פסק-דין בתיק עמה 373/02

1.         הערעור מתייחס, על פי כתב הערעור המתוקן, לשומות מס הכנסה שהוצאו למערער לשנות המס 1996-2000. המחלוקת צומצמה לשאלה משפטית והיא, סמכותו של פקיד השומה לשום את המערער שהוא תושב ואזרח ישראל בגין עסק שהוא מנהל בטול-כרם המצויה בשטח Aשל הרשות הפלסטינאית (להלן: הרשות ), לרבות שימוש בסמכויות הנובעות מאותה סמכות (להלן: הסוגיה העקרונית ).

שאלה זו נוגעת לפרשנותו של סעיף 3א' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה - תוקן בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 32, התשל"ח-1978, ס"ח 910 מיום 22/8/1978, עמ' 216) בנוסח הרלוונטי לפני תיקון 132, שנעשה לאחרונה ואשר שינה עקרונית את שיטת החיוב במס משיטה טריטוריאלית לשיטה פרסונאלית. כאמור, ההכרעה בתיק דנן היא על-פי ההסדר החקיקתי, קודם לתיקון האמור.

2.         בישיבת בית המשפט ביום 24/5/04 הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי והחלטה, לפיהם יעמידו הצדדים להכרעת בית המשפט את הסוגיה העקרונית, בנושא זה ניתן צו לסיכומים. 

            כמו כן, הוסכם בין הצדדים, כי אם בית המשפט יקבל את עמדת המשיב, ישלם המערער למשיב סכום מס של 250,000 ש"ח נכון ליום 24/5/04, מועד בו ניתן תוקף של פסק דין והחלטה להסדר הפשרה האמור.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

3.         המערער הוא אזרח מדינת ישראל, תושב כפר ברטעה שבמשולש ובעל אטליז למכירת בשר (להלן: העסק ), הנמצא בעיר טול-כרם שבגדה המערבית.

            המערער פתח את העסק לראשונה בטול-כרם בשנת 1985-1989, וחזר ופתח את העסק בשנת 1990-1993. ביולי 1996, בעת שטול-כרם נמצאת בשטח שהוגדר כשטח A, חזר המשיב ופתח את עסקו מחדש.

4.         לעניין זה ניתן להפנות גם למזכר הנושא תאריך 14/11/85 שנכתב על-ידי קמ"ט מיסים בית-אל אל פקיד שומה חדרה, בקשר לפתיחת תיק שומה במשרד מס-הכנסה בטול-כרם, מאחר שהעסק מנוהל בטול-כרם. עוד צוין שם, כי על המערער לערוך תיאום מס בסוף השנה, לפי סעיף 3א לפקודה, בקיזוז המס ששולם בטול-כרם ולשלם את ההפרש אם ייצא שהוא חייב.

על-פי ההסכמה הדיונית שהייתה לגבי מסמך זה (ראה עמ' 6-8 בפרוטוקול בית המשפט), אני מורה כי המסמך היה לראיה. אעיר עוד, כי אין במסמך עובדה חדשה שהיא במחלוקת בין הצדדים, וככל שקיים חיוב במס, אם קיים, אין במסמך זה לכשעצמו, להכריע.

5.         אין למעשה חולק כי שטח Aנתון לשליטה מלאה של הרשות, ובענייננו, לרבות בענייני מס הכנסה ומע"מ, וזאת בהתאם להסכם אוסלו וההסכמים הכלכליים הנספחים להסכם זה, ואשר נחתמו בין הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל.

            לגבי שנות המס 1996-2000 - הגיע המערער להסדר שומתי עם הרשות.

            לטענת המערער בתקופה נשוא הערעור, ניהל את ספרי החשבונות של עסקו בטול-כרם על פי דרישות המס של הרשות, דיווח על הכנסותיו לרשויות מס אלה וקיים את כל ההוראות הנדרשות על פי אותו הסדר.

            המערער הגיש גם דוחות שנתיים לרשות המס הפלסטינאית שבעיר טול-כרם, ולאחר בדיקת חשבונותיו על ידי אותה רשות, הגיע עם רשות המס להסכם (נספח מ/2 לסיכומי המערער) על גובה הכנסותיו לתקופה הרלוונטית (1996-2000) ושילם את המס המתחייב בהתאם להסכם הנ"ל (ההסכם צורף לערעור).

6.         במקביל, דיווח המערער על הכנסותיו למשיב בגין שנות המס 1996-2000.

במהלך בדיקת הדוחות השנתיים, נדרש המערער, כאמור, להמציא העתק ממערכת החשבונות של עסקו. המערער הציג מסמכים ספורים, אך לא הגיש את ספריו במלואם,

המערער הודיע, כי הספרים נמצאים אצל רשות המס הפלסטינאית שבטול-כרם. כאשר ביקש לקבלם לחזקתו, התברר כי אותו משרד נפרץ בעת כניסת כוחות צה"ל לעיר טול-כרם ותכולתו הושמדה או נעלמה, והוא המציא ספרים חלקיים בלבד.

            בהעדר ספרים, קבע המשיב את ההכנסה לפי מיטב השפיטה. המערער הגיש השגה על השומות אשר הוצאו ע"י המשיב, באמצעות רואה החשבון כמאל מחמיד, ואולם בהחלטה שניתנה ע"י המשיב, נדחו ההשגות, והמשיב הוציא שומות בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה.

המערער נדרש לשלם מיסים שיוריים בארץ על הכנסות שהפיק בתחום הרשות הפלסטינאית, וזאת על פי סעיף 3א לפקודה. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה לעניין שיעור המס השיורי, מותנה בהחלטה שתינתן במחלוקת שהועמדה להכרעה.

טענות בעלי הדין :