פסק-דין בתיק עמה 401/02

1.         המחלוקת המתעוררת בתיק זה מתמקדת בשאלה אם הפעולות בהן נקט המערער - פירוקה של חברה מקורית, משיכת רווחים בשיעור מס נמוך והקמת חברה חדשה - הם בגדר עסקה מלאכותית כהגדרתה בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: לפקודה ). אם התשובה חיובית, אזי מוסמך המשיב להתעלם מעסקאות אלה בהיות המטרות העיקריות של הפעולות האמורות הימנעות מתשלום מס או הפחתת שיעורו בצורה בלתי נאותה.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         המחלוקת העובדתית מצומצמת.

            חברת שלמה דורפברגר בע"מ, ח"פ 511645616 (להלן: החברה המקורית ), הוקמה ב- 9/1/92. אין חולק כי המערער היה בעל מניות בשיעור של 99% בחברה המקורית. לבת זוגו של המערער (גב' מנוחה דורפברגר) הייתה מניה אחת בחברה. 

החברה עסקה בעיקר בעבודות של אחזקה, שיפוצי בנייה, פיקוח ותכנון (ראה ביאור מס' 1 לדוחות הכספיים שהוגשו לשנת המס 2000), ואף צברה רווחים נאים.

3.         ביום 8/5/00 פרסמה הוועדה הציבורית לרפורמה במס הכנסה, בראשות פרופ' אבי בן בסט (להלן: ועדת בן בסט ) את המלצותיה בדבר רפורמה במס. לענייננו, המליצה הוועדה להעלות את שיעור המס על הכנסת יחיד מרווחים ראויים לחלוקה מ- 10% ל- 25%.

4.         ביום 23/10/00 יוסדה חברה חדשה בשם ש' דורפברגר בע"מ (להלן: החברה החדשה ). בעל המניות בחברה החדשה, כבעל מניות יחידי הוא המערער. שיעור אחזקה זה לא השתנה עד לחודש דצמבר 2003.

ביום 28/10/00 נערך הסכם בין החברה המקורית לחברה החדשה (נספח ג' לתצהיר המערער). על פי אותו הסכם העבירה החברה המקורית לחברה החדשה את כל פעילותה (עבודות בביצוע), וכן נמכר הציוד וכלי הרכב של החברה המקורית לחברה החדשה.

החברה החדשה קלטה את העובדים של החברה המקורית, אשר היו מעוניינים להמשיך לעבוד בחברה החדשה וכן לקחה על עצמה את ההתחייבויות כלפי לקוחותיה של החברה המקורית וזאת בתמורה לעלויות החברה בתוספת 17% רווח.

5.         ביום 24/12/00 הוחלט בחברה המקורית על פירוק מרצון ועל חלוקת דיבידנד בסך כולל של 4,900,000 ש"ח  למערער ולבת זוגו. החברה המקורית פסקה מלהיות פעילה החל מיום 31/10/00. ואולם, בחודש נובמבר 2000, עדיין נרשמו תקבולים לזכות החברה המקורית. 

מן הסכום שלגביו הוחלט על חלוקת דיבידנד נוכה מס במקור - בשיעור של 10% כמס המתחייב לגבי חברה בפירוק, והועבר לפקיד השומה.

6.         לחברה המקורית היה רישיון ג/4 מטעם רשם הקבלנים, וזה הועבר לחברה החדשה בחודש יוני 2002. בדצמבר 2003 הוקצו 15% ממניות החברה, אשר נתבקש כי ירשמו רטרואקטיבית מיוני 2002,  לבנו של המערער (שרון), אשר אף מונה לדירקטור נוסף בחברה.

7.         ביום 21/1/04 קיבל שרון תעודת גמר ממשרד העבודה במקצוע קבלנות בניין (נספח ז לתצהיר המערער). עובר לאותו מועד הוקצו לשרון 18 מניות חדשות של החברה החדשה. המצב היום הוא שלמערער 100 מניות בחברה החדשה מתוך 134, ולבן שרון 34 מניות נותרות (25%).

טענות בעלי הדין :

המערער :

8.         טענת המערער היא, כי בהסתמך על סעיפים 93 ו- 94ב לפקודה, זכאי הוא לנכות מס בשיעור של 10% בגין רווחים הראויים לחלוקה לגבי חברה בפירוק, ואילו המשיב טוען כי המס החל במקרה זה הוא לפי סעיף 125ב(2) לפקודה מס בשיעור של 25% החל על חלוקת דיבידנד.

9.         המערער טוען כי נוצרו רווחים בחברה המקורית, אשר אותם ביקש לחלק, תוך יצירת חברה אחרת אשר בה יוכל להשתלב בנו מר שרון דורפברגר (להלן: שרון ). שרון השתחרר ממערכת הביטחון בשנת 1997 והחל לעבוד בחברה כשכיר. בשנת 2000 לגרסת המערער ביקש הבן להשתלב בעסקי אביו, אך לעסוק בתחום הבנייה ממש, עיסוק שיכלול הקמת מבנים ועבודות שיפוצים בהיקף גדול.

לגרסתו, ביקש המערער להעביר את השליטה לבנו שרון בשלבים, לפי התוכנית הבאה:

עם הכשרתו כמנהל עבודה                                              - 15%