פסק-דין בתיק עמנ 106/07

1.         מהו הסיווג הראוי לצורך חיובי ארנונה, של הנכס בו מחזיקה המערערת, הנמצא ברח' הבנאי 35 חולון (גוש 6785 חלקה 33).

            זו השאלה הטעונה הכרעה בערעור שבפני.

            מדובר בקומה הראשונה של מבנה, המשמשת לאחסון טובין של גורמים שונים השוכרים שטחים או "חללים" לצורך כך מהמערערת. שטח הקומה כולה מחולק, החל מ-2005, לכ-200 חללים המופרדים האחד ממשנהו באמצעות מחיצות גבס, באופן שכל אחד מהם משמש, בנפרד, לאחסון ע"י השוכר אותו לתקופות זמן קצובות.

            עד 2005 חולק הנכס, היינו הקומה הראשונה שבו, ל-7 יחידות נפרדות שהושכרו והוחזקו ע"י מספר מחזיקים. בשנת 2005 שונתה, כאמור, החלוקה באופן שכולו מחולק ל-200 חללים קטנים ונפרדים אשר מוחזקים כולם ע"י המערערת.

השינוי בחלוקה הפיסית של הנכס התגלה למשיבה במהלך ביקורת שנערכה ע"י פקחיה בתחילת 2005. גילוי זה הביא לשינוי הסיווג של הנכס והשומה בהתאם, באופן שהנכס סווג, החל מ-2005, כנכס מסחרי לפי סעיף 2.1 לצו הארנונה.

אין חולק כי המערערת לא הודיעה מיוזמתה למשיבה על שינוי זה.

            כנגד הסיווג החדש מכוון הערעור שבפני שהוגש לאחר שהשגת המערערת וערעורה בפני ועדת הערר נדחו.

2.      טוענת המערערת כי יש לסווג את הנכס, לצורך חיובו בארנונה, כסיווג של מגורים או לפחות סיווג שיורי של תעשיה ומסחר, משום ש-95% מהמחסנים או חללי האחסון, כך לטענתה, מיועדים ומשמשים בפועל לאחסון טובין של אנשים פרטיים המאוחסנים, בדרך כלל, בביתם או דירתם. על הסיווג להיעשות, אם כך, על פי אופי השימוש של כל אחד מהחללים באופן נפרד.

ועדת הערר דחתה טענה זו בקובעה כי תכלית עיסוקה של המערערת, בהפעילה נכס זה היא מסחרית או עסקית וכי השימוש לאחסנה בתמורה  ע"י המערערת הוא השימוש העיקרי או הדומיננטי בנכס. לצורך כך, היינו לצורך פעילותה העסקית הזו, היא, ולא השוכרים היחידים או הבודדים, מחזיקה בנכס ואותה ורק אותה יש לחייב בארנונה.

אף את טענות המערערת בדבר מיסוי שטחי המעבר שבין החללים, כשטחים משותפים בבתי מגורים, או כרחוב, דחתה ועדת הערר, שכן אין מדובר בשטחי מגורים או שטחים הפתוחים לשימושו או מעברו של הציבור הרחב.

3.      עיינתי בהחלטת ועדת הערר ונתתי דעתי לטענות שהעלתה המערערת בפניה ובפני והגעתי למסקנה כי אין בהן ממש וכי בדין דחתה ועדת הערר את ערעורה.

אין, כאמור, חולק כי המערערת משתמשת בכל שטח הקומה הראשונה של המבנה המוחזק על ידה, לצורך השכרת שטחי או חללי אחסון לתקופות קצובות ומוגבלות, תמורת  תשלום שהיא גובה מהשוכרים או המשתמשים. 

עיון בצו הארנונה הרלונטי (לשנת 2005) מגלה כי הסיווג הראוי והמתאים ביותר לנכס כזה הוא אכן זה המנוי בסעיף 2.1 לצו הארנונה משנת 2005 הנושא כותרת: "משרדים, שירותים ומסחר", הכולל נכסים המשמשים "למסחר, חנויות, מסעדות, קיוסקים משרדים מחסנים (הדגשה שלי - נ.י), סוכני ביטוח, מרפאות, בתי ספר פרטיים, בתי קפה, שטח המשמש לרחיצת רכב בין מקורה ושאינו מקורה ועסקים אחרים מכל סוג שהוא, בכל תחומי העיר, למעט עסקים הנזכרים במפורש בהמשך צו מיסים זה...".

      4.   סיווג זה מתאים לאופיו והשימוש שנעשה בנכס, שכן על פיו מוטלת ארנונה על סוגי ומיני נכסים "המשמשים למסחר", לרבות מחסנים, כמפורט בסעיף 2.1 המשמשים או אשר עיקר השימוש בהם הוא מסחרי.

אמנם הארנונה המוטלת על בתי מגורים, ששיעורה נמוך משיעור הארנונה לפי סעיף 2.1, מתייחסת אף היא למחסנים המשמשים "דייר אחד הנמצא בבנין או מחוץ לבנין", ומשכך מצורף הוא לשטח היחידה לצורך חיובי ארנונה, ואולם אין מדובר במחסנים דומים.

מחסן אשר שטחו מחויב בארנונה לפי סעיף 1 לצו הארנונה, הוא מחסן המשויך לדירת או יחידת מגורים, ולא אחד מיני רבים במבנה שכל כולו מחסנים ורק מחסנים. המחסנים או חללי האחסון נשוא הערעור הם יחידות אשר כל אחת משמשת, בנפרד, לאחסון טובין של שוכר לתקופת זמן קצובה. לא הרי מחסן כזה כמחסן בבית דירות המשמש את בעל הדירה או היחידה העיקרית במבנה ואותו בלבד. מחסנים מעין אלה "משמשים" או מהווים חלק מיחידה עיקרית ומשויכים אליה. ככאלה שטחם מצורף לשטח היחידה העיקרית לצורך חיובם בארנונה. כך מחסנים הצמודים ליחידות או דירות מגורים בבית מגורים (סעיף 1 לצו וכך מחסנים המנויים בסעיפים אחרים של צו הארנונה (סעיפים 3, 4, 8, 9 ועוד) המתייחסים לסוגי עסקים אחרים כמו מבנים המשמשים לתעשיה ומלאכה, בנקים, חברות ביטוח וכו'.

5.      במקרה שבפני כל הנכס המוחזק ע"י המערערת משמש לאחסנה. לשם כך הוא חולק ליחידות רבות וקטנות והוא משמש שוכרים או מחזיקים שונים ולא רק את העסק או יחידת המגורים (שאינם קיימים כלל במבנה של המערערת), שאליו הוא משויך או צמוד.

זאת ועוד: חלוקתו הפנימית של הנכס ל-200 יחידות או חללי אחסון קטנים ונפרדים, אינה מאפשרת התייחסות נפרדת לתכליתו של כל מחסן או חלל אחסון בנפרד, על מנת שכל אחד מהם יחויב בארנונה על פי סיווג או אופי השימוש או האחסון הנעשה בו.

המערערת חילקה את הקומה הראשונה של המבנה, בה היא מחזיקה, לחללים קטנים ורבים על מנת שכל אחד מהם ישמש בנפרד כמקום אחסון, עבורו היא תגבה תמורה. היא ביקשה בכך להפוך את השכרת החללים (הם כה קטנים עד כי לא ניתן אפילו לכנותם מחסנים) לעסק של השכרה הנושא רווחים. אף שמה מעיד על כך.