פסק-דין בתיק עמה 382/02

1.         הערעור נסוב סביב שאלת סיווגן של "הכנסות" שקיבל המערער, מר משה הופלר (להלן: הופלר או המערער ) בשנות המס שבמחלוקת 1997-1999 (להלן: שנות הנמס שבערעור ).

אין מחלוקת כי שיעור נכותו של המערער, בכל שנות המס שבערעור, עומד על 100% ולפיכך, מזכה אותו בפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: הפקודה), לגבי הכנסות שנבעו לו מ"יגיעה אישית".

המחלוקת נוגעת לפיכך להיקף ההכנסות אשר נכנס בגדרי הפטור.

בהסכמה דיונית בין הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה (תיק בש"א 5695/04) הוסכם כי ההכרעה בתיק זה תחול, בשינויים המחוייבים, גם על שנת המס 2000 לגביה תלוי ועומד עמ"ה 545/03.

2.         טענת המערער הינה כי מלוא ההכנסות הן בגדר הכנסת עבודה ממשכורת כמשמעותה בסעיף 2(2) לפקודה ובהיותן הכנסות שמקורן ביגיעה אישית, הן מזכות אותו בפטור ממס לגבי כלל ההכנסות.

המשיב סבור כי חלק מהסכומים אינם בגדר הכנסות שנבעו למערער כהכנסה מיגיעה אישית, וכי יש לפטור ממס רק את סכומי השכר, בגובה השכר בשנות המס 1994-1995, תוך מידודם לשנות המס שבערעור, ולפיכך סכומים מעבר לאלה יש למסות לפי שיעורי המס הרגיל המתחייבים (שיעור מס של 50%). לחילופין טוען המשיב כי מדובר בדיבידנד. אם לא תתקבל טענתו, מבקש המשיב לראות בגידול בהכנסתו של המערער כעסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודה.

בכל מקרה, לגישת המשיב, היקף הפטור בגין 'יגיעה אישית' הינו על חלק מההכנסות בלבד.

דיווח המערער על הכנסותיו והמס בשומה :

3.