ג'מיל פחמאוי
:
מנהל מס שבח מקרקעין - נצרת
פסק-דין

המצב העובדתי והמשפטי

1.         מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת המשיב, מתאריך 30.11.2004 שניתנה בפעם השניה, בה המשיב דחה את בקשת העורר. מדובר בקביעת שווי של המקרקעין הידועים כחלקה מס' 3 בגוש מס' 12200, להלן המקרקעין, בתיקי שומה מס' 102033867, 102032638, 102008521. ההחלטה השניה של המשיב לדחות את בקשת העוררת ניתנה בתאריך 2.3.2005. ראוי לציין כי בתאריך 16.2.2004 הוגשה השגה בנושא שווי המקרקעין של חלקה 3 בגוש מס' 12200, נושא השומות ע"י עו"ד ח. מוחמד פהד ויחד אתה הוגשה הבקשה הראשונה להארכת מועד להגשת ההשגה, שכאמור נדחתה סופית בתאריך 2.3.2005 בנימוק כי ההשגה הוגשה באיחור של כשנה וחצי.

2.         בבקשת העורר להארכת מועד הגשת ערר מתאריך 2.2.2006 נושא הדיון כאן, לא נמצאו נימוקים שיכלו להטות את הכף לטובת העורר, בדבר הסיבה שלא הגיש השגה במועד. העורר בנימוקיו טוען לביסוס בקשתו להארכת מועד כך:

א.         כי המשיב הינו רשות מנהלית, שחלים עליה דיני מנהל ציבורי, לרבות עקרון תום הלב המנהלי המוגבר.

ב.         דחיית הארכת מועד להגשת ההשגה על ידי המשיב, פוגעת בעקרון תום הלב וגורמת לפגיעה באימון הציבור  במערכה הציבורית.  על ידי החלטתו המשיב היפלה את המבקש לרעה, כי היו עסקאות זהות ודומות שהשווי שנקבע בהן, שונה מהשווי שנקבע כאן. למרות שמדובר באותה קרקע שנעשתה בעסקה אחרת שקדמה לעסקה הנדונה.

3.         לבסוף החל טוען העורר לגופה של שומה בקשר לשווי המקרקעין, כפי שנקבע על ידי המשיב. אין הוא מביא נימוק או סיבה על האיחור בהגשת הערר  ולא הביא כל צידוק לכך.

הדיון

4.         נראה לנו כי ב"כ העורר נתפס לטעות  בכל הנוגע לסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין. לפי לשון סעיף, נכון כי יכול העורר לערור על כל החלטה של המשיב גם אם היא איננה נוגעת במישרין בשווי המקרקעין, דא עקא, כל שהיה על העורר לעשות במקרה זה, הוא לערור על החלטת המשיב במועד שנקבע להגשת ערר, בכל הנוגע לדחיית בקשתו להארכת מועד, מדובר בבקשתו הראשונה מתאריך 16.2.04. העורר לא היה צריך לנקוט בהליך שאין לו תימוכין בחוק ולהגיש בקשה נוספת להארכת מועד. במעשהו זה גרם לאיחור בהגשת הערר על החלטת המשיב. משנהג כפי שנהג, הרי הוא החמיץ את המועד להגשת ערר זה.

5.         אנו סבורים שהיה איחור רב ובלתי מוצדק בהגשת הערר מה עוד ולא הובאו בפנינו נימוקים המצדיקים איחור זה, או נימוקים שיכלו להניע את הועדה להעתר לבקשה להארכת מועד כמבוקש, לרבות קבלת עתירתו לפיה ביקש להורות למשיב לקבל השגתו הנוספת שאף היא הוגשה באיחור.

6.         אין אנו מקבלים את טענת ב"כ העורר בכל הנוגע להעדר תום לב מצד המשיב כרשות מנהלית. לא מצאנו כל חריגה מדיני המינהל הציבורי בהחלטתו של המשיב. לא כל שכן לא היתה כל פגיעה בעיקרון של תום הלב המינהלי המוגבר. לא שוכנענו גם כי היה על המשיב לקבל מבלי שימצא צידוק חוקי לכך, השגה נוספת על זו שכבר היתה ונדחתה. אנו מוצאים כי המשיב נהג בתום לב. נהפוך הוא אם היה המשיב נעתר להארכת מועד הגשת ההשגה באיחור בלי סיבות המצדיקות איחור זה ומבלי שיוכל לנמק את החלטתו, היה יכול להיות בכך משום הליך לא תקין. כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון, שיש ליתן חשיבות רבה למועדים סטאטוטורים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת הליך שיפוטי. (ראה רע"א 1643/04 פנינת טל מפי כב' השופטת פרוקצ'ה, שצוטט ובתשובת בא כוח המשיב) לולא היתה חשיבות למועדים שבחוק, לא היה המחוקק טורח לקבוע אותם.

7.         העורר החמיץ כאן שני מועדים הקבועים בחוק מבלי שיתן טעם לכך: האחד, מועד הגשת ההשגה, והשני מועד הגשת הערר על דחית בקשתו להארכת מועד להגשת ההשגה.

8.         גם אם היינו רוצים לראות בהגשת הערר כי היא נעשתה במועד, מה שלא קרה כך, היתה הועדה יכולה לדון בשאלה אחת ויחידה והיא אם היה צידוק או לא היה צידוק בהחלטת המשיב לדחית בקשת העורר להארכת מועד להגשת ההשגה ותו לא. לא נראה לנו כי במסגרת ערר על נקודה זו בלבד, יכול העורר להרחיב את יריעת הערר על השווי. יתכן והיה מקום שהמשיב ישקול את נימוקיו של העורר בדבר, השוני בשווי המקרקעין שקבע המשיב בקבלו את ההצהרות בעסקה הראשונה ולקבוע שווי אחיד גם בעסקה השניה, אלא שדבר זה היה צריך להעשות על ידי המשיב בדרך של דיון בהשגה, המוגשת אליו במועד הקבוע בחוק. ברם השגה כזו לא הוגשה במועד, לפיכך אנו מקבלים את טענתו של בא כוח המשיב כי השומות שנעשו נהיו לשומות סופיות ולא ניתן בדרך עקיפה לשנות החלטתו זו.

9.         על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה להארכת מועד ומקבלים את הטענה המקדמית, בדבר דחית הבקשה על הסף.

10.        משהגענו למסקנה אשר אליה הגענו, דין הערר להדחות וכך אנחנו קובעים.

11.        העורר ישלם למשיב הוצאות הליך זה, בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה לפי החוק עד לפרעונו הסופי.

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ז (19 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

מאלק עמרור, רו"ח

חבר ועדה

 

אברהם הללי,עו"ד

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה רכישת מנוי

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>