פסק-דין בתיק עמה 517/03

א.        מסגרת הערעור

1.         בפני ערעורו של המערער כנגד שומות המשיב לארבע השנים 1994-1997, שומות אותן הוציא המשיב בצו לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [להלן: "הפקודה"], לאחר שהמערער הורשע בבימ"ש השלום בת"א [ביום 25.2.02] בעבירות עפ"י סעיף 220 לפקודה ביחס לאותן שנות המס, הרשעה שנעשתה חלוטה מעת שדחה ביהמ"ש המחוזי בת"א [ביום 13.4.04] את ערעורו של המערער כנגד אותה ההרשעה [להלן: "הכרעת הדין"].

            הבסיס העובדתי עליו סומך המשיב את שומתו מתמקד כולו במימצאי הכרעת הדין.

המערער אינו חולק על תוקפם הראייתי של מימצאי הכרעת הדין ואינו מבקש לחלוק עליהם, אולם לטענתו אין באותם המימצאים כדי לבסס את השומות דנן.

טענה נוספת של המערער הינה כי השומות דנן [שהוצאו כאמור מכח סמכותו של המשיב לפי סעיף 147 לפקודה] הינן משוללות תוקף, וזאת מתוך שבאותן השומות ביטל המשיב שומות קודמות שהוציא כנגד המערער ביחס לאותן שנות המס.

אתייחס בתחילה לגופן של השומות נשוא הערעור, ולטענות המערער כי אין במימצאי הכרעת הדין כדי לבססן.

2.         ערעור זה הוגש במרץ 2003. מהסיבות שפורטו בהחלטה בבש"א 2318/04 הוגשו נימוקי השומה בינואר 2004.

מתוך תקלה מינהלית, הועלו סיכומי הצדדים ללשכתי רק ביום 30.10.05 [על אף שאחרון הסיכומים הוגש עוד במאי 2005].

            תקלה זו גרמה לעיכוב פסק הדין, ועם הצדדים הסליחה.

ב.         כתב האישום והכרעת הדין

1.         באוקטובר 1998 הוגש לבימ"ש השלום בת"א [בת.פ. 7629/98] כתב אישום כנגד המערער ושלוש חברות [מרום תעשיות (1980) בע"מ; י.ב.ת. ייצור בטחוני בע"מ ; ר.ר.מ. 125 בע"מ] אשר בשנים הרלבנטיות הוא היה מנהלן הפעיל ובעל המניות בהן.

עפ"י תמצית הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 1995-1997 הפיץ המערער לגורמים שונים חשבוניות פיקטיביות של שלוש חברותיו הנ"ל בסכום מצטבר של 1,770,790 ש"ח, וזאת במטרה לאפשר לגורמים להם הפיץ את אותן חשבוניות פיקטיביות להגדיל במירמה ובאופן פיקטיבי את הוצאותיהם הרשומות ולהקטין בכך את חיובם במס.

במקביל, רכשו שלוש חברותיו של המערער באמצעותו, חשבוניות מס פיקטיביות משתי חברות אחרות שהיו בשליטתו של אדם בשם מ. עיני [בילאור בע"מ; י.צ. אספקת חומרים ועיבוד שבבי (1992) בע"מ], כשסכומן המצטבר של אותן חשבוניות פיקטיביות הסתכם ב-2,889,730 ש"ח.

המערער רשם את מלוא סכומי החשבוניות הפיקטיביות הנ"ל כהוצאה בספרי שלוש חברותיו, ובכך הגדיל במירמה את הוצאותיהן, הקטין במירמה את הכנסתן החייבת וגרם במזיד להתחמקות מתשלום מס הכנסה.

בשל מעשיו אלה יוחסו למערער, ולשלוש חברותיו, עבירות רבות של השמטת הכנסות מתוך דוח בניגוד לסעיף 220 (1) לפקודה, הכנת וקיום פנקסים ורשומות כוזבות בניגוד לסעיף 220 (4) לפקודה  ושימוש בעורמה ותחבולה בניגוד לסעיף 220 (5) לפקודה.

2.         בכתב אישום נוסף שהוגש בבימ"ש השלום בת"א נגד המערער ושלוש חברותיו, הואשמו הם ביחס לחלק מאותה מסכת עובדות בביצוע עבירות רבות בניגוד לסעיף 117 (א)(3) ו-117 (א)(4) לחוק מס ערך מוסף, דהיינו - הוצאת חשבוניות מס בדויות שלא בוצעה לגביהן עיסקה.

3.         בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני כתבי האישום.

בתשובתו לכתבי האישום אישר המערער כי אכן הוציא ו/או קיבל בשם חברותיו את כל החשבוניות המפורטות בכתבי האישום, אולם כפר בכל טענות המירמה, הזדון והכזב בהן הואשם.

4.         בהכרעת הדין [מיום 25.2.02] מסכם בימ"ש השלום [כב' השופטת ז. הדסי-הרמן] את מימצאיו כדלהלן [עמ' 42-43]:

"מן הראיות נלמד כי הנאשמים [דהיינו המערער ושלוש חברותיו] עשו יד אחת עם עיני [ששלט בחברות בילאור וי.צ.] כדי להוציא חשבוניות מס ולהפיצן לאחרים כאשר אותן חשבוניות אינן מייצגות את הרשום בהן והן בבחינת חשבוניות פיקטיביות ועשו בהן שימוש ע"י הכללתן בספרי העסק, תוך יצירת מצג כוזב במירמה כאילו אותן חשבוניות מייצגות עסקאות אמת. באמצעות החשבוניות הפיקטיביות שהופצו [ע"י המערער - י.א.]  לאחרים, הרשו הנאשמים, עזרו להם ואיפשרו להם לעשות בהן שימוש, לרשום אותן בספרים, להגדיל הוצאות ולהקטין חבות במע"מ ובמס הכנסה. על מנת לאזן את ספרי החשבונות בעסק [של המערער וחברותיו - י.א.], קיבלו הנאשמים חשבוניות מס ממוציאי חשבוניות כוזבות, הרשו לאחרים ועזרו להם להוציא ולמסור להם את החשבוניות הפיקטיביות, ואותן חשבוניות מס כוזבות נרשמו בספריהם במירמה כהוצאה [לעניין מס הכנסה - י.א.], מס התשומות המתחייב מהן נוכה והם נכללו בסכומי ההוצאות המוגשים בדיווחים שנתיים לפקיד השומה...

...ממכלול הראיות שהובאו במהלך שמיעתו של התיק, מצטיירת תמונה ברורה של פעילות מוחשית, קבועה ושיטתית מצד הנאשמים בקשר לעסקאות המפורטות בכתבי האישום, פעילות המובילה למסקנה סבירה אחת ויחידה לפיה הנאשמים ביצעו את כל הפעילות הבלתי חוקית המיוחסת להם בשני כתבי האישום.