פסק-דין בתיק עמה 529/03

א.        מסגרת הערעור

1.         בפני ערעורה של המערערת כנגד השומות שהוצאו לה ע"י המשיב לשלוש השנים 1998-2000 ואשר השגותיה עליהן נדחו בצווים שהוצאו ע"י המשיב [ביום 29.7.03] עפ"י סעיף152 לפקודת מס הכנסה.

            המערערת הינה חברה פרטית בבעלותו ובשליטתו של אריה דגן.

2.         בשומה נשוא ערעור זה, לא הכיר המשיב בשלוש קבוצות הוצאות שניכתה המערערת מהכנסותיה בשנות המס דנן - ואלו הן:

            א.         תשלומי שכ"ט לעו"ד רון גזית [בסכום מצטבר של 1,174,067 ש"ח].

            ב.         ביטול הפרשה לחובות בגין פיתוח שטח [292,960 ש"ח].

ג.          ביטול הוצאות שדרשה המערערת בגין שומת ניכויים לשנים 1982-1985 [186,351 ש"ח]

השומה כוללת גם ביטול הוצאה שנדרשה בגין "תרומות" בסך 12,000 ש"ח, אולם אין המערערת טוענת בערעורה לפריט זה שבשומה [ר' הצהרת ב"כ המערערת בעמ' 27 לפרוט'].

            אתייחס להלן לשלושת מרכיבי ההוצאות הנ"ל כסדרן.

ב.         תשלומי שכה"ט לעו"ד רון גזית

1.         בדוחותיה לשנות המס שבנדון, דיווחה המערערת על הוצאות בגין תשלומי שכ"ט לעו"ד רון גזית כדלהלן:

            א.         לשנת 1998 - 48,737   ש"ח.

            ב.         לשנת 1999 - 647,338 ש"ח.

            ג.          לשנת 2000 - 477,992 ש"ח.

המשיב לא התיר את ניכוי ההוצאות הנ"ל, שכן [כנטען בנימוקי השומה] השירותים המשפטיים בגינם בוצע התשלום הנ"ל, לא ניתנו כלל למערערת, ולכן אין להתיר את ניכויי אותם התשלומים מהכנסותיה.

2.         עמדת המערערת לעניין זה מובאת בסיכום טענותיה [ס"ק 6.1] כדלהלן:

"6.1.1   בשנים נשוא הערעור, היו המערערת כמו גם חברת מרכז אום רשרש בע"מ [לימים חברת מול הים בע"מ - י.א.] בשליטתו ובניהולו של אריה דגן. הקבוצה כולה [דהיינו, המערערת, אום רשרש וחברות רבות נוספות - י.א.], קיבלה שירותים משפטיים ממשרד עו"ד רון גזית. עקב קשיים כספיים אליהם נקלעה "קבוצת דגן" - לא שולם שכר טרחתו של עו"ד גזית באופן שוטף, ולפיכך הוסכם על הגדלת שכה"ט של עו"ד גזית מחברת מרכז אום רשרש בע"מ בגין השירותים לקבוצה כולה. בהתאם לאמור היה עו"ד גזית זכאי לשכ"ט בגובה של 3% ממכירות בפרוייקט מרכז אום רשרש.

6.1.2     בעת כניסת קבוצת משקיעים לחברת מרכז אום רשרש בע"מ, בשנת 1994, הובהרה להם מהות ההתקשרות עם עו"ד גזית ונחתם הסכם שכ"ט חדש, בו הוקטן שכה"ט של עו"ד גזית ל-2.25%, וסוכם כי לאור העובדה שמדובר בהוצאות משפטיות הכוללות שירותים שהוענקו לקבוצת דגן כולה, יחוייב דגן בחלק יחסי של ההוצאות המשפטיות שאינן מתייחסות למרכז אום רשרש בע"מ, בגובה 1% [מתוך תשלום בשיעור של 2.25%].

6.1.3     בפועל, נשא אריה דגן בהוצאות המשפטיות האמורות בדרך של קיזוז מן הסכומים שהגיעו לו מחברת מרכז אום רשרש בע"מ. לאור העובדה שהוצאות אלה התייחסו לשירותיו של עו"ד גזית לקבוצה [כולה - י.א.], הועברו החיובים האמורים כהוצאה בספרי המערערת.

6.1.4     במהלך דיוני השומה... הודיע אריה דגן למשיב כי לאור העובדה שהתשלום היה של חברת אום רשרש בע"מ [כפי שמופיע בהסכם, כמו גם בחשבונית שהוצאה ע"י עו"ד רון גזית], אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוצאה זו הינה הוצאה ברת קיזוז כנגד הכנסות דגן מחברת אום רשרש בע"מ...

6.1.5     על אף ההודעה הנ"ל, סירב המשיב להתיר ניכוי ההוצאה, הן  בדיווחי המערערת והן כנגד הכנסות דגן הנובעות ממרכז אום רשרש בע"מ".