פסק-דין בתיק עמה 519/05

1.      מבוא

לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 1/7/03 לפתוח את שומות המערער לשנות המס 1998-2001.

2.      רקע

2.1          ביום 13/8/02 נחתם בין המערער ובין המשיב הסכם שומה (נספח 1 לתצהיר המערער), בו נקבע כי למערער תוצא שומה חדשה על תוספת הכנסה של 80,500 ש"ח. מקורה של תוספת הכנסה זו בהפקדות שנעשו במהלך שנת 1997 לחשבון הבנק של המערער המתנהל בבנק הדואר, שמספרו 7374719. על דרך הפשרה, הוסכם לייחס תוספת זו לשנת המס 2001 (ס' 3-5 למש/1, תצהיר מר אבי לוי מטעם המשיב).

2.2         ביום 13/11/02 הגיע לידי המשיב מידע מיחידת המודיעין הארצית של מס הכנסה על הפקדות נוספות בסכום של 189,362 ש"ח, שהתבצעו בחשבון אחר השייך למערער, שמספרו 84506 ושמתנהל בסניף מס' 150 בבנק דיסקונט. הפקדות אלה התבצעו לפני עריכת הסכם השומה, בין השנים 1998-2001, ולא דווחו על-ידי המערער.

2.3          בעקבות המידע האמור לעיל, החליט המשיב לפתוח בהליך לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), אשר נועד לתקן את שומותיו של המערער לשנים 1998-2001, ולכלול בהן את אותן הפקדות כהכנסה נוספת.

2.4         ביום 24/3/03 קיים המשיב באמצעות נציגו, רו"ח יוסי קורן, דיון עם המערער, בו ניתנה הסכמת המערער לפתיחת שומות המערער לשנים 1998-2001 (ס' 8 למש/1  ונספח א' לו). בדיונים נוספים שערך המשיב עם המערער, האחרון לא סיפק הסבר מדוע שלא לראות בהפקדות שנתגלו, כהכנסה נוספת שהועלמה על ידו. בדיון שקיים המשיב עם המערער ביום 21/7/03, מסר האחרון כי חלק מההפקדות הנ"ל מקורן במשכורת של המערער עצמו, אשר דווחה על שמם של קרובי משפחתו.

2.5          המערער נתבקש להצהיר על הכנסותיו הלא מדווחות, וזה הגיש תצהיר ביום 31/7/03 (נספח 5 לתצהיר המערער), בצירוף ראיות לתמיכה בתצהיר (ס' 11 למש/1).

2.6          בעקבות התנהלותו הלא תקינה של המערער, הוחלט להעביר את הטיפול בתיקו לפקיד שומה חקירות. במסגרת זו ביקש המערער לשלם כופר (ראה נספח ב' וג' למש/1).

2.7          לאחר ששילם המערער כופר בסך 8,000 ש"ח, המשיך המשיב בטיפולו בממצאים שנתגלו כאמור לעיל, ובממצאים נוספים שנתגלו בשלב החקירה, והוציא למערער, במסגרת סמכותו עפ"י ס' 147 לפקודה, צווי שומה חדשים, על תוספת הכנסה לא מדווחת בסך של 229,618 ש"ח לשנים 1998-2001. תוספת זו כוללת את הסכומים הבאים: הפקדות בבנק דיסקונט בגובה 189,362 ש"ח; הכנסה מחברת "מובילי רהט" בסך 16,256 ש"ח, ותשלומים שהמערער קיבל מחברת "פיקא" בסך 24,000 ש"ח.

2.8          על החלטה זו מוסב ערעור זה.

3.             ההליכים בבית המשפט

3.1          הודעת הערעור הוגשה ביום 30/3/05, ונימוקי הערעור הוגשו ביום 14/3/06.

3.2          התיק נדון תחילה בפני כב' השופט יוסף אלון. בעקבות מינויו בפועל של כב' השופט אלון לבית המשפט העליון, נקבע התיק ביום 22/3/07 לניתוב מחדש, ונדון בפני.

3.3          הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, עליהם נחקרו ביום 22/10/07 וביום12/3/08.

4.             טענות הצדדים

4.1          המערער טען בנימוקי הערעור, כי למשיב לא קמה סמכות אישית מצד הפקיד שהחליט לפתוח את השומות, ואף לא קיימת למשיב סמכות עניינית. ביום 24/4/06 חזר בו המערער מטענתו בדבר חוסר סמכות אישית.

4.2          לטענת ב"כ המערער, קיום החשבון בבנק דיסקונט היה ידוע למשיב בטרם נחתם הסכם הפשרה, ומשהתרשל המשיב לבדוק מידע זה ולתקן את השומות בהתאם, בטרם החתימה על הסכם הפשרה, הוא מנוע מלתקן את השומה. המערער חתם על הסכם הפשרה, בהסתמך על כך כי נסתיימו ההליכים עמו. מכאן, שהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, סותם את הגולל על מידע זה ולא ניתן לפתוח מחדש את השומה בהתבסס עליו.

4.3          כמו-כן, טוען ב"כ המערער כי תנאי להפעלת ס' 147 לפקודה הוא הוכחת ביצוע עבירה פלילית או תשלום כופר, ואולם, הכופר ששולם על-ידי המערער, שולם בקשר לסכומים הנמצאים בחשבון בנק הדואר ולא בקשר לסכומים הנמצאים בבנק דיסקונט, שבגינם נפתחה השומה. משכך, לא מתקיים תנאי להפעלת ס' 147 לפקודה.