פסק-דין בתיק עמנ 245/06

א.         מהות הערעור

הערעור דנן מוגש על שתי החלטות של בית הדין למשמורת, האחת מיום 9.7.06 והשניה מיום 12.7.06, המורות על הרחקת המערערת מן הארץ.

ב.         עובדות רלוונטיות

המערערת, נתינה סינית, הגיעה לארץ לפני כשלוש וחצי שנים, באשרת ב/1 בתחום הסיעוד.

לטענת המערערת, למרות מה שהובטח לה בסין ע"י חברת כוח האדם, כשהגיעה ארצה לא נמצא לה מעסיק. היא לא ידעה שאשרת עבודתה התבטלה ולכן היא לא פנתה להסדיר את מעמדה.

המערערת נעצרה ביום 5.7.06 והוצא נגדה באותו יום צו הרחקה. היא הובאה למתקן משמורת לשוהים שלא כדין בכלא "מעשיהו", שם נערך לה שימוע בפני בית הדין למשמורת ביום 9.7.06.

המערערת טענה בשימוע שנערך לה כי מעסיקה האחרון חייב לה סכום של 1,600$. דיין בית הדין  עו"ד דן ליברטי הודיע כי המערערת לא תשוחרר משום שיש לו חשד מבוסס שהמערערת הינה קורבן לעבירה של סחר בנשים. לטענת ב"כ המערערת, דיין בית הדין הבטיח כי המערערת לא תורחק עד לבירור החשדות בעניינה.

ביום 10.7.06 הגישה המערערת תביעה נגד מעסיקה האחרון בבית הדין לעבודה בת"א, על סך של 34,435 ש"ח וגם בקשה העדה מוקדמת. בית הדין לעבודה קבע מועד להעדה מוקדמת ליום 20.7.06. לאור קשיים טכניים בתרגום דבריה של המערערת מן השפה הסינית, לא ניתן היה להחתימה על תצהיר. משכך נדחה מועד העדתה המוקדמת של המערערת.

ביום 12.7.06 פנתה ב"כ המערערת לבית הדין למשמורת בבקשה לשחרר את המערערת בערבות עד להעדתה המוקדמת. בקשה זו נדחתה (ע"י הדיין עו"ד אלעד אזר). לטענת ב"כ המערערת, החלטה זו אינה סבירה מאחר והיא מסתמכת על מקרה בו מוחזקת סינית אחרת שוחררה בערבות של 22,000 ש"ח ולא יצאה מן הארץ.

למערערת נקבעה טיסה ליום 20.7.06.

ב"כ המערערת מציין כי הוא יצר קשר עם עו"ד ליברטי על מנת לברר מדוע הוחלט להרחיק את המערערת על אף הבטחתו לעכב את הרחקתה עד לבירור החשדות שעלו בעניינה כאמור. לטענתו, הודיע לו עו"ד ליברטי כי הוא לא הצליח לבטל את הטיסה ונראה שיש להגיש עתירה לצורך כך.

ביום 19.7.06 הוגשה עתירה מנהלית ע"י המערערת. בית המשפט התבקש לשחררה בערבות עד לבירור החשדות שהועלו בעניינה ו/או עד העדתה המוקדמת בפני בית הדין לעבודה ביום 21.8.06 וכן ליתן צו ביניים לעיכוב הרחקתה עד להחלטה בעתירה.

הטסתה של המערערת בוטלה (ע"י השופט זפט). כמו כן ניתן צו ביניים לעיכוב הרחקתה עד ליום 5.9.06 (ע"י השופט מודריק).

לאחר בדיקה שנערכה עי המחלקה המשפטית של המשיבה 2 התברר כי החשדות שהועלו בעניינה של המערערת הוסרו. ב"כ המערערת ביקש לשחררה בערבות מהמשמורת ובקשתו נדחתה ע"י עו"ד אזר.

בדיון שהתקיים ביום 20.8.06 בעתירה שהגישה העותרת, הוחלט למחוק את העתירה (השופטת אחיטוב) לבקשתה של המערערת. כמו כן, הוחלט לעכב את ביצוע הרחקתה של העותרת עד ליום 5.9.06.

מועד דיון להעדה מוקדמת של המערערת בבית הדין לעבודה נדחה שוב עקב בעיה להחתימה על תצהיר ונקבע ליום 14.9.06.

בית המשפט התבקש לבטל את החלטות בית הדין למשמורת, דהיינו, לשחרר את המערערת מהמשמורת בערבות להבטחת יציאתה מן הארץ, עד למתן עדותה המוקדמת בפני בית הדין לעבודה ביום 14.9.06.

ג.          דיון

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 קובע בסעיף 13כ"א(ב) כדלקמן:

              "הוגשה עתירה לבית משפט לענינים מינהליים נגד החלטה לפי פרק זה בענין הרחקה, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לפי סימן זה בענין המשמורת או השחרור בערובה, ידון בית המשפט במסגרת העתירה גם בענין המשמורת או השחרור בערובה, והערעור יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי בענין המשמורת או השחרור בערובה יכלול גם ענינים אלה במסגרת העתירה."

על פי הוראות הסעיף הנ"ל היה על המערערת לכלול עיניינים של משמורת או שחרור בערובה במסגרת העתירה שהגישה המערערת ושנמחקה בהסכמה ע"י השופטת אחיטוב. מאחר ולא ניתנה כל החלטה במסגרת עתירה זו המורה על שחרורה של המערערת ממשמורת בערבות, הרי שקיים מעשה בית דין והמערערת איננה יכולה להעלות סוגייה זו שוב במסגרת הערעור דנן.