פסק-דין בתיק עמה 583/04

1.         הערעור הוא על החלטת המשיב, שקבע את הכנסתו של המערער, לפי מיטב שפיטתו, בהתאם לסעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ) - שומה בצווים (09) - לשנות המס 2000 ו-2001 (להלן: שנות המס שבערעור ). המשיב קבע את הכנסת המערער בשל " תוצאה עסקית בלתי סבירה".

2.         על פי הדוחות דווחו הכנסות (כאשר אלה אינן כוללות הכנסה מהשכרה שלא מיגיעה אישית), באופן ששיעור המס היה אפס. על פי הצווים, בשנת המס 2000 נקבעה ההכנסה החייבת בסכום של 226,910 ש"ח (לעומת הכנסה מוצהרת של 37,297 ש"ח) והמס המתחייב, בערכי קרן, הוא 70,194 ש"ח. בשנת המס 2001 נקבעה הכנסה חייבת בסך של 246,222 ש"ח (לעומת הכנסה מוצהרת של 27,234 ש"ח), והמס לאותה שנה, בערכי קרן, עמד על 79,917 ש"ח.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין:

3.         בשנות המס שבערעור, עבד המערער כנהג מונית והתגורר בכפר ערערה.

בין בעלי הדין ישנה מחלוקת מאילו כלי רכב צמחה הכנסה למערער בשנות המס שבערעור. לפיכך, יש להבחין בשלב זה בין רישום הבעלות לבין הפעלת כלי הרכב, לצורך קביעת ההכנסה החייבת.

4.         בשנות המס שבערעור היו בבעלותו של המערער המוניות, על-פי הפירוט הבא:

- מונית שמספרה 49-138-25 , נרכשה על ידי המערער בנובמבר 98 ונמכרה באוקטובר 2001. מונית זו הייתה ברשותו של המערער במהלך כל שנת המס 2000 וכן עד לאוקטובר של שנת המס 2001.

            - בנוסף, רכש המערער בסוף אוגוסט 1999 מונית שמספרה 93-951-25 .

למערער זכות ציבורית במונית זו שמספרה 10616. הזכות הציבורית הנ"ל הושכרה ב-30/9/00. מונית זו נמכרה על ידו בספטמבר 2000 ומאותו מועד הפכה לרכב פרטי.

- על-פי טענת המשיב, רכש המערער מונית נוספת בחודש אוגוסט 2000 שמספרה           50-187-25. מונית זו נמכרה בינואר 2004.

- באוקטובר 2001 נרכשה מונית חדשה שמספרה 53-384-25.

5.         מבחינת הכנסות מהמוניות הנ"ל, יש כאמור מחלוקת בין בעלי הדין. לטענת המשיב המערער ובנו עובדים על המוניות במקביל ובשתי משמרות, ואילו לטענת המערער המונית האחרונה היא תחליף למונית 49-138-25, שאף היא הופעלה על ידי בנו של המערער עד למכירתה ב-2005.

בנוגע לזכות הציבורית במונית שמספרה 93-951-25, טוען המשיב כי זו הושכרה ב-30/9/00, ולמעשה עד למועד מכירתה בספטמבר 2000, שימשה גם מונית זו את המערער בעיסוקו האמור.

לכן, לטענת המשיב, בשנת 2000 היו ברשות המערער שני כלי רכב שהופעלו בהסעות, כאשר כל אחד מכלי הרכב הופעל על ידי המערער ובנו, וזאת עד ליום 30/9/00. מאותו מועד עבדו השניים על רכב אחד משעות הבוקר עד שעות הלילה המאוחרות, בשתי משמרות, כפי שמופיע גם בסרטי הקופה הרושמת משנת 2002 (ראה סעיף 3 לנימוקי השומה).

            לטענת המשיב, כך גם היה המצב העובדתי בשנת המס 2001, באופן שבכל שנות המס שבערעור היו למערער לפחות שתי מוניות שעסקו בהסעת נוסעים.

המערער חולק על כך. לטענתו, מונית שמספרה 93-951-25 נמכרה על ידו עוד באוגוסט 2000 לשוכר הזכות הציבורית, ואולם לא נעשה עדכון רישום בבעלותו של המערער, כיוון שבעל הזכות הציבורית הוא הרשאי להירשם ברישומי הבעלות של הרכב ולא מי ששוכר את הזכות הציבורית.

עוד קיימת מחלוקת בין בעלי הדין, אם המוניות הופעלו על ידי המערער ועל ידי בנו שעבד אצלו כשכיר, כטענת המשיב, או שמא רק על ידי הבן, כטענת המערער.

הכרעה במחלוקת האמורה תעשה ככול שיידרש, במסגרת הפרק של דיון ומסקנות.

אופן עריכת השומה

6.         להלן תובא טבלה המפרטת את ההכנסה המוצהרת בדו"חות לעומת השומה שנקבעה על ידי המשיב: